פירוק שיתוף במשרד עורכי דין לאחר פרישה

יומיים לאחר מכן נערך קדם משפט בפני כבוד השופטת אספרנצה אלון, בדיון זה העלתה הנתבעת את הטענה כי חווה"ד מביאה למצב לא סביר ולא הוגן בו האשה ממשיכה לעבוד ובכל זאת מקבלת חלק מקיצבת התובע ולכן יש לדחות את מועד איזון תשלומי הפנסיה עד לאחר פרישתה.

התובע טוען כי בתגובה סרב לכך והתעקש כי הנתבעת היא זו שתייצג אותו בדיון, ומשהבין התובע כי הנתבעת אינה מתכוונת להגיע לדיון נאלץ התובע לשכור את שירותיו של עו"ד אחר, שייצגו בעיניין הכתובה ושילם לו סך של 8000 ₪ לצורך ייצוגו בהליך זה. לטענת התובע הנתבעת הפרה כל נורמה מקצועית או אתית ביחסי עו"ד לקוח, הפרה את התחייבויותיה החוזיות כלפי התובע, הפרה את חובות האמון והנאמנות כלפיו ובחרה להיתעלם מכל פניותיו של התובע להשבת הכספים שקבלה כשכ"ט ורק לאחר היתערבות אמה של הנתבעת העובדת יחד עימה במשרד, השיבה לו סך של 3000 ₪ בלבד, מתוך אותו סך, ובהתאם דורש כי התובעת תשיב לו סך של 11,000 ש"ח – הסכום העודף ששילם לב"כ נוסף בצרוף התשלום שלא הושב.

באשר לטענה של הפירוד שבין התובע לאישתו למשך שנתיים הנתבעת העלתה טענה זאת במסגרת כתב ההגנה לתביעה לפירוק שתוף אשר הוגש בתאריך 20.3.2008, וכן טענה זו אף עולה במסגרת סעיף 5 לתצהיר העדות ראשית של התובע מתאריך 6.4.2008, כך שאין שחר לדברי התובע בהקשר זה. מכתב ההגנה עולה כי בכל הנוגע לשאלות ההבהרה ולאי זימון המומחה לחקירה בבית המשפט, הרי שתוצאה של חקירת המומחה תהא אשר תהא בודאי לא היה בה כדי לשנות מעמדתו של בית המשפט ביחס למסקנה לפיה אין כל הצדקה לסטות מחלוקה שווה של נכסים בני איזון.

יפים לעניין זה הדברים כפי שנאמרו ב עא 9022/08 אהובה מגורי-כהן נ' עו"ד משה קמר: "תביעת רשלנות נגד עורך דין בגין שאלות ששאל, או שנימנע לשאול, במסגרת דיון בבית משפט אינה פשוטה עיונית, ובוודאי קשה מאוד להוכחה, וכדי שתתקבל טעונה היא מובהקות יתרה. על מנת לקבל את התביעה, על בית המשפט לשים עצמו בנעלי המותב אשר דן בתיק שלגביו נטענת הרשלנות, ולבחון באופן הפותטי כיצד היה מתפתח המשפט אילו נישאלה השאלה שעורך הדין נימנע מהצגתה לעד. קרי, על בית המשפט להכריע כיצד היה העד משיב לשאלה, כיצד הייתה משנה תשובה זו את מערך השיקולים, ובסופו של דבר לשער כיצד היה מכריע המותב המקורי בתביעה כמכלול." באשר לקושי בהוכחת הקשר הסיבתי בין התרשלותו הנטענת של עורך הדין, לנזק אשר נגרם ללקוח, ראו גם ע"א 989/03 א' חטר-ישי, משרד עורכי דין ואח' נ' יעקב חיננזון, פ"ד נט(4) 796, 811: "בפתח הדיון בסוגיית הרשלנות יש לזכור כי בשיטת המשפט שלנו אין לעורך-הדין חסינות מפני תביעות רשלנות לגבי אופן ניהול המשפט... עם זאת עדיין הנטל להוכיח את יסודות עוולת הרשלנות הוא על התובע. בהקשר זה על התובע הנטל להוכיח כי אילמלא התרשלותו של עורך-הדין תוצאת פסק-הדין הייתה משתנה לטובתו ... זהו נטל כבד מבחינה ראייתית, שכן כל מי שהתנסה בהליכי משפט יודע כי אין לדעת בודאות את תוצאותיהם של הליכים משפטיים עד למתן פסק-דין חלוט, ואין לדעת כיצד היו נראים פני הדברים לו התנהלו ההליכים באופן שונה" לשיטתי, אילו המומחה היה נחקר אין זה מבטיח לתובע כי היה חוזר בו מחוות דעתו ותביעה להפרת איזון המשאבים הייתה מתקבלת, או כי בית המשפט היה משתכנע לסטות מחוות דעתו של המומחה.

...

בהחלט אני סבור כי בחלקים מהתנהגות הנתבעת, יש אלמנטים של רשלנות, מקום שהותירה את מושכות ההליך בידי התובע, נענתה ונכנעה לפעילותו שהתרשמתי שהייתה אגרסיבית (הנתבעת כינתה התנהגות זאת כאובססיבית) מאוד, והתבטאה בעשרות פגישות ושיחות טלפוניות, ובכך סטתה הנתבעת מן הסטנדרט המקצועי הראוי.

הדרישה להשבת מלוא שכה"ט ששולם בהליך השלישי אשר נוהל, ראויה להידחות, שכן אין זה סביר לדרוש כי הייעוץ וההכנה שהיו במקרה זה, יינתנו חינם אין כסף.

בהתאם אני מורה על דחיית התובענה.

הבקשות להארכות מועד להגשת ההתנגדויות בשני התיקים הוגשו לאחר שהמשא ומתן האמור לא צלח, ואף אחר שביום 5.11.20 מונה ב"כ התובעת ככונס נכסים על זכויותיו של הנתבע בדירה שבבעלות הנתבע וביום 7.12.20 הוגשה על ידי כונס הנכסים תביעה לפירוק שתוף בדירה האמורה.

הלכה למעשה לא הונח איפוא בפני בית המשפט תצהיר כדין לתמיכה הן בבקשה להארכת מועד והן בהתנגדות [לחשיבותו המכרעת של תצהיר ההיתנגדות ראו ע"א 120-64 שבת נ' לוי פ"ד יט (2) 253 (1964), בר"ע 36/66 נתן גרינברג נ' דוד ו-ישעיהו אלון, פ"ד כ(3) 3 (1966), ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית, פ"ד מ"ב (1) 721 (1988)] חקירתו הנגדית של הנתבע במהלך הדיון לא העלתה ארוכה לתחלואי הבקשות להארכות מועד שכן תחילה שינה טעמו ביחס לעילת אי הגשת ההתנגדויות במועד וגרס כך : "הסיבה לכך, כל מה שהיה לי בהתחלה שקרסתי, לא הייתי מסוגל נפשי לעמוד בזה, הייתי במקום מאוד גבוה בשוק וקרסתי לתחתית. כשהגיעו המכתבים גרתי בירושלים בכניסה פרטית. והחנות לא פעלה כמו שצריך בגלל כל הקריסה ואני אישית חתמתי אולי פעמיים חתימה אישית, אבל הגיעו לחנות הבן שלי אולי חתם והגיעו הרבה מכתבים", אזי ערבב לכדי עיסה תפלה בין הנטען בסעיף 21 ל"תצהיר" לגבי משא ומתן בינו לבין מר אלי פרוש שעל פי אותו "תצהיר" היתרחש עוד קודם למסירת האזהרה לנתבע, ובין אותה טענת משא ומתן המוזכרת בסעיף 5 לעיל שעניינה משא ומתן בין עורכי הדין לאחר מסירת האזהרה, ולבסוף, שעה שעומת עם כך שאף בהתאם לסיכום האישפוז של אביו שצורף לבקשותיו, המדובר בתקופת אישפוז שהתמשכה כחודש ומקצתו ואירעה בחלוף כשנה וחצי ממועד מסירת האזהרה בתיק הראשון, וכארבעה חודשים ממועד מסירת האזהרה בתיק השני, לא נותרו לפליטה בפיו של הנתבע אלא שברי דברים אלה: "לא קבלתי הרבה מכתבים, חתמתי אולי על שני מכתבים. למיטב ידיעתי מה שהגיע עם מעטפה זה לעו"ד הראשון והוא סרוב לערבות האישית הזאת. אחרי זה אתה באת למשרד לקחת את זה משם. אני קבלתי הודעה בדואר, לא בדואר רשום". על זאת ייאמר לאלתר – כל נתיבות המשפט והצדק מובילים לדחיית הבקשות להארכות מועד ולדחיית ההתנגדויות.

הטענה הנוספת - לכשל תמורה - שמלכתחילה הועלתה באופן שאינו מפורט דיו, ללא פרישת מועדים, הזמנות, סכומים וכיוצא באלה [למידת הפרוט הנדרשת ראו מע"א 170/60 חיים קופלזון נ' ארגון העצמאים נכי מלחמת השיחרור [פורסם בנבו] (1960), ועד רע"א 8123/18 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ [פורסם בנבו] (2018)], לא יצאה בסופה של חקירתו הנגדית של הנתבע מגדר טענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב שממילא לא תסכון בעולמה של התביעה השטרית [ראו ע"א 366-89‏ ‎ ‎פיין אלומיניום בע"מ‎ ‎נ' די מטל א.ג., חברה זרה, פ''ד מה(5) 850 (1991)] הנתיב החדש מישתלב עם אותו מושכל קדום לפיו שטר כמוהו כפסק דין על תנאי ההופך לבר ביצוע אם הוגש ללישכת ההוצאה לפועל ועברה התקופה שבה ניתן להגיש ההיתנגדות, ככל שלא הוגשה היתנגדות [ראו ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית -2019, חלק שלישי, עמ' 996].

...

לא מן המותר להטעים כבר כאן כי בדיון שנערך כבר ביום 1.6.20 בפני כב' רשם הוצאה לפועל בתיק הוצל"פ 519510-07-18 ובו כבר יוצג הנתבע בידי עו"ד נמסר על ידי בא כוחו כי "נוהל משא ומתן שלא הבשיל ואני סבור שהתנאים השתנו מבחינת החייב ואנחנו יכולים להגיע להסכמה או פריסה מתאימה", הצדדים קיבלו את המלצת רשם ההוצאה לפועל במהלך אותו דיון לנהל משא ומתן ב-30 יום שלאחר מועד הדיון "על מנת לבחון אפשרות לסילוק החוב", ובהחלטת כב' הרשם בתום אותו דיון נקבע כי "ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות רשאי ב"כ הזוכה להגיש בקשה למינוי כונס נכסים" [ראו פרוטוקול הדיון, נספח ו' לבקשת התובעת מיום 31.1.21].

הלכה למעשה לא הונח אפוא בפני בית המשפט תצהיר כדין לתמיכה הן בבקשה להארכת מועד והן בהתנגדות [לחשיבותו המכרעת של תצהיר ההתנגדות ראו ע"א 120-64 שבת נ' לוי פ"ד יט (2) 253 (1964), בר"ע 36/66 נתן גרינברג נ' דוד ו-ישעיהו אלון, פ"ד כ(3) 3 (1966), ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית, פ"ד מ"ב (1) 721 (1988)] חקירתו הנגדית של הנתבע במהלך הדיון לא העלתה ארוכה לתחלואי הבקשות להארכות מועד שכן תחילה שינה טעמו ביחס לעילת אי הגשת ההתנגדויות במועד וגרס כך : "הסיבה לכך, כל מה שהיה לי בהתחלה שקרסתי, לא הייתי מסוגל נפשי לעמוד בזה, הייתי במקום מאוד גבוה בשוק וקרסתי לתחתית. כשהגיעו המכתבים גרתי בירושלים בכניסה פרטית. והחנות לא פעלה כמו שצריך בגלל כל הקריסה ואני אישית חתמתי אולי פעמיים חתימה אישית, אבל הגיעו לחנות הבן שלי אולי חתם והגיעו הרבה מכתבים", אזי ערבב לכדי עיסה תפלה בין הנטען בסעיף 21 ל"תצהיר" לגבי משא ומתן בינו לבין מר אלי פרוש שעל פי אותו "תצהיר" התרחש עוד קודם למסירת האזהרה לנתבע, ובין אותה טענת משא ומתן המוזכרת בסעיף 5 לעיל שעניינה משא ומתן בין עורכי הדין לאחר מסירת האזהרה, ולבסוף, שעה שעומת עם כך שאף בהתאם לסיכום האשפוז של אביו שצורף לבקשותיו, המדובר בתקופת אשפוז שהתמשכה כחודש ומקצתו וארעה בחלוף כשנה וחצי ממועד מסירת האזהרה בתיק הראשון, וכארבעה חודשים ממועד מסירת האזהרה בתיק השני, לא נותרו לפליטה בפיו של הנתבע אלא שברי דברים אלה: "לא קיבלתי הרבה מכתבים, חתמתי אולי על שני מכתבים. למיטב ידיעתי מה שהגיע עם מעטפה זה לעו"ד הראשון והוא סירוב לערבות האישית הזאת. אחרי זה אתה באת למשרד לקחת את זה משם. אני קיבלתי הודעה בדואר, לא בדואר רשום". על זאת ייאמר לאלתר – כל נתיבות המשפט והצדק מובילים לדחיית הבקשות להארכות מועד ולדחיית ההתנגדויות.

התוצאה - אני מורה על דחיית ההתנגדויות ועל שפעול הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבע בתיקי ההוצאה לפועל שמספרם 519510-07-18 , 518601-12-19.

. ופרש לפרישה מוקדמת בשנת 14 צבת זקנה , ק יה תקציבית והוא מישתכר מפנס עו"ד עצמאי נתבע עובד כ ה מאז ועד היום והכנסות משרדו.

עוד נטען כי בבעלות הנתבע משרד עורכי דין אשר הניב לנתבע עשרות אלפי שקלים מעיסקאות מקרקעין, וכי התובעת זכאית למחצית הרווח האמור - וקיים חשש כי הנתבע הבריח אותו או כילה אותו על נשים זרות.

ביום 13.09.19 , לאחר שהתחלפו עורכי הדין של התובעת, הגישה התובעת בקשה לעידכון חוות הדעת.

מוצע לצדדים כי לאחר שתתקבל חוות הדעת המעודכנת, יתקיים קדם משפט בהליך תמ"ש 56197-01-20 שעניינו פירוק שתוף, דמי שימוש, פינוי ובמסגרת שם תבחן האפשרות לפירוק השתוף בבית על דרך של מכר בין הצדדים בהיתחשב בסכומים שיהיו בחוות הדעת המעודכנת.

...

שנפרדו, תשע"ד 2014- נוסף על כך, לאור הכרעתי בתביעה למזונות, מהסכומים בהם יחויב הנתבע בגין חלקה של התובעת בכספי הפנסיה שלו לעבר, יקוזזו תשלומי המונות הזמניים ששילם וישלם הנתבע.

לא יושבו התמונות תשלם התובעת לנתבע מחיצת מערכן הנטען, היינו סך של 175,000 ₪ נכון למועד פסה"ד. התובעת תשלם לנתבע את מחצית שווי כלי הרכב נכון למועד הקרע, על פי מחירון יצחק לוי הרלוונטי.

בתלה"מ 11872-02-18 , התביעה למזונות, מאחר ונזקקות האישה למזונותיה תמה עם קבלת חלקה בכספי הפנסיה, ובשים לב להכנסות התובעת שפורטו לעיל, התביעה למזונות נדחית.

הטענות בתובענה בתמצית הצדדים לתביעה, כולם עורכי דין, היו בעלים משותפים של נכס מקרקעין ברחוב לינקולן 5 בתל אביב (להלן: "הנכס").

התובעת מצידה טוענת שיש לדחות את הבקשה מאחר והיא לא נתמכה בתצהיר; כי הנתבע 1 הסתיר מבית המשפט שנושא פירוק הנכס נדון והוכרע בבית משפט השלום ולא בבית הדין הרבני וכי תביעת התובעת לפירוק השתוף התקבלה בהחלטה מיום 23.11.2021 של כבוד השופט טל חבקין; כי התובע הסתיר מבית המשפט שישנה החלטה של בית הדין הרבני מיום 21.12.2020 שקבעה שעל התובעת "לפנות בנושא פירוק השתוף במשרד לביהמ"ש" תוך שנקבע כי בית הדין אינו מקבל את הבקשה לצרף את עו"ד קלאסי (הנתבע 2) כגורם בתיק בבית הדין הרבני.

עוד נטען כי את אותן טענות שמעלה הנתבע בכתב ההגנה בתיק זה הוא טען במסגרת התביעה לפירוק השתוף שהגישה התובעת לבית משפט השלום, וכי לאחר שבית המשפט השלום הבהיר לנתבע 1 שאין סיכוי לטענתו בעיניין הסמכות העניינית, הודיע הנתבע 1 לפרוטוקול הדיון מיום 20.7.2020 כי: "אני לא עומד על טענת הסמכות העניינית". לפיכך, כך נטען, העניין כבר נדון ונדחה.

הנתבע 1 פרש בבקשה תמונה חלקית ומעוותת בניסיון ליצור רושם מוטעה כאילו הסמכות לידון בתובענה כנגד הנתבע 1 נתונה לבית הדין הרבני.

...

הנתבע 1 ביקש לטעון שהתובעת מנועה מלהגיש תביעה ז שכן במסגרת התביעה לפירוק שיתוף ביקשה התובעת פיצול סעדים ולא ניתנה החלטה בבקשתה ולכן קיים מעשה בית דין המונע מהתובעת להגיש תביעה זו. דיון והכרעה לאחר ששקלתי ובחנתי את טענות הצדדים, אני סבור שיש לדחות את הבקשה.

אני סבור שבקשת הנתבע 1 מהווה פעולה בניגוד לתקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") המחייבת בעל דין, לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית, תוך סיוע במימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן.

התוצאה הבקשה לסילוק על הסף מחוסר סמכות עניינית נדחית.

בית משפט השלום באשדוד תאד"מ 60834-11-21 אלי יוגב ושות' משרד עורכי דין ואח' נ' פרטוק ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת בכירה אירנה רוזן תובעים 1. אלי יוגב ושות' משרד עורכי דין 2. עו"ד אלי יוגב נתבעים 1. הרצל פרטוק 2. בנימין פרטוק 3. גילה (שרה) פרטוק פסק דין

במצב דברים זה, וכפי שהסכימו הצדדים כעולה בבירור מהכתובים, ההסכמות שינו פניהן והן אינן עוד טפול להשגת הסכמה מחוץ לכתלי בית המשפט, וההסכם ביניהם הפך להסכם ייצוג בבית המשפט, תוך הוספת סך של 11,000 ₪ פלוס מע"מ. לפיכך, אין מקום לבחינת תמורת שכה"ט כעת על יסוד הגדרות העבודה כפי שהן מופיעות בהסכם הראשוני, אלא בראי הייצוג המלא, שמהותו כמובן פירוק השתוף במשק, וכל היסתכלות אחרת אינה אלא מלאכותית ולא תואמת את ההבנות בין הצדדים כפי שהן נלמדות היטב הן מהכתובים והן מהתנהגותם.

כך, מעלים הנתבעים טענות בנוגע להליך קבלת צו הירושה, זאת בהתבסס על הזמן שחלף, על תיקון שבוצע בבקשה למתן הצוו, ועל פניות אחת מהיורשות, אך ללא כל תימוכין מתיק הרשם לעינייני ירושה, באופן שלא ניתן לדעת מה היו נסיבות התיקון, מהו משך הזמן שארך התהליך ומדוע, וכיוצ"ב. לא הוצגו ראיות לסיבת פרישת יתר הפונים מההסכמות, ומכל מקום, ככל שלא היו הנתבעים שבעי רצון מתפקוד התובע מדוע זה בחרו להמשיך בייצוגו לאחר קבלת צו הירושה, לאחר פרישת האחרים, ולרבות לאחר שהניסיון לטפול בהסדר מוסכם לא הסתייע והליכים משפטיים ניפתחו.

...

לאחר שעיינתי בכל הקיים בתיק, לרבות כתבי הטענות על נספחיהם, וכן בסיכומי הצדדים, ולאחר ששקלתי בנטען, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, לאחר ששוכנעתי כי הסכם שכה"ט מתייחס ליורשים ביחד ולחוד, ובפרט שוכנעתי כי הנתבעים ידעו הבינו והסכימו לתחולת העלות במלואה עליהם בלבד לאחר פרישת שלושת הפונים הנוספים מן ההסכם, לאור העדר מחלוקת באשר למהות הייצוג שניתן ולעלותו המוסכמת, שאף מגובים בראיות מתאימות, ומשלא הרימו הנתבעים את הנטל להוכחת טענות שונות שהעלו כלפי תפקודו של התובע באופן שלא הוכחה התרשלות מצידו ואף לא הוכח כל נזק.

סיכומו של דבר, ישלמו הנתבעים לתובע סך של 72,054 ₪, הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ביום 25.11.21, בצירוף הוצאות המשפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,430 ₪.