פירוק שיתוף במקרקעין עם אחוזים בין יורשים

המחלוקת העיקרית שלפניי נוגעת לשאלה מהי הדרך הנכונה לפרק את השתוף במקרקעין נושא תיק זה, האם בדרך של מכירת החלקה בשלמות למרבה במחיר או בדרך של חלוקה בעין לשני מתחמים כך שמיתחם אחד ייוחד לנתבעים 2-13 ואילו המיתחם השני ייוחד ליתר השותפים תוך תשלומי איזון בהתאם לקביעת שמאי שימונה לצורך כך. תאור המקרקעין והצדדים המדובר במקרקעין המצויים במרכז העיר בני ברק בשטח של 3,962 מ"ר הידועים כחלקה 196 בגוש 6222 אשר שוויה הוערך ב -למעלה מ- 100,000,000 ₪.

בעקבות הסיכסוך שנתגלע בין שתי קבוצות היורשים, פנו הנתבעים אל האדריכל המתכנן עדו דאובר לשנות את התוכנית הקיימת על המקרקעין על מנת שניתן יהיה לחלק את החלקה לשני חלקים שוים בגודלם ובזכויות המוקנות להם (לאחר גריעת מגרשים לטובת דרך וזיקת הנאה שיירשמו על שם הרשות המקומית) (סעיף 6 לתצהיר).

מר נרקיס בעדותו בחקירה נגדית הודה למעשה בחלוקה דנן: "ש.אז מה אחזקותיך עם סטייה של שברי אחוזים?

...

סוף דבר אשר על כן, אני קובע כי פירוק השיתוף ייעשה בדרך של חלוקה בעין כפי בקשת הנתבעים, כך שהמתחם האחד יוקצה לנתבעים והמתחם השני יוקצה ליתר בעלי הדין.

לאור התוצאה אליה הגעתי, ישלמו התובעים לנתבעים הוצאות בסך של 50,000 ₪.

צד שיציב קשיים בתהליך, יגרום בסופו של דבר לעיכוב שלא לצורך ולפגיעה גם באינטרסים שלו.

הצדדים הוסיפו להיתכתש במחלוקות שביניהם, שנים עברו, בעלים התחלפו – אם עקב מכר ואם עקב ירושה - וביום 25.11.2009 הגישו התובעים דכאן תביעה לפירוק שתוף כנגד הנתבעים בבית משפט זה (ת.א. 30088-11-09).

התובעים 1 – 3 ישלמו את עלות הבנייה שבמחלוקת על פי העלות הנקובה בהסכם העקרונות בתוספת 15 אחוזים מההפרש שבינה לבין העלות שיקבע השמאי.

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הנוגעים לעניין, ובשים לב לדרישה הבלתי מיתפשרת של החוק כי שתוף במקרקעין יש לפרק לבקשת מי מהשותפים, ללא כל חריג, באתי לכלל מסקנה כי יש ליתן פסק דין כמבוקש על ידי התובעים מהטעמים שיפורטו להלן.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי ניתן להכריע בתובענה זו אף ללא שמיעת ראיות, שכן מלוא העובדות עולות מהמסמכים והשאלה הניצבת בפני הינה נורמטיבית גרידא.

ייתכן שבמקרה זה היה טעם רב לאמר שיש לדחות את התביעה לפירוק שיתוף שכן הצדדים הסכימו על דרך מסויימת לפירוק השיתוף אשר נקבעה בפסק הדין.

לא ניתן ואין לאפשר למיעוט לחסום את רצון הרוב לממש את הפוטנציאל הגלום במגרש על דרך מכירתו.

נוכח כל האמור ניתן בזאת פסק דין לפירוק השיתוף במגרש על דרך של מכירתו, בהליך כינוס נכסים.

נטען כי מרגע שהמנוח העניק לבנו המבקש 1 מתנה אזי במועד הפטירה של המנוח קשר השתוף שנוצר הוא בין המבקש 1 (מכוח המתנה) ובין יורשי המנוח – בניו, לרבות המבקש 1, מכוח צו הירושה.

נטען כי השתוף לאחר פטירת המנוח נוצר לגבי חלקו של המנוח בחלקה ותו לא, שהרי אדם אינו יכול להוריש יותר ממה שיש לו. שנית, טוענים המבקשים כי כשבאים לקבוע את הנוסחה לעריכת פירוק השתוף חובה ללכת בשלבים הבאים: להעמיד זה מול זה זכותו של המנוח בחלקה לאחר המתנה שהעניק לעומת זכותו של המבקש 1 מכוח המתנה; לקחת בחשבון כי לפי קביעתו של בימ"ש קמא אחוז ההפקעה מהחלקה לצרכי ציבור עומד על 15% וכי בכל העיסקאות שנעשו הועבר שטח נטו.

באשר לטענת המבקשים כי המשיב 1 כלל לא טען בכתבי טענותיו או בתצהיר עדותו הראשית את הטענה כי המנוח העניק את המתנה על תנאי, כפי שקבע בימ"ש קמא, וכי בימ"ש קמא מיוזמתו עורר מחלוקות שאינן עולות מכתבי הטענות, הרי שאין לקבל טענה זו שכן המשיב 1 טען שהמתנה איננה תקפה ומכוח טענות אלה והצורך להכריע בדבר פירוק השתוף במקרקעין היה בימ"ש קמא מוסמך לידון ולהכריע בכל הנוגע לתקפות המתנה.

...

על כן, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בימ"ש קמא גם לעניין זה. בסיכומו של דבר, צדק בימ"ש קמא בהחלטתו שלא לתת תוקף למתנה בין משום שמדובר במתנה על תנאי והתנאי למתן תוקף לא התקיים או בין משום שהמבקש 1 ויתר על המתנה בהתנהגותו וכך הוא הצהיר בחוזים עליהם חתם שהוא פועל כיורש של המנוח ולא כחליפו מכוח מתנה או בין משום שהתנהגות המבקש 1 יצרה מניעות בגינה נבצר ממנו להסתמך על המתנה או בין משום שהתנהגות המבקש 1 חסרת תום הלב הצדיקה שלא לתת תוקף למתנה.

סבורני כי הזכות לפירוק השיתוף הנדרש ואופן פירוק השיתוף הראוי נקבעו באופן מפורט בהחלטת בימ"ש קמא שלא נפל בה פגם היורד לשורשו של עניין ואין להתערב בה. כמו כן סבורני כי צדק בימ"ש קמא בהחליטו למנות מומחה להגשת הצעת חלוקה חדשה בהתאם להוראות שנתן.

סיכום: אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו, הבקשה למתן רשות לערער נדחית.

להלן עקרי הדברים: "...במהלך השימוע הצהרת שאת ומר שרותי שלמה ז"ל התחלתם לגור בנפרד כבר בשנת 1993. לפי המידע שקיבלנו ממשרד הפנים את מתגוררת ברח' הויסמנס קמיל נתניה, ומר שרוני שלמה גר ברח' שד' בן אב"י, נתניה, כאשר כל אחד שילם בעצמו את חשבונות הדירה בה מתגורר. לדברייך, ביקרת את המנוח בבית האבות מדי פעם, אך דבר זה אינו עולה לכדי מגורים משותפים תחת קורת גג אחת. אין לכם חשבונות בנק משותפים ולא הוכח כי קיבלת ממנו כספים באופן שוטף באופן היוצר תלות כלכלית כלשהיא. כמו כן, לא הוזכרת במסגרת צוואת המנוח ולא נמנית בין היורשים שלו. התצהירים שצירפת לתביעה שלך לא הוכיחו ולא הראו שחייתם כבני זוג בכלל. בנוסף לזה, בטופס 101 שהוגש על ידי מר שלומי שרוני למנהלת הגימלאות, הוצהר כי הינכם חיים בנפרד; כמו כן, משיחה עם הבן שלך, אלעד שרוני, עולה חזוק למסקנותינו דלעיל, לאחר שהוסבר לנו שנפרדתם בשנת 1993 ושלא היה ביניכם שתוף כלכלי כלשהוא". על החלטה זו הוגש העירעור שלפנינו.

דיון והכרעה התשתית הנורמאטיבית  סעיף 28(א) לחוק קובע כי: "זכאי לקיצבת פרישה שנפטר – תשולם לשאיריו כל תקופת הזמן המפורשת בסעיף זה, ובכפוף להוראות סעיף 109(ב)(2), קצבה באחוזים מהקיצבה שהיתה מגיעה לזכאי אלולא נפטר, והם–

(א) הליך להתרת נישואין; (ב) תביעה לחלוקת רכוש בין בני זוג, לרבות תביעה לפירוק שתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, במסגרת הליכי פירוד בין בני הזוג; (ג) תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש במסגרת הליכי פירוד בין בני הזוג; (ד) בקשה לקביעת הסדר איזון משאבים בידי בית משפט או בית דין לפי סעיף 5א(א) לחוק יחסי ממון או לקביעת הסדר אחר בידי בית משפט או בית דין לחלוקת רכוש בין בני זוג שנפרדו ובכלל זה לחלוקת קצבת פרישה ביניהם; (ה) בקשה לנקוט אמצעים לשמירת זכויות, לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון; (2) קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד, אף אם תחת קורת גג אחת, במשך תקופה מיצטברת של 20 חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנתיים"; בפסיקה נקבע שעיקר הבחינה היא קיומו של משק בית משותף.

...

אף לא מצאנו במסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק ראיה לכך.

איננו מקבלים את עדותה ביחס לטיב הקשר הרגשי שהיה לה עם המנוח ולנסיבות שהובילו לפירוד ביניהם.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

היות ולא ניתן לרשום את המשק על שם היורשים, בין הצדדים מיתקיים הלכה למעשה שתוף במיטלטלין: ״זכויות במקרקעין שטרם נרשמו בלישכת רישום המקרקעין אינן אלא זכויות אובליגאטוריות ודינן כדין זכויות במיטלטלין לצורך פירוק השתוף״ (ראה: בבר״ע 8602/86 לנצוט נ׳ לנצוט , פ״מ תשמ״ז (3) 438).

רוב השותפים מעוניינים להשאר הבעלים הנתבעת 2 מתגוררת במקרקעין עם בני ביתה מעל XX שנה ואינה מעוניינת לעזוב את המקום.

. באחוזים של בעלי הקרקע, זה מה שהם יקבלו.

״ ראה שם, עמודים 52-53 חקירה חוזרת לעו"ד XXX, ב"כ התובעת: נשאלת איזה תשלומים יש לבצע במסגרת חלוקה של הקרקע למגרשים, לא שמעתי שהתייחסת למס רכישה ומס שבח, אלו מיסים שחלים בחלוקות בין מגרשים? מס שב"ח יחול רק אם הכסף בא מבחוץ, אם האיזון לא נשמר בין היורשים בינם לבין עצמם, אם אין איזון בקרקע וצריך להביא כסף מבחוץ אז יחול מס שבח.

...

משכך לא מצאתי להיעתר לבקשת התובעת לפיצול סעדים ובקשה זו נדחית.

סוף דבר הכונס שימונה יפעל בהתאם לאמור בסעיף 75 לעיל.

כאמור לעיל, לא מצאתי להיעתר לבקשת התובעת לפיצול סעדים.