פירוק שיתוף במיטלטלין עסקיים

עוד עתרה כי אורה שזכאית למחצית מזכויות הנתבע בתוכניות הסוציאליות אותן צבר במהלך החיים המשותפים; אורה על פירוק השתוף ברכב; חלוקת מיטלטלין וקביעת חלקה במוניטין העיסקי של הנתבע לרבות מלאי.

...

משכך, אני קובעת כי הוכח קיומו של "דבר מה נוסף" אשר יש בו בכדי להעיד על כוונת שיתוף ספציפית והגעתי לכלל מסקנה כאמור, כי היתה כוונת שיתוף ספציפית בדירת המגורים של הצדדים ואני דוחה את טענות הנתבע לעניין זה וקובעת כי הזכויות בדירה שייכות לשני הצדדים באופן שוויוני.

אומר כבר עתה כי טענת האיש בעניין להידחות, שעה שלא הוכח כי אכן הסכומים נלקחו בנטו ולא בברוטו, מה גם שנרשמו הכנסות בלבד.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה בחלקה וקובעת כי התובעת היא בעלת מחצית מהדירה, דהיינו חלקה של התובעת 50% בזכויות בדירה וחלקו של הנתבע 50% בזכויות בה. אשר לסעד של פירוק שיתוף, הואיל ורק בעל זכויות רשום רשאי להגיש תובענה כאמור, אזי ככל שעומדת התובעת על תביעתה זו, תתכבד ותפנה בהליך נפרד לבית המשפט.

העסק – התובע עתר להעריך את שווי העסק ואת מיטלטליו ולהצהיר כי זכאי למחצית זכויות הנתבעת 19 בעסק.

שנית, ובזה העיקר, בית משפט זה לרוב אינו מיתערב בחלוקת מיטלטלין בין בני זוג, וממעיט כעיקרון בעסוק בפרוק שתוף במיטלטלין, למעט במקרים של חפצים או חפיצים יקרי ערך, עתיקות, חפצי אומנות וכיוצא באלה.

...

התביעה הרכושית תלה"מ 1635-12-17 מתקבלת באופן חלקי: ניתן תוקף של פסק דין לחוות הדעת רו"ח מיום 11.12.19 ולאיזון המשאבים בהתאם לאפשרות הראשונה בחוות הדעת.

לשם איזון המשאבים תשלם הנתבעת לידי התובע סך של 12,957 ₪, ובנוסף 3,250 ₪, וסה"כ 16,207 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה מיום מתן חוות הדעת 1.1.20 .

מתוך התחשבות רבה בנתבעת ובסכומים שעליה לשלם, ובשים לב לאי-הגשת הסיכומים בתביעה הרכושית , והאיחור בהגשת הסיכומים בתביעה לפינוי, הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין, בשיעור 7,000 ₪ (כולל מע"מ), שישולמו תוך 30 ימים כאמור.

ביום 23.4.2020 הוגשה תביעת המזונות של האֵם; הוגשה בקשה לקביעת מזונות זמניים; הוגשה תביעה לקביעת משמורתו של הקטין בידי האֵם (תלה"מ 26790-04-20) ותביעה לפירוק שתוף במיטלטלין (תלה"מ 26814-04-20).

אם כן, בהסתמך על כישוריו של האב; ניסיונו בהפעלת עסק ל------ (עמ' 8, ש' 36-28); בהסתמך על ניסיונו במתן שירותים ללקוחות גדולים (לרבות עריית ----); על יסוד הכנסותיו בעבר וטענותיו בהקשר זה ומשלא הובהרה דיה הגרסה ביחס לירידה בפוטנציאל ההישתכרות, אני מעריכה את פוטנציאל ההישתכרות של האב בסך של 18,000 ש"ח. בנוסף להכנסתו מעבודה, יש לקחת בחשבון שבבעלות האב שתי דירות ב----.

...

לסיכום הדברים: תביעת המזונות שהגישה האֵם (תלה"מ 26747-04-20) מתקבלת באופן חלקי.

תביעת המזונות שהגיש האב (25077-03-20) נדחית.

לאחר ששקלתי את האופן בו נוהלו ההליכים; את טיבן של המחלוקות; את תוצאת פסק הדין ומתוך כוונה ואיחולים שעם מתן פסק דין זה יסתיימו המחלוקות בין הצדדים והם יתפנו לגדל את הקטין יחד, בשיתוף פעולה, באמון ובהכרה זה במקומו של זה וזה בצרכיו של זה - החלטתי לחייב בהוצאות נמוכות ביחס למקובל ואני מורה על חיובו של האב בהוצאות בסך 1,500 ש"ח אשר ישולמו לטובת אוצר המדינה לאור העמדת סיוע משפטי לאֵם.

בין הנתבע 1 לבין הנתבע 2 היתנהל הליך בוררות בעיניין עסקי שבמסגרתו ניתן פסק בורר ביום 18.12.2019 הקובע זכויות בעיניין התכשיטים.

חוק המיטלטלין נכון ביחס לפירוק שתוף אך לא רלוואנטי במקרה זה. הבורר לא דן בפרוק שתוף במיטלטלין, לא הכריע בזכויות בהם, וההיקף, המשקל והאיכות הוכרעו ביחסים שבין הנתבע 2 לבין הנתבע 1 , בכדי לתרגם את אי קיום ההיתחייבות לשווי כספי.

...

לפיכך, טענתו של הנתבע 1 נדחית.

בהסתמך על האמור לעיל מתגבשת המסקנה, כי הנתבע 1 חויב במלוא שווי התכשיטים והזהב במקום השבת התכשיטים והזהב לידי הנתבע 2, בהתאם להתחייבות ביניהם, מבלי שיש בכך כדי להשליך על מי מבעלי הדין שלפניי, ואלו רשאים לפעול כדי למצות את זכויותיהם הנטענות כפי שימצאו לנכון.

לאור האמור, בהסתמך על הקביעות בדבר העדר מעמד לתובע ביחס לפסק הבוררות ובדבר תחולת פסק הבוררות רק על הצדדים לו; מאחר והסעד המבוקש על ידי התובע בפועל אינו תוצאה של ביטול פסק הבוררות השני (הסעד שהתבקש בהליך כאן); היות ואין בפסק הבוררות כדי לחייב את התובע או לפגוע בזכויותיו - התביעה נדחית.

כאשר מדובר בעיסקה במקרקעין שלא נגמרה ברשום "רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה" (סעיף 7(ב) לחוק המקרקעין), ועל כן מי שלטובתו התחייבות גרידא ואין בידיו זכות במקרקעין, ברשותו זכות עליה חל חוק המיטלטלין.

הנתבע 15 ערער על החלטה זו וביום 14.2.2019 דחה כבוד השופט גרוסקופף את עירעורו וקבע שהטענה "שגויה מבחינה משפטית, שכן קיימת אפשרות משפטית לפרק שתוף בזכויות אובליגאטוריות (דהיינו שתוף בין כל מי שיש להם זכות אובליגאטורית להרשם במירשם המקרקעין כבעלי זכויות ביחס לחלקה 101) לפי הוראות סעיפים 10 ו-13(א) לחוק המיטלטלין, תשל"א 1971" (רע"א 588/19 צפירה נ' י.בהרי יזמות והנדסה בע"מ [פורסם בנבו]).

...

מסקנה זו עולה לדעתו מסעיף 38 לחוק המקרקעין תשכט-1969 ומסעיף 143 לחוק התכנון והבניה.

" ובהמשך נאמר: "יש להדגיש, כי אמנם כפי שצוין לעיל, הנטל להראות שהמקרקעין אינם ניתנים לחלוקה מוטל על אסתר, אך אין פירושו של דבר שעליה להוכיח את הנתון השלילי, כי לא ניתן אישור רשויות התכנון ע"י הגשת תשריט וצפיה לאי אישורו. זו היא בעליל דרישה אבסורדית. מכאן, שאי המצאותו של תשריט מאושר ע"י ועדות התכנון בפני ביהמ"ש, מהוה ראיה להוכחת העדר אפשרות החלוקה. ניתן לבטא רעיון זה גם בדרך אחרת. נטל השכנוע הסופי(The Burden of Proof) הוא כאמור על אסתר, אך הנטל הראייתי(The Burden of adducing evidence) הוא על חיים ומאחר וחיים נמנע מהבאת תשריט מאושר, רשאי ביהמ"ש להסיק מסקנה הגיונית מכך שכנראה לא ניתן לקבל אישור ועדת התכנון והבניה לחלוקה ולקבוע שנטל הכנוע הסופי המוטל כאמור על אסתר, בא לידי סיפוקו". בנסיבות אלו, הרי שאין מקום לטענה כי ניתן לפרק את המקרקעין בדרך של חלוקה בעין.

סוף דבר: מהטעמים המפורטים לעיל, ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף במקרקעין באופן שנמכרים מקרקעין מעוקלים בהוצאה לפועל, בהתאם להוראות סעיף 40 לחוק המקרקעין.