פירוק שיתוף בדירת מגורים בין בני זוג

באשר לשיקול הנוגע לגילאי הילדים וליכולת לספק להם מדור המתאים לצרכיהם, קובע סעיף 40א (א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969: "החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע" (ההדגשות כאן ובכל מקום הן שלי, ע.א.) הוראה דומה נימצאת בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973, הקובע בסעיף 6א: "ראה בית המשפט או בית הדין כי לצורך ביצוע איזון המשאבים יש למכור דירה המשמשת למגורי בני הזוג או למגורי ילדי בני הזוג הקטינים ובן הזוג המחזיק בהם, לא יורה על ביצוע המכירה והיא תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט או בית הדין כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצורכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצורכיהם, לתקופה שיקבע". דרישת המחוקק לפי המדור שיסופק לילדים אמור להיות "מתאים לצרכיהם" אמורה להביא בחשבון את שתי משמעויותיו המרכזיות של בית המגורים: האחד – המשמעות הכספית, והשניה – המשמעות הרגשית.

...

לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן: תביעת האשה לאיזון הזכויות בתלה"מ 56166-05-21 מתקבלת ולכן: האיש ישלם לאשה 62,000 ₪ תוך 30 יום.

אכן בפסק דינו בתמ"ש (טב') 28810-12-09 היתייחס חברי, כבוד השופט אסף זגורי לאבחנה בין פירוק שתוף בנחלה לפירוק שתוף בדירת מגורים ואולם בעניינינו עסקינן במכר נחלה בין בני זוג, שעה שאחד מבני הזוג הצהיר כי הוא מעוניין לרכוש את חלקה של האחרת בנחלה, כי הוא מתכוון להמשיך ולקיים את המשק.

...

לאחר עיון מעמיק בכתבי הטענות ובחינת טיעוני הצדדים בסיכומיהם הגעתי לכלל מסקנה כי בענייננו יש לקבל עמדת התובעת כי רכישת חלקה של האישה בנחלה תבוצע על פי ערכי "ברוטו", ללא קיזוז רעיוני של תשלומי מסים.

לאור האמור אני קובעת כי בענייננו שווי הנחלה ייקבע ללא קיזוז רעיוני של תשלומי מסים בגין מכר לצד שלישי.

” (ההדגשה שלי א.ו) עיון בהוראות החוק מלמד, כי המחוקק הטיל את עיקר כובד המשקל כנגד פירוק השתוף המיידי, על סוגיית הבטחת המדור לילדיהם הקטינים של בני הזוג ולבן הזוג המחזיק בדירה 1 המיועדת לפירוק שכן הוראה דומה להוראת סעיף 40 א לחוק המקרקעין עוגנה בתיקון מספר בסעיף 6א' לחוק יחסי ממון בין בני זוג, הקובעת: "ראה בית המשפט או בית הדין כי לצורך ביצוע איזון המשאבים יש למכור דירה המשמשת למגורי

...

עם זאת, סבורני כי טוב היה עושה לו היה תומך בכל מאמציה להילחם במחלתה גם במחיר צמצום היכולות הכלכליות.

לנוכח כל האמור מצאתי להורות כדלקמן: ניתן בזאת צו לפירוק שיתוף בדירת הצדדים שכתובתה רח' ______.

ת.פ. בהתאם החלטתי ניתנת לפרסום בהיעדר פרטים מזהים.

865 נקבע בנוגע לפירוק שתוף בדירת המגורים 14 ( ברע"א 4358/01 בר אל נ' בר אלי פ"ד נח ( של בני זוג כי חרף האמור בס' 37 לחוק המקרקעין תשכ"ט – 1969 לפיו שותף במקרקעין רשאי לעתור לפירוק השתוף "בכל עת", יכול בית המשפט לעינייני מישפחה "בנסיבות

המתאימות לעכב את ההוראה על פירוק השתוף בדירת המגורים בין בני-הזוג אם ברצונו להגיע למצב שבו כל עניינם של בני-הזוג יוסדר באופן כולל".

...

על רקע מסקנה זו נקבע כי: " מכאן כי בצדק בחן בית משפט קמא לגופה את טענת המשיבה

בעניין שלפני מתבקש שחרור כספים בסך השווה ל- 5% בלבד מתשלום האיזון הנמוך מבין השניים בהתאם לחוות הדעת, וניתן להיעתר לשחרור סך זה, גם לפני הליך ההוכחות.

הבקשה מתקבלת כאמור.

ביחס לפירוק השתוף בדירה – חרף הוראת ס' 37 לחוק המקרקעין, התשכ"ט–1969 (להלן: "חוק המקרקעין") הקובע כי "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לידרוש פירוק השתוף", בני זוג שהם בעלים של נכס מקרקעין במשותף מכוח נישואיהם, ובפרט נכס המשמש למגורי המשפחה, אינם נתפסים כשותפים "רגילים" במקרקעין ואף שהזכות המעוגנת בסעיף 37 לחוק המקרקעין, אינה פוסחת עליהם, לעיתים, וככל שדבר נוגע לעיתוי פירוק השתוף, יכול שהוא ייסוג מפני שיקולים נוספים הקשורים בהסדרים הכלכליים ביניהם ונובעים, בין היתר, מהוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג–1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") ומשיקולי צדק, שויון וערכים חוקתיים נוספים ראו: רמ"ש 15610-06-23 פלוני נ' אלמונית (27.7.2023).

...

הערה בשל דמיון בטענות הצדדים בשתי הבקשות והתגובות, שתי הבקשות יידונו ויוכרעו במשותף במסגרת החלטה זו. הכרעה לאחר עיון בעמדות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין שתי הבקשות להידחות.

בתוך כך, ברע"א 4358/01‏ בר-אל נ' בר-אל, פ''ד נה(5) 856 (2001) נפסק כי: "הגישה הראויה הינה כי יש לאפשר לבית-המשפט מרווח של גמישות דיונית בבואו להכריע בדבר הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך בין המתדיינים בפניו. מכאן המסקנה כי בית-המשפט לענייני משפחה יכול בנסיבות המתאימות לעכב את ההוראה על פירוק השיתוף בדירת המגורים בין בני-הזוג אם ברצונו להגיע למצב שבו כל עניינם של בני-הזוג יוסדר באופן כולל". ראו גם: בע"מ 8837/06 פלוני נ' פלוני (7.6.2007); רמ"ש 11535-11-23 פ' נ' פ' (7.11.2023).

לאור כל אלה, אני מורה על דחיית שתי הבקשות.