פירוק חברה סולבנטית עקב סכסוך בין שותפים

האם יש מקום להתערב בסעד שעליו הורה בית המשפט המחוזי להסרת הקפוח? בית המשפט המחוזי קבע כי החברה היתנהלה תוך קיפוחם של המערערים, הן מכיוון שמשה ניהל את החברה תוך מידורם של המערערים, חרף העובדה שמעצם היותם בעלים של מחצית ממניות החברה הייתה להם ציפייה לגיטימית להיות שותפים לניהול; והן נוכח העובדה שמדובר בחברה שהיא "מעין שותפות" אשר בעלי המניות בה נקלעו למשבר אמון חריף, ואובדן האמון כשלעצמו מצדיק מתן סעד על ידי בית המשפט.

המבקשים פנו פעמיים לבית המשפט המחוזי בבקשה לפירוק החברה משקולי צדק, ובית המשפט המחוזי דחה את בקשתם נוכח הכלל לפיו אין "להמית עסק חי" בשל סכסוכים פנימיים שניתן ליפתור אותם באמצעים פחות דראסטיים, ויש להמנע ככל הניתן מפירוק חברה סולבנטית בשל סיכסוך בין בעלי מניותיה.

...

העובדה שבסופו של דבר ההצעות הכספיות שהגישו הצדדים לא היו רחוקות זו מזו יכולה ללמד אף היא כי פערי המידע בין הצדדים לא מנעו מהמערערים לקבל החלטה מושכלת ביחס להערכת שוויין של מניות המשיבים.

דינה של טענה זו להידחות.

לסיכום, אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי להורות על התמחרות בדרך של שיטת המעטפות.

כפי שנקבע בפר"ק (י-ם) 15262-05-11 חברת גילת היקב בע"מ ואח' נ' חברת מגדל הסנהדרין בע"מ (8.1.12), הכלל הוא כי אין "להמית עסק חי" בשל סכסוכים פנימיים, שניתן לפותרם באמצעים פחות דראסטיים, וההלכה מקדמת דנא היא כי יש להמנע ככל הניתן מפירוק חברה סולבנטית בשל סכסוכים בין בעלי מניותיה.

      בין המקרים הכלולים במסגרת שקולי "הצדק והיושר" בהם ייעתר בית המשפט לבקשה להורות על פירוק חברה, הם מקרים בהם החברה איננה פעילה עוד ואינה מקיימת את המטרות לשמן נוסדה; ניהול החברה נעשה בנגוד לדין או תוך ביצוע מעשי תרמית; החברה מהוה אך הסכם שותפות בין בעלי מניותיה, ואינה ישות עסקית עצמאית שפירוקה יביא לסיום לא נחוץ של פעילותה הכלכלית; החברה היא חברת "בועה" החסרה תשתית מסחרית; והמשך נהולה של החברה נקלע למבוי סתום, הנובע מכך שכוח ההצבעה במועצת המנהלים ובאסיפה הכללית מחולק בשווה בין שתי קבוצות, שיש ביניהן חילוקי דיעות, או כאשר מדובר בחברה שהיא למעשה שותפות (ע"א 877/07 גפן נ' ג'ירוטק השקעות בע"מ, [2.09.10]; עניין סתוי, בעמ' 155).

...

בית המשפט הזכיר את ענין היכל הכרך, שם מנה בית המשפט את הנסיבות בהן ניתן להיעתר לבקשת פירוק מטעמי צדק ויושר-העדרם של נושים, עובדים או צדדים אחרים אשר עתידים להיפגע מפירוק החברה; המשך קיום החברה ידרוש פיקוח שיפוטי בלתי סביר על ענייניה; החברה מהווה הסדר עבודה בין בעלי מניותיה ואינה יישות עסקית עצמאית שפירוקה יביא לסיום לא נחוץ של פעילותה הכלכלית.

הניסיונות להידברות בין הצדדים כשלו ואני סבור כי הליך אלטרנטיבי להליך הפירוק, יצריך פיקוח שיפוטי בלתי סביר על ענייני החברה.

סוף דבר צו לפירוק החברה ייכנס לתוקפו ביום 24.10.19, אלא אם כן תוגש עד למועד זה הודעה מוסכמת מטעם כל הצדדים.

בקשת הפרוק הוגשה על רקע סיכסוך מר ונמהר שפרץ בין בעלי השליטה בחברה, המבקש מזה וקקאו מזה.

המבקש תיאר בהרחבה כיצד פרץ הסיכסוך בינו לבין בעלי מניותיה של קקאו, על רקע מיזם משותף אחר שלו ושלהם, וכיצד האשימו אותו שותפיו ללא כל הצדקה בנטילת כספים שלא כדין מקופת החברה.

מדובר בחברה סולבנטית ורווחית המחלקת דיבידנד לבעלי מניותיה.

החברה מהוה אך הסכם שותפות בין בעלי מניותיה, ואינה ישות עסקית עצמאית שפירוקה יביא לסיום לא נחוץ של פעילותה הכלכלית; החברה היא חברת "בועה" החסרה תשתית מסחרית; והמשך נהולה של החברה נקלע למבוי סתום .

...

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, לרבות השלמת טיעון בכתב לאחר תום הדיון באולם, באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על פירוקה של החברה, מטעמי צדק ויושר, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

התוצאה היא שאין לחברה עוד תוחלת או תכלית עסקית של ממש ומדובר בקליפה ריקה מתוכן.

יפים לעניננו דברי בית המשפט בה"פ (מחוזי ת"א) 35304-09-13 עוזי בן חיים נ' שלום זיידלר (פורסם בנבו, 16.03.2016): "עם זאת, במקרה שלפניי, על אף שתיאורטית המבקשים יכולים אולי למכור את מניותיהם לצד ג', אין בכך לשלול את הצורך בפירוק החברה. ראשית, כאמור, לחברה אין עובדים או עסקים שיפגעו, ולכן אין אינטרס מיוחד בנמשך קיומה. בנוסף, היחסים בין הצדדים הגיעו לנקודת שפל; ... לאור כל האמור לעיל, המבוי הסתום עליו נקלעה החברה והסכסוך בין הצדדים מזה, והעובדה שאין לחברה עסקים אחרים או עובדים העלולים להפגע, יש מקום להורות על פירוק החברה מטעמי צדק ויושר, מכוח סעיף 257(5) לפקודת החברות." ראה גם ענין נאחוסי, שם נקבע כי בגדרי שיקול דעתו רשאי בית המשפט ליתן את הדעת, בין השאר, על "היות העסק שהחברה מנהלת פעיל ורווחי; נזק שייגרם למי מן הצדדים ולצדדים שלישיים; מערכת היחסים בין הצדדים ..." (בפסקה 10).

לטענת המבקשים מצבה הכלכלי של המבקשת הוא סולבנטי ויציב ואין הצדקה לתפוס את נכסיה בצו עיקול זמני.

עוד הוסיפה המשיבה וטענה כי המבקשת נקלעה לקשיים הכלכליים בעקבות סיכסוך שנפל בין השותפים בחברה שהם המבקשים 2 ו 3 וכי הם פועלים לחיסול עסקיה של המבקשת וחלוקת נכסיה ביניהם.

לא רק לפחות שיק אחד שחזר ללא כסוי מספיק בחשבון הבנק טרם הוטל צו העיקול על חשבון הבנק, אלא לכך יש להוסיף את סגירת שעריה של אחת ממאפיות המבקשת, הודאה בהליך פירוק שותפות בעלי המניות במבקשת וחלוקת נכסיה, מכירת לפחות נכס אחד של המבקשת וחלוקת כספי תמורתה, עדויות להליכים משפטיים נוספים הננקטים כנגד המבקשת והפיכת חשבון הבנק של המבקשת למוגבל.

...

די בכך על מנת לקבוע כי בידי המשיבה עילת תביעה הראויה לבירור וקיומו של התנאי הראשון במתן צו עיקול זמני כמאמר פסק הדין ברע"א 7139/96 טריגוב ואח' נ. "טפחות" בנק למשכנתאות לישראל בע"מ מיום 2.4.97: "השאלה הראשונה שיש לדון בה בבקשה לסעד זמני נוגעת לטיב התביעה ולסיכוייה. לעניין זה, די בכך שהוכח שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים." התנאי השני הנדרש למתן הצו הוסבר ברע"א  10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. ICC Industries Lnc מיום 28/11/07: "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים .... יצויין, כי תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי העיקול הזמני, היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים". עוד נקבע ברע"א 903/06 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ. גסטון אטיאס (עטיה) מיום 19.3.06: "מקבל אני את טענת המבקשת לפיה גובה סכום התביעה עשוי, בנסיבות המתאימות, להוות אינדיקציה לכך שאי מתן צו עיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, אך זאת כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען". אין ספק כי גובה סכום התביעה בענייננו אינו בטל בשישים.

סוף דבר הוא כי הבקשה לבטול צו העיקול לפני מתן אזהרה נדחית והוא יוותר על כנו.

לפיכך הנני מורה כי המשיבה תפקיד בתיק בית המשפט, עד ולא יאוחר מתום 15 ימי עבודה מיום המצאת החלטה זו לידי ב"כ המשיבה, את הערבויות כדלקמן (תקופה זו ניתנת למשיבה על מנת להיערך להגשת הערבות והעירבון ובהתחשב במצב החירום השורר כיום במדינה): התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב) לתקנות.

בין היתר, נאמר שם: "בהנתן שהצדדים מתכתשים שנים ארוכות בעיניין השמוש בבניין, טוב יעשו אם יפעלו לפירוק שתוף זכיותיהם בו ולהיפרדות מוחלטת שיהא בה לסיים את הסכסוכים ביניהם". ר' גם האמור בה"ט 52178-01-21: "המבקש ונסים וגם בניהם בוחרים להתקוטט שנים ארוכות תחת הפרדת השותפות בבניין". על רקע הסיכסוך המר המתואר לעיל וההליכים המשפטיים שרק חלקם תואר, הוגשה בקשת פירוק זו. המבקש טוען בבקשתו (ר' פרק ב'3), כי נקט במאמצים להביא לפרוקה של החברה בהסכמה, אולם לשיטתו הוא לא זכה לשיתוף פעולה ומשכך ומאחר והחברה נימצאת במבוי סתום לכל דבר ועניין, מאחר ולחברה אין דירקטוריון פעיל ואין למעשה כל פעילות, למעט ההחזקה במקרקעין, יש מקום לעשות שימוש "בעילת השסתום" ולהורות על פירוקה של החברה.

לא למיותר להפנות שוב לעניין בן חיים: " בהמשך, כיוון שמדובר בחברה סולבנטית, שבבעלותה ביניין, יש מקום להורות כי הפרוק, על אף שהוא מבוצע מכוח דיני החברות, יבוצע, ככל הניתן, על פי העקרונות של פירוק שתוף במקרקעין. אמנם, קבעתי לעיל כי אין מקום להרמת מסך, וכי החברה תפורק על פי הוראות פירוק חברות. אולם, כיון שהנכס היחיד של החברה הנו הבניין, וכפי שקיימות הוראות בדיני המס לעניין חברת בית, כך, יש מקום להורות שהפירוק יתבצע, ככל הניתן, על פי עקרונות פירוק שתוף במקרקעין. הדבר מתחייב הן ממהות החברה, הן מתקנות החברה, שעם הקמתה ייחסו לכל קבוצה של בעלי מניות חלק מהדירות על פי תשריט". בשלב זה איני רואה מקום לתת למפרק הוראות ספציפיות באשר לגביית דמי השכירות במושכר; השכרת היחידות הקיימות; חלוקת היחידות בין השותפים.

...

סוף דבר, לא מצאנו כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הערעור נדחה ללא צו להוצאות" ( הדגשות שלי).

לאור כל האמור לעיל, מאחר וניתנו לצדדים הזדמנויות רבות, גם במסגרת ההליך שבפניי, להגיע להבנות ולגבש הסכמות, מאחר וה"רצוי" אינו ה"מצוי" ונמשך ה"שיתוק המתמשך", ללא כל סימנים לשינוי לטובה אלא להקצנה, ניתן בזאת צו לפירוק החברה.