פירוק חברה בגין חוב שכר לעובדים

עוד נרשם (בנספח א') כי "במידה וייגרם עיכוב באספקת שיש, קילקול מנוף, אספקת בטון או כל תקלה אחרת שמקורה במחדל של החברה בעקבותיה ולצורך עמידה בלוח הזמנים יידרש הקבלן להעסיק עובדיו מעבר לשעות העבודה תשלם החברה לקבלן הישתתפות בהוצאות תשלום שעות העבודה הנוספות כאמור לעובדים בסך של 33.5 ₪ לשעת עבודה של עובד בלתי מקצועי ו - 40.5 ₪ לשעת עבודה של עובד מקצועי". בסעיף 7 להסכם נקבע כי הקבלן (היינו חן מחזור) הוא במעמד של קבלן עצמאי, וכי "לא יתקיימו בין הקבלן או מי מטעמו לבין החברה או מי מטעמה יחסי עובד-מעביד מכל סוג שהוא". עוד ראוי להפנות, להשלמת התשתית העובדתית ונוכח הסתמכות בית הדין האיזורי על המכתב ששלח שלום למנרב ביום 27.10.11, לעיקרי תוכנו כדלקמן: "הנדון: עידכון מחירים עבור ייצור אלמנטים

בעיניין חן מחזור כבר ניתן ביום 5.5.19 צו לחיסולה, שמבטל מבחינה משפטית את צו פירוק החברה, ולכן "בשלב זה לעמדת המוסד לא ניתן להגיש תביעות חוב אף אם תוגש בקשה להארכת מועד". המוסד ציין כי הוגשו לו בעיניין חן מחזור תביעות חוב של ארבעה עובדים שאינם תושבים, "ואלו שולמו זה מכבר". זכאות עובד לגימלה כפופה לחובות שכר העבודה (ב-12 החודשים שקדמו לסיום יחסי העבודה) ופיצויי פיטורים של החברה כלפיו, והיא בגין זכויות קוגנטיות בלבד (הנחשבות כ"שכר עבודה" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הגנת השכר).

...

מעבר לצורך נציין כי הקביעה בדבר תקופת העבודה - הן מועד תחילתה, הן מועד סיומה והן חודשים בתוך תקופה זו בהם לא בוצעה עבודה - היא בסופו של דבר קביעה עובדתית, שהתקבלה במקרה זה על ידי בית הדין האזורי בהתחשב במכלול הראיות שהוצגו (ולא הוצגו) בפניו והתרשמותו מהעדויות שנשמעו.

משכך, וכאמור מעבר לצורך, לא שוכנענו כי הובאה הצדקה מספקת להתערבות ערכאת הערעור.

סיכום סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, ערעור העובדים מתייתר ושני הערעורים הנוספים מתקבלים בעיקרם, כך שחיובה של מנרב כמו גם חיובם של שלום בוסקילה ודוד בוסקילה לשלם לעובדים את הסכומים שנפסקו לזכותם - מבוטל.

התובע קיבל תלושי שכר ועליהם צוין מועד תחילת העבודה בחברה זו. ביום 1.8.15 הסתיימה עבודתו של התובע בחברת ויולה הקטנה, לאחר שזו פורקה עקב קשיים כלכליים, ואף ניתן לו מכתב פיטורים.

עם זאת, בנסיבות העניין, בהן חברת ויולה הקטנה הפסיקה לנהל את בית הקפה בשל קשיים כספיים שהובילה לפרוקה, לא חלה הוראת הסעיף, כפי שקובעת מפורשות הוראת סעיף 30(ב), הקובעת חריג מפורש בנסיבות בהן הועבר המפעל עקב פירוק חברה בשל אי יכולת לשלם חובות.

...

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בכתב עם תחילת עבודתו בסך 5,000 ₪.

התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרש פיצויי פיטורים בסך 32,795 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.17.

לאחר מתן צו הפרוק לחברה, הגישה מרליס תביעת חוב בגין חוב שעיקרו שכר עבודה ופיצויי פיטורין, וזאת בגין התקופה פברואר 2019 עד יוני 2019.

במרץ 2021, דחתה המנהלת המיוחדת את בקשת המל"ל לעיון חוזר והותירה על כנה את הכרעתה בתביעת החוב של מרליס, לפיה הוכרה מרליס כזכאית לגימלת מל"ל בהיותה עובדת של החברה.

...

הכונס הרשמי סבור כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי ולשלם למרליס מחצית מהסכום שאושר לה בשלב זה. המנהלת המיוחדת מצטרפת להצעת הכונס הרשמי.

לפיכך, מקובלת עליי גישתם של הכונס הרשמי ושל המנהלת המיוחדת, אשר מאזנת כראוי בין טענות הצדדים.

הנה כי כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כך שהמל"ל ישלם למרליס סכום של מחצית הגמלה לה היא זכאית תוך 30 ימים ממועד מתן החלטה זו, בעוד שתשלום יתרת כספי הגמלה יעוכב עד להכרעה בערעור.

בעיניין זה, יש להפנות גם להוראת סעיף 30(ב) לחוק הגנת השכר, בו נקבע כי "הוראות סעיף זה לא יחולו על העברת מיפעל, חלוקתו או מיזוגו עקב פשיטת רגל או עקב פירוק של חברה או אגודה שיתופית בגלל אי-יכלתה לשלם חובותיה." לאמור, גם אם היה מדובר בהעברת מיפעל מיד ליד עקב פירוק החברה בגלל אי יכולתה לשלם את חובותיה, לא היה חל סעיף 30(א) לחוק ולא הייתה מוטלת אחריות על המעסיק החדש לחובות המעסיק הקודם.

משקבענו כי לא היתקיימו הנסיבות המנויות בסעיף 30(א) לחוק הגנת השכר והצדדים לא טענו בפנינו ולא הביאו ראיות לעניין סעיף 30(ב) לחוק הגנת השכר, הדברים צוינו למעלה מן הצורך ואיננו נדרשים להכרעה בעיניין זה. לאור האמור, משקבענו כי הנתבע אינו ערב לחובות חברת צנובר, המעסיק הקודם של התובע, יש לבחון את תקופת העסקתו של התובע בנתבע, את נסיבות סיום העסקתו ואת זכאותו לסעדים הנתבעים בגין תקופה זו בלבד.

...

סוף דבר לאור המפורט לעיל, עיקרה של התביעה ככל שהיא נוגעת לחיוב הנתבע בחובות מעסיקו הקודם של התובע – נדחית.

בכל הנוגע לתקופת העסקתו של התובע בנתבע – התביעה מתקבלת באופן חלקי, ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פגמים בהודעה לעובד בסך 500 ₪.

התביעה לפיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, דמי חגים ופיצוי בגין תלושים פגומים – נדחית.

כפי שכבר הובהר, אני סבורה שהגישה המרחיבה שתוארה לעיל היא הגישה הנכונה, ובעניין זה אין לי אלא להצטרף לנימוקי בית המשפט המחוזי בפרשת י.י.פ. קבלנים שאוזכרה לעיל, שם נאמר כי: "לא מתקבל על דעתי שימונה בעל תפקיד בתיק מסוג זה כאשר אין כל צורך בנקיטת הליכי פירוק אלא מטעמיו של בעל המניות, מבלי להבטיח את שכר הנאמן. כפי שב"כ החברה אינו עובד בחינם, אין לצפות שהנאמן הממונה כזרועו הארוכה של בית המשפט ימונה מתוך ידיעה ברורה שלא יקבל שכר עבור פועלו." שניים הם השיקולים הרלוואנטיים לענייננו – האחד, הצורך להבטיח תשלום הוצאות ההליך ושכר טירחתו של הנאמן, הנידרש לבקשת יוזם הליך חידלות פרעון של חברה, לטפל בהליך בו מונה, תוך שקידה ראויה, עמל רב, ובחינת כל הנתונים הרלוואנטיים, לרבות בחינת נכסי החברה והתנהלותה הכללית.

בנסיבות המקרה שבפנינו, אין כל צורך בפרוק החברה לצורך מימוש נכסים לשם תשלום חובות לנושים ו/או מימוש זכויות עובדים.

...

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טיעוני המבקשת בבקשתה לעיון חוזר נחה דעתי כי יש להותיר על כנה את החלטתי בה התניתי את מתן צו פתיחת ההליכים בהפקדת סך של 2,500 ש"ח להבטחת שכר הנאמן.

אין לי ספק כי השכר שגבה ב"כ החברה בגין הגשת הבקשה עולה באופן משמעותי על סכום הפקדה זה. לפיכך, הבקשה נדחית.

המזכירות תשגר החלטתי זו לצדדים.