דיון והכרעה:
הגם שהתביעה העיקרית הנה התביעה העוסקת בליקויי הבניה, הרי שסדר הדברים הנכון הוא להכריע תחילה בתביעה שכנגד, כשבית המשפט יכריע בשאלה מהן העבודות שבוצעו, האם מגיעה תמורה נוספת ורק לאחר מכן יש לבחון את השאלה האם יש בעבודות אלו משום ליקויי בניה, שביחס לחלקם טען הנתבע, כי לא תיקנם, בשל המחלוקת בסוגיית תמורת העבודות הנוספות.
מובן, כי הנתבע, אף הוא יכול לחוב בחבות אישית על מעשה נזיקין שביצע, אלא ששעה שמדובר בפעולות שפעל הנתבע תוך כדי עבודתו אצל הנתבעת, שכלפיה, כמעסיקה, הוא חב בראש ובראשונה חובת זהירות ושעה שאין מדובר בפעולות רשלניות חמורות, אלא בהתרחשויות המתרחשות תוך כדי ביצוע עבודה וניתנות לתיקון בעלויות סבירות, כשבדרך כלל קבלן אף נוטל אחריות לבצוע התיקונים האפשריים בעבודתו, לא מצאתי מקום להטיל במקרה שלפניי אחריות אישית על הנתבע.
פיצול סעדים:
בתביעתו עתר התובע לפיצול סעדים, לטענתו, יכול ויסתבר, כי הליקויים במבנה ימנעו ממנו השכרתו וכן יכול ויגרמו נזקים כתוצאה מבצוע עבודות אצל מרצ'ל והצורך לפצותו בשל כך.
במהלך עדותו העיד התובע על מניעה האפשרות להשכיר חלק מהמבנה למשך תקופה מסויימת.
...
לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעניין, לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה לפיצול סעדים.
סוף דבר:
בתביעה העיקרית על הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 86,257 ₪.
התביעה כנגד הנתבע נדחית.
