פיצויים על עוגמת נפש ושכר עבודה בגלל חשיפת שחיתות

בתביעתו ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סכום של 319,095 ₪ הנתבע בעילות התביעה השונות – פיצויים כמגלה שחיתות, פיצויים על פיטורים שלא כדין, הפסדי שכר, החזר הוצאות רכב וטלפון, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה לקרן הישתלמות ולקופת פצויי פיטורים; ופיצויים על עוגמת נפש.

דיון והכרעה: על רקע טענות הצדדים, את הדיון בתביעה שלפנינו מבקשים אנו לפתוח בהצבת התשתית העובדתית שעל בסיסה נבחן את תביעת התובע ברכיביה השונים – התביעה לפצוי בגין פיטוריו כחושף שחיתות; התביעה לפצוי בגין פיטוריו בלא שימוע; התביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מפיטוריו לפני תום תקופת העסקתו הקצובה (כנטען בתביעה); התביעה לפצוי בשל הפגיעה בזכות לפצויי פיטורים כתוצאה מפיטוריו הפסולים; והתביעה לפצוי על עוגמת נפש.

התביעה לפצוי כחושף שחיתות: חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) תשנ"ז-1977, מעניקה לעובד המתלונן הגנה מפני פגיעה בתנאי העסקתו בשל תלונה שהגיש לרשות מוסמכת על "הפרת חיקוק במקום העבודה, או הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעסיק, ובגוף צבורי – גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין"[footnoteRef:28].

החזרי הוצאות רכב וטלפון, כשמם כן הם. דהיינו, תשלום הבא לפצות עובד על הוצאות שנשא בהן לצורכי העבודה ובשל העבודה.

...

התביעה לפיצוי על עוגמת נפש והפגיעה בשמו הטוב: נקצר ונאמר, כי משהגיש התובע תביעה לנזקי גוף שעניינה הפגיעה הנפשית שנגרמה לו כתוצאה מפיטוריו – דין התביעה שלפנינו שעניינה פיצוי על הפגיעה הנפשית בשל הפיטורים – להידחות עקב קיומו של מעשה בית דין.

סוף דבר: לאור המקובץ על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אובדן שכר בשל פיטוריו בטרם תום תקופת ההעסקה הקצובה של עובד הוראה, בסכום של 64,012 ₪.

לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובת התובע, על אף שהתקבלה תביעתו בחלקה וזאת הן מהטעם שרוב טענות התובע נדחו והן מדרך התנהלות התובע בהליך שלפנינו הבאה לביטוי בהגשת התביעה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות ולאחר שהתקיים הליך קודם בין הצדדים שהסתיים בפשרה.

] "הפצוי בגין נזק ממוני נועד לפצות את העובד על אובדן הכנסותיו בתקופה שלאחר הפיטורין. הפצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות את העובד על הפגיעה בכבודו ועוגמת הנפש שנגרמה לו. בעיניין פלוני הודגש כי "עגמת הנפש היא סוג של נזק לא ממוני, שככלל אין מניעה לפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, ובכלל זה פיטורים על רקע של הפליה, או במקרה של פיטורים בהליך לקוי". פיטורים על יסוד עילה שחל איסור לפטר בגינה (כגון, הפליה אסורה, מימוש זכות חוקתית או חוקית, עקב חשיפת שחיתות, הפרת חובת תום הלב המוטלת על המעסיק לאורך יחסי העבודה לרבות בסיומם, ועוד) – הנם פיטורים שלא כדין, המזכים בפצוי בגין נזק בלתי ממוני, ואף משפיעים על שיעורו.

עוד יש לציין, כי במרוצת השנים שונתה ההלכה, ובעוד בעבר הפצוי הלא ממוני שהיה נפסק היה מחושב לפי מכפלת השכר של העובד במספר חודשי עבודה, הרי שכיום ההלכה היא כי יש לפסוק פיצוי גלובאלי.

לאור האמור, הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסכום של 30,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין שמטרתו לפצות את התובע, על עגמת הנפש שנגרמה לו ולשמש כפצוי בעל היבט עונשי והרתעתי.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בסכום של 30,000 ₪; פיצוי בגין הפרת חוק לשון הרע, בסכום של 10,000 ₪.

תביעות התובע לתשלום פיצוי מכח חוק הגנה על עובדים ופיצוי בגין עוגמת נפש – נדחות.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובע בסכום של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪.

לפנינו תביעת התובע, מר חיים דואניס (להלן: "התובע"), לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; פיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997 (להלן: "חוק הגנה על עובדים" או "החוק"); ופצוי לדוגמא בהתאם להוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר").

] "הפצוי בגין נזק ממוני נועד לפצות את העובד על אובדן הכנסותיו בתקופה שלאחר הפיטורין. הפצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות את העובד על הפגיעה בכבודו ועוגמת הנפש שנגרמה לו. בעיניין פלוני הודגש כי "עגמת הנפש היא סוג של נזק לא ממוני, שככלל אין מניעה לפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, ובכלל זה פיטורים על רקע של הפליה, או במקרה של פיטורים בהליך לקוי". פיטורים על יסוד עילה שחל איסור לפטר בגינה (כגון, הפליה אסורה, מימוש זכות חוקתית או חוקית, עקב חשיפת שחיתות, הפרת חובת תום הלב המוטלת על המעסיק לאורך יחסי העבודה לרבות בסיומם, ועוד) – הנם פיטורים שלא כדין, המזכים בפצוי בגין נזק בלתי ממוני, ואף משפיעים על שיעורו.

לאור האמור, הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסכום של 25,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין שמטרתו לפצות את התובע, על עגמת הנפש שנגרמה לו ולשמש כפצוי בעל היבט עונשי והרתעתי.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בסכום של 25,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר במועד, בהתאם להוראות סעיף 26א. לחוק הגנת השכר בסך של 5,461 ₪.

תביעת התובע לתשלום פיצוי מכח חוק הגנה על עובדים – נדחית.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובע בסכום של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.

עוד עותר התובע לפצוי בגין פיטוריו בעת מחלה בשיעור של 7 משכורת (40,138 ₪) וכן התובע עותר לפצוי בסך של 50,000 ₪ בגין הפרת חובה חקוקה של חוק שיויון הזדמנויות בעבודה וכן עותר הוא לפצוי ע"ס 57,340 ₪, בגין קיום בגין אבדן הכנסה ופיטורים שלא כדין סמוך לגיל פרישה שעה שהסכם העסקתו הנו חוזה עבודה לטווח ארוך.

בית הדין הארצי הפנה לפסק הדין של כב' השופט איטח (כתוארו אז) בע"ע (ארצי) 43380-06-11 פלוני נ' אלמונית (פורסם בנבו, ניתן ביום 9.12.2014) (להלן: "עניין פלוני"), וסיכם את הכללים לפסיקת פיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין תוך הבחנה בין פיצוי על נזק ממוני ובין פיצוי על נזק שאינו ממוני, כדלקמן: "הפצוי בגין נזק ממוני נועד לפצות את העובד על אובדן הכנסותיו בתקופה שלאחר הפיטורין. הפצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות את העובד על הפגיעה בכבודו ועוגמת הנפש שנגרמה לו. בעיניין פלוני הודגש כי "עגמת הנפש היא סוג של נזק לא ממוני, שככלל אין מניעה לפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, ובכלל זה פיטורים על רקע של הפליה, או במקרה של פיטורים בהליך לקוי". פיטורים על יסוד עילה שחל איסור לפטר בגינה (כגון, הפליה אסורה, מימוש זכות חוקתית או חוקית, עקב חשיפת שחיתות, הפרת חובת תום הלב המוטלת על המעסיק לאורך יחסי העבודה לרבות בסיומם, ועוד) – הנם פיטורים שלא כדין, המזכים בפצוי בגין נזק בלתי ממוני, ואף משפיעים על שיעורו.

...

אשר על כן, התביעה לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש- נדחית.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אנו מורים כי הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין : בסך של 35,000 ₪.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪.

בפסק הדין החלקי שניתן בתיק ביום 23.3.2023 סקרנו את ההשתלשלות העובדתית הרלוואנטית לתביעה שלפנינו, אשר עניינה טענות התובע כי פוטר מעבודתו על רקע הגשת תלונה לנציב תלונות הציבור (להלן – הנציב) ולפיכך הוא עותר לסעדים מכוח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז- 1997 (להלן – חוק הגנה על עובדים).

בתביעה שלפנינו עתר התובע לסעדים הבאים: צו עשה להחזרה לעבודה בשירות המדינה בתפקיד והתנאים אשר הולמים את השכלתו מעמדו כישוריו וניסיונו של התובע ולחלופין פיצוי בגין הפסדי שכר עתידיים בסך 400,000 ש"ח. סיווג התשלום שנפסק על ידי המבקר כפצוי מיוחד, ולא כשכר, וכן השלמת הפצוי שנפסק על ידי המבקר בסך נוסף של 220,000 ש"ח. פיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים בסך 569,000 ש"ח. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 400,000 ש"ח. במסגרת פסק הדין החלקי בחנו תחילה את סעד האכיפה שבקש התובע ועמדנו על כך שמחד גיסא נודעת חשיבות רבה לשמירה על מקום עבודתו של עובד הפועל לחשיפת שחיתויות, זאת על מנת לקדם את האנטרס הצבורי לעודד עובדים לחשוף מעשים הפוגעים בטוהר המידה ובמנהל התקין ומאידך גיסא סברנו כי האכיפה אינה ישימה בנסיבות העניין, שכן התובע עתר לחייב את הנתבעת לשבצו בתפקיד אחר, הכל מן הטעמים שמנינו בסעיף 69 לפסק הדין החלקי.

לפיכך, אנו סבורים כי הפצוי שנפסק על ידי הנציב, אף שהוא מתבטא בכפולה של משכורות, נועד למעשה לפצות את התובע על עוגמת הנפש שחוה עקב ההיתנכלות כנגדו ועקב פיטוריו, זאת בשים לב למשך הזמן בו לא עבד.

...

לפיכך, אנו סבורים כי הפיצוי שנפסק על ידי הנציב, אף שהוא מתבטא בכפולה של משכורות, נועד למעשה לפצות את התובע על עוגמת הנפש שחווה עקב ההתנכלות כנגדו ועקב פיטוריו, זאת בשים לב למשך הזמן בו לא עבד.

לנוכח הסכום שנפסק (מעל 200,000 ש"ח בערכי ברוטו לפי תצהירה של גב' קרן שרון); בשים לב לסכומים שנפסקו במקרים קיצוניים יותר של התעמרות בעבודה, בין היתר על רקע וותק ממושך של העובד במקום העבודה, שלא כבענייננו (לדוגמא בע"ע (ארצי) 21394-02-21 יצחק חקמון – מדינת ישראל (6.9.2022)); ולנוכח העובדה כי ההתנכלות בעניינו של התובע הסתיימה בניסיון להחזירו לעבודה תוך קבלת הגנה מהנציב, אינני מוצאים הצדקה לפסוק לתובע סכום נוסף בראש נזק זה. פיצוי לדוגמא כאמור, בחוק הגנה על עובדים נקבע כי בית הדין לעבודה מוסמך לפסוק פיצוי לדוגמא בסך שלא יעלה על 50,000 ש"ח [נכון למועד תיקון 2 לחוק (26.5.2008)], היינו 64,270 ש"ח נכון להיום, או על 500,000 ש"ח "בשל חומרת ההפרה או נסיבות הנוגעות להפרה, לרבות התנהגות המפר או היותה הפרה חוזרת". פיצוי לדוגמא הינו בעל פן עונשי הרתעתי ואנו סבורים כי יש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לדוגמא, לנוכח החומרה בה אנו רואים את תוצאת הדברים – סיום עבודתו של התובע על רקע ניסיון לחשוף שחיתויות.

לפיכך, ותוך שנתנו דעתנו לפיצוי שנפסק לתובע על ידי הנציב, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי לדוגמא בסך 64,270 ש"ח וזאת בנוסף לכל תשלום ששולם לו. סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי נוסף בסך 64,270 ש"ח בתוך 30 ימים מהיום.