מבוא
זוהי תביעה לפצוי התובעת על ניזקי גוף ונזקי ממון שנגרמו לה עקב נשיכת כלב.
הנתבעת טוענת עוד כי הכלב שלה הוא מסוג פיטבול רוטוויילר, כאשר הכלב שנשך את התובעת, על פי טענתה, הוא מסוג אמסטף.
...
בסופו של דבר אישרה הנתבעת, מה שגם הדעת נותנת, כי בהתחשב בכך שהכלב נמצא אצלה כבר 10 שנים, לא סביר שהיא תטעה בזיהויו (עמ' 51 שורות 26-30 לפרוטוקול).
הנתבעת נסמכת על עדותו של אריה פרג', הן באשר לטענתה כי מלכתחילה היא אמרה שלא כלבה נשך את התובעת והן ביחס לטענה בדבר אי הגעת התובעת למסדר זיהוי, אולם בעדותו של פרג' נתגלו סתירות היורדות לשורש העניין אשר בעטיין, סבורני כי אין לייחס לה משקל של ממש.
סיכום – שאלת האחריות
על יסוד הנימוקים המפורטים לעיל, שעיקרם יוזכר בתמצית - משהוכח עצם קיומו של אירוע התקיפה, ומשזיהתה התובעת באופן וודאי את כלבה של הנתבעת ככלב התוקף, כאשר נתתי בעדותה של התובעת אמון מלא, ומשתועד הכלב של הנתבעת כשהוא משוטט חופשי וללא השגחה בשטח ציבורי (עובדה שיש בה כדי לסתור את טענת הנתבעת שלא יתכן שיצא מביתו), ובהתחשב בכך שמדובר בכלב מגזע מסוכן, בעל דפוס החוזר על עצמו של התנהגות תוקפנית, ונוכח תגובתה המיידית של הנתבעת לאירוע (אי הכחשת טענות התובעת, הודאה בכך שהכלב ברח בלילה, מסירת הפרטים ואי התנגדות להסגר), ומשלא הוכח קיומו של כלב דומה, ונוכח הספק שניטע בכל הנוגע לגרסת הנתבעת ואי לקיחת אחריות מצדה ביחס לאירועים דומים - שוכנעתי כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה כי הכלב של הנתבעת הוא הכלב שתקף אותה ואת כלבה באירוע נשוא כתב התביעה.
