פיצויים על נפילה במדרכה בבאר שבע

]השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' עדן) מיום 5.3.2020 בת"פ 17853-12-18, בו הושתו על המערער 8 שנות מאסר בפועל, הפעלת שלושה מאסרים מותנים באופן שבסך הכול ירצה המערער 9 שנות מאסר, מאסרים על תנאי, פיצוי למתלוננת בסך של 100,000 ש"ח ופסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים.

כתוצאה מכך הוטחה המתלוננת בחזקה בחומה שליד המדרכה תוך שראשה נחבט בחומה והיא נפלה על המדרכה.

...

המערער הפנה בערעורו לפסיקה התומכת לגישתו במסקנה כי העונש שנגזר עליו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת.

לכן לא שוכנעתי שבית המשפט חרג ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות מקרה זה. מאותן סיבות לא ראיתי הצדקה להתערב באופן שבו הפעיל בית המשפט את המאסרים המותנים שהיו תלויים נגד המערער (וראו לעניין זה: ע"פ 1944/20 מדינת ישראל נ' אמארה, פסקה 11 (2.9.2020); ע"פ 2336/16 מזראיב נ' מדינת ישראל, פסקה 32 (14.12.2017)).

סיכומו של דבר, אציע לחבריי כי הערעור יידחה.

לפני תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שהתובע טוען כי נגמרו לו באירוע של תאונת דרכים, שחוק הפיצויים לנפגעי תאונת הדרכים (התשל"ה) 1975 (להלן "החוק") חל עליה בכתב התביעה טוען התובע כי הוא נפגע כאמור בתאונת דרכים שעה שעשה שימוש ברכבו מספר רישוי 5751217, כפי שמתואר בסעיף 5 לכתב התביעה, וכי השימוש ברכב הנ"ל היה מבוטח על פי פקודת ביטוח רכב מנועי 1970, אצל הנתבעות.

התובע טוען בסעיף 3 לכתב התביעה שלו: "5-ביום 9/10/98 בשעות הבוקר החנה התובע את הרכב ליד המדרכה ברח' ירושלים בבאר שבע. התובע פתח את הדלת, החל לצאת מן הרכב, אך מכיוון שהיה עמוס בחבילות, הסתבך עם ידית הדלת, איבד שיווי משקל ונפל על המדרכה (להלן "התאונה " על פי תיאור זה מנגנון הנפילה והפגיעה של התובע היה מורכב משלבים אלו.

...

עלי להקדים ולומר, כי אינני מקבל את הגרסה כי התובע וחתנו לא דיברו ביניהם על ה"תאונה " על התביעה ועל הצורך בהגשת ראיות בתצהירים לבית המשפט.

לפיכך התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד בסכום של 7500 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

פיצויי בשל נפילה במדרכה בעיר באר שבע הוא נושא תביעה זו. טוען התובע כי ביום 4.5.06 בשעה 16:30 צעד הוא בדרכו לביתו במשעול עורב 6 באר שבע.

...

לאחר ששקלתי מלוא הנתונים והעובדות באתי למסקנה, כי נסיבות המקרה מקימות גם חובת זהירות קונקרטית על הנתבעת-בגין הנזק שהתרחש.

נוכח גילו של התובע ובהיותו בעל תבונה וידע רגילים אין מנוס מהמסקנה כי היה עליו לחוש בסכנה הנגלית על פני המדרכה בעיקר נוכח העובדה שצעד שם פעמים רבות ושם לב לבור ולפגמים אחרים במדרכה שכן מדובר במקום סמוך לביתו.

כיוון שיש לנכות כאמור רשלנות תורמת בשיעור 40% הרי אני קובע כי על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 4,200 ₪.

בהליך שלפניי אנו נתקלים בשאלה אחרת, פילוסופית פחות ומעשית יותר: "אם עץ נופל על רכב וגורם לו נזק, האם יש לכך אחראי?" התובעת היא חברת ביטוח, אשר שילמה למבוטחה תגמולי ביטוח בגין ארוע שבו קרס ענף מעץ על רכבו, אשר חנה במקום חניה בצד המדרכה בעיר באר שבע ביום 12.3.2020.

בהקשר זה יש לציין, כי מר חן כבר קיבל את הפצוי מחברת הביטוח, ועל כן לא ניתן לראות בעדותו עדות של צד מעוניין בהליך.

...

הפועל היוצא הוא, אפוא, שאני קובע כי העירייה אחראית למלוא נזקיו של המבוטח, ובהתאם – אחראית למלוא נזקיה של התובעת.

מנגד, אני קובע כי העירייה לא הצליחה להוכיח אחריות או התרשלות של הצדדים השלישיים, ובהתאם – ההודעה לצדדים השלישיים נדחית.

על כן, אני קובע כדלקמן: העירייה תשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה, בסך 26,631 ₪, בצירוף הוצאות ההליך בסך 1,100 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ (כולל מע"מ); ההודעה לצדדים השלישיים נדחית במלואה; העירייה תישא בשכ"ט ב"כ הצדדים השלישיים בסך 5,000 ₪ (כולל מע"מ).

ע"פ 9147/17 אבו עביד נ' מדינת ישראל (28.6.18) (להלן: ענין אבו עביד) – בגין חבלה בנסיבות מחמירות קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיתחם 10–24 חודשי מאסר בפועל והשית שנת מאסר בפועל.

בהמשך זימן המתלונן מכר, התפתח עימות מילולי, המערער הלם במתלונן באגרוף בפניו, האחרון נפל על המדרכה ונחבל באגן, נגרמו לו שיפשוף במרפק, המטומה ודימום בעין ושבר בלסת, שהצריך ניתוח בהרדמה כללית.

תשומת לב הנאשם, כי ניתן לשלם את הפצוי באחת הדרכים הבאות:     בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה www.eca.gov.il.   מוקד שירות טלפוני (בשרות עצמי) מרכז גבייה - במספר *35592 או073-2055000    במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות (אין צורך בשוברי תשלום).

...

קביעת מתחם העונש ההולם בקביעת מתחם העונש ההולם, התחשבתי באמות המידה ואבני הבוחן, בהתאם לסעיף 40ג(א) ל-חוק העונשין שיפורטו להלן – מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע התקיפה הם שמירה על שלמות הגוף, תחושת הביטחון ושלוות הנפש.

סוף דבר הנאשם צעיר כבן 23 (בעוד 3 ימים), אשר גדל בצל אב אלים, בסביבה משפחתית מורכבת, קשת יום, אשר התאפיינה בהעדר מענים רגשיים, התפתחותיים וחומריים, תוך ויתור עצמי לטובת רווחת המשפחה ונטילת תפקיד הורי בטרם גיבש זהותו העצמית.

מכל המקובץ לעיל, מצאתי כי באיזון בין האינטרס שבהרתעה היחיד והרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז ל-חוק העונשין, כמו גם הוקעת עבירות אלימות – לבין אינטרס הנאשם, נוכח נסיבותיו האישיות ושיקולי השיקום, בהינתן הודאתו, הפנמת הפסול שבמעשיו, הבעת החרטה, התהליך אותו עבר ואותו עתיד לעבור, הפחתת הסיכון להישנות עבירות דומות וקיום סיכוי של ממש שישתקם וינהל אורח חיים תקין ויצרני – מצאתי כי יש לחרוג מהמתחם ולחדש את המאסר המותנה.

בענייננו, גם אם חומרת העבירות בהן הורשע המערער ורקעו הפלילי המכביד הקודם היו מצדיקים במצב אחר עונש מחמיר ומאסר בפועל ארוך, הרי הישגי השיקום המיוחדים שהושגו כאן, וההשקעה הרבה - הן מצד המערער והן מצד מערכת הרווחה - שהביאה להישגים אלה, מצדיקים באיזון כולל מתן משקל נכבד לגורם זה. המסקנה הנובעת מכך היא כי אין מקום, בנסיבות ענין זה, להותיר את עונש המאסר בפועל על כנו, מחשש כי הוא עלול לדרדר את המערער להשפעות שליליות של גורמים עברייניים, ולשים לאל או לסכן את המאמצים הכבירים שהושקעו בשיקומו" אשר על כן, משמצאתי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום, לפי הוראת סעיף 40ד ל-חוק העונשיןמיום 10.7.2012, מצאתי גם מאותם טעמים, כי יש מקום לחדש את המאסר המותנה, שכן בעניינו של הנאשם "לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי" ומשכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:   חידוש המאסר המותנה בן 8 חודשים, שהושת על הנאשם במסגרת גזר הדין מיום 7.1.20 ב-ת"פ (מחוזי-ב"ש) 55181-08-17, שלא יעבור עבירות אלימות מסוג פשע במשך שנתיים נוספות מהיום.