פיצויים על הפרת הסכם גירושים

לפיכך הדירה עדיין שייכת לשני הצדדים, בין אם החוזה הופר ובין אם לאו, ובנגוד לדברי האשה שמעת חתימת הסכם הגירושין נקנתה הדירה לאשה.

פיצוי על הפרת ההסכם האיש תובע 10% מערך הדירה כפצוי על הפרת החוזה כפי שנכתב בהסכם המכר.

...

(1) בית-הדין ידון בבקשה מבלי לשמוע שום צד ויחליט אם יש לדחות את הבקשה או שיש להזמין את הצדדים לדיון בבקשה.

בנוסף לכך, יש גם אומדן דעת ברור שההסכם נכתב על דעת שהאישה תקנה את חלקו בתוך זמן קצר, שהרי לא יעלה על הדעת, למשל, שהקנייה תתעכב שנים רבות ובינתיים מחיר הדירה יאמיר מעלה מעלה ובסופו של דבר תשלם לו עבור חלקו כפי שעת ההסכם בלבד.

מסקנות לאור כל האמור לעיל חלק ההסכם הנוגע לדירה שלפיו האישה תקנה את חלקו של האיש בסך של 500,000 ₪ בטל.

החייב טוען כי הוא נידרש כיום להישתתף בהוצאות לימודי הנהיגה של בנו הבכור והוא לא מסוגל לעשות זאת, והדבר חושף אותו לתביעה מצד גרושתו הראשונה על הפרת הסכם הגירושין.

המנהל המיוחד מיתנגד לבקשת החייב ומפנה לפש"ר 8865-07-13 לילך אבו נ' הכונ"ר(להלן- "ענין אבו") שם נקבע כי מרגע שכספי תגמולים מועברים לחשבון החייב,הם מאבדים את צביונם ככספים המיועדים לקיצבה ולפיכך אינם זכאים יותר להגנת הפקודה והם מוקנים לקופת פשיטת הרגל, וכמו כן כספי הפיצויים מוקנים בכל מקרה לקופת הפש"ר. בנוסף טוען המנהל המיוחד כי אין הצדקה להעברת כספי החייב לידיו לצורך מימון לימודי הנהיגה של בנו, ואף קיים ספק אם החייב אכן מחויב בתשלום זה לאור הוראות הסכם הגירושין.

...

", ואולם בניגוד להכרזת פשיטת הרגל המפקיעה את הבעלות מנכסיו של החייב ומעבירה אותם לנאמן, הרי שצו הכינוס "אינו מדיר את החייב מנכסיו, אלא שולל ממנו האפשרות לנהוג מנהג בעלים בנכסיו".(שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל מהדורה שלישית עמ' 116), ובניסוח אחר: "במקום אחר כבר ציינו שצו הכינוס שניתן נגד החייב מקפיא את נכסיו והכונס הרשמי מתמנה כונס עליהם. פעולתו של צו הכינוס הינה כצו מניעה האוסר על החייב לעשות בהם דיספוזיציות" (לוין וגרוניס שם עמ' 353,וראה גם החלטתי בפש"ר 6598-11-15 אבו פני ואיל נ' כונס הנכסים הרשמי (נבו, 22.2.17 פסקה 44 ואילך).

סיכומו של דבר , לא מצאתי לנכון לאשר לחייב לעשות שימוש בכספי קרן הפנסיה לצורך מימון לימודי הנהיגה של בנו , מאידך נכון אני להכיר חלקית בצורך החייב לרכוש עבור ילדיו הבאים להתארח אצלו צרכי מזון ,או בחובתו לסייע להם באופן מידתי ומתון במימון הוצאות הנכללות בהגדרת "קייטנות, ימי הולדת וחוגים" בסעיף 4.6 (ג) להסכם הגירושין.

לפיכך אני מורה כדלקמן: 24.1.

ביום 26.2.2019 הבעל הגיש תביעה כספית בביהמ"ש נגד האישה על הפרת הסכם גירושין, ועל כך שמסרבת להתגרש לפי ההסכם.

אולם, הדעת נוטה שתשלום זה אינו מהוה פיצוי או תחליף לכתובה.

...

כמו כן, מאחר שהבעל לשעבר הוא זה שדרש את הגירושין, יש לראות בהסכמתו לגרש ולדון בכתובה אח"כ, כהבעת רצון להתגרש בין אם ייפטר מחיוב הכתובה בסופו של דבר ובין אם יחויב.

מסקנה לאור כל הנ"ל, ביה"ד קובע: טענתו המקדמית של הבעל לשעבר, שוויתור האשה על כתובתה תקפה, למרות שהסכם הגירושין לא אושר וחזרה בה לפני הגירושין, נדחית.

התמורה למשך 45 יום ממועד הדיון, כלומר לא יאוחר מיום 9.12.2019 רק ביום 5.1.2020 שולם סך של 470,000 ש"ח. סכום זה נמוך מהסכום הנקוב בהסכם המכר ובנוסף, האשה החסירה תשלום כך שלמעשה הופחת מסכום התמורה המוסכם סך של 9,068 ש"ח. ביום 12.4.2020 שולם סך נוסף של 1,176.6 ש"ח, כך שבפועל החסירה הנתבעת מהתמורה עבור מכירת הנכס סך של 7,891.4 ש"ח. 6 לאור הפרת ההסכם תבע האיש סך כולל של 55,000 ש"ח בהסתמך על הוראות סעיף 5.5 להסכם המכר המקנה למוכר זכות לפצוי מוסכם נוסף על פיצוי בגין איחור בתשלום וסך כולל של 5,600 ש"ח בהסתמך על הוראות סעיף 5.4 להסכם המכר הקובע פיצוי מוסכם של 200 ש"ח לכל יום איחור בתשלום ( 28 יום) וכן סך נוסף של 25,000 ש"ח בגין הוצאות ושכר טירחת עו"ד. בנוסף נתבע סך של 7,891.4 ש"ח עבור השלמת תמורת המכר וכן סך נוסף של 2,325.6 ש"ח בגין האיחור בתשלום התמורה.

טענות האיש במענה לתביעת האשה בנוגע לתשלום המשכנתא והחיוב בפצוי המוסכם בשל הפרת הסכם המכר: האשה לא הציגה אסמכתות על ביצוע תשלומי המשכנתא ועד מועד אישור הסכם הגירושין שילם האיש את המשכנתא.

...

רביעית, אני מקבלת את טענת האיש כי היתה הסכמה בין הצדדים בענין תשלום המשכנתא על ידי האישה, וכי היתה הסתמכות על הסכמה בענין זה בין הצדדים.

( על כן, מאחר שלא הוכח, כי התשלומים בוצעו משך כל התקופה על ידי האישה (ובזמן אמת נטען על ידיה ביחס לחלק מהתקופה, כי נמשכו כספים מהחשבון המשותף למטרה זו); מאחר שקבעתי שהסכומים ששילמה האישה בגין המשכנתא נזקפו לזכותה במסגרת הפחתת סכום התמורה; לאחר ששוכנעתי, כי התנהלות זו משקפת את כוונת הצדדים בזמן אמת או לחילופין, כי מדובר בהתנהלות המשקללת את הויתור על דמי שימוש בתמורה לתשלום המשכנתא; ומאחר וקיבלתי את טענת האיש בענין זה כטענת קיזוז ראויה - אני דוחה את הדרישה לחייב את האיש במחצית דמי המשכנתא.

סיכום הדברים: לאור ניתוח הדברים כאמור, לאחר שדחיתי את טענות האיש ביחס לתשלום התמורה בחסר; את טענות האיש ביחס לזכותו לפיצוי המוסכם הכללי; את טענות האישה ביחס לזכותה לתשלום החזר מחצית מתשלומי המשכנתא ואת טענותיה לזכותה לפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם על ידי האיש; ולאחר שקיבלתי את טענות האיש לענין הפיצוי המוסכם הקבוע ביחס לכל יום איחור בתשלום התמורה אני מחייבת את האישה לשלם לאיש את סכום הפיצוי שנתבע (כמפורט בסעיפם 32 ג' - ד' לסיכומי האיש) בסך כולל של 7,952.6 ש"ח. מאחר שתביעת האיש התקבלה באופן חלקי ותביעת האישה נדחתה במלואה אני מחייבת את האישה בהוצאות האיש בסך כולל של 4,500 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

לפניי תובענה כספית לפצוי בגין הפרת הסכם גירושין על סך 818,000 ₪.

...

התביעה הוגשה ביום 30.5.23 – דהיינו שלא בתקופת ההתיישנות ודינה להידחות מטעם זה. התובע טען בסיכומים כי התביעה לא התיישנה הן מפני שתקופת ההתיישנות במקרקעין שאינם מוסדרים הינה 15 שנים ולחלופין מפני שהתיישנות על פסק דין הינה 25 שנים ראו: פרוט' עמ' 32 ש' 18-20.

התנהלות זו של התובע, יש בה "ריח של מחילה וויתור" ראו: תמ"ש 44674-03-17 ל. נ' מ. (המנוח) (17.11.2018) על הגשת תביעה כספית בגין הפרת ההסכם, ודין התביעה להידחות גם מטעמי השיהוי בהגשתה.

דין התביעה להידחות לגופה כידוע, "טענות הצדדים הן המשרטטות את גבולות המחלוקת" ראו: בע"מ9391/17 פלונית נ' פלוני (31.1.2018) ו"יריעת המחלוקת בהליך המשפטי נקבעת במסגרת כתבי הטענות של הצדדים" ראו: ת"א (מחוזי ת"א) 15333-02-18 שטיחי שמשון בע"מ נ' מגרפתא (14.11.2022).

בסופו של דבר היה עיכוב בחברה ורק בשנת 2020/2021 הם רשמו בטאבו ואז היה אפשר לעבוד.

סיכומו של דבר – התובע לא הוכיח את עתירתו לסעד הכספי וניתן היה לעצור למעשה כאן.

על יסוד כל אלה אני דוחה את התביעה.

במקרה שלפניי לא מתקיימים טעמים מיוחדים אשר מובילים למסקנה כי אין מקום לחייב בהוצאות ולכן יש לדון בשיעור ההוצאות.