פיצויים עונשיים בדיני עוולות

ראו והשוו – "כידוע, בתביעת פיצויים בגין הפרת חוזה (או בגין עוולת הרשלנות בדיני הנזיקין) מוטל על התובע להוכיח שניגרם לו נזק ממוני... לעומת זאת, כאשר מדובר בתביעת פיצויים בגין נזק לא ממוני... במילים אחרות, פסיקת פיצויים בגין נזק לא ממוני, המכונים לרוב פיצויים בגין עגמת נפש, הנה סמכות שבשיקול דעת בית המשפט – הן לעניין עצם פסיקתם והן לעניין שיעורם. מבחינה היסטורית מקורם של פיצויים אלו בדיני הנזיקין... אך עם הזמן "נקלטו" פיצויים אלו גם בדיני החוזים" (ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון [פורסם בנבו] (ניתן ביום 22/1/15).

השיקולים לפסיקתם של פיצויים מוגברים, במסגרת תיקרת הפצוי ללא הוכחת נזק, הינם מגוונים; ראו לעניין זה עבודת התזה המלומדת והמרתקת של כב' השופט שלמה פרידלנדר, פיצויים עונשיים בדיני הנזיקין, תיזה לקבלת תואר מוסמך באוניברסיטת בר-אילן, 1999, בעמ' 85-78.

...

יצוין כי התובעים עתרו לפיצויים עונשיים, ובמקרה דכאן ולא מצאתי לנכון במקרה זה להיעתר לכך.

סוף דבר: לאור המקובץ לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי מר יפים הזמין את שירותיה של הנתבעת, על מנת שזו תשרוף את גופת אביו המנוח, ותשלח את האפר למולדובה, לבית אחותו.

בד בבד, נחה דעתי לייחס לנתבעת רשלנות תורמת בשיעור של 35%, הואיל ולא עשתה די, כדי לברר האם למר יפים עוד אחים, ומה עמדתם באשר לביצוע שריפת הגופה.

71) התובע אף הוסיף וציין בסיכומיו כי יש לשפותו בשל הפגיעה בכבודו ובפרטיותו אשר עוגנו חוק כבוד האדם וחרותו הגם שבעניינינו דין זה אינו רלוואנטי מאחר והנו עותר לפיצויו מכח חוק הגנת הפרטיות וכן גם מכח חוק איסור לשון הרע אשר הנן עוולות אזרחיות- נזיקיות המחילות עליהן את דיני הנזיקין (ראה : סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע וסעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות) .

סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים.

...

עם זאת, בית המשפט מצא לציין בהחלטתו כי בחר שלא להשית על הנתבעת 1 הוצאות משפט בגין הגשת הבקשה משום שלא הייתה מיוצגת על ידי עו"ד בשעת הדיון ולאחר שמצא לנכון להאמין לטענת הנתבעת כי הופנתה אל ביהמ"ש על ידי אנשי המשטרה.

90) חשוב להדגיש, כי ניכר היה במסגרת הדיונים אשר התקיימו בפני, כי לחצו הרב של התובע על חברי הנציגות בכלל, ועל הנתבעת 1 בפרט, היה רצוף קבוע ומתמשך, אשר בסופו של דבר הלחץ הרב (ויוזכר: טענות כי המינוי והבחירה לא היו חוקיים; ניסיון המרדת הדיירים שלא לשלם את דמי הוועד כסדרם ובמלואם; פרסום מודעות בסגנון "פשקווילים" בשטחים הציבוריים תוך מתן עצות מעין משפטיות מטעמו כעו"ד אשר בעבר ייצג את נציגות הבית המשותף), תרם לכך כי הנציגות (באמצעותה של הנתבעת 1) חיפשה דרכים להתמודד עם הלחץ כאמור, כאשר בין הדרכים הנאותות והראויות, נבחר גם אפיק אשר ניתן לומר בדיעבד, כי בחירתו הייתה לא מאוד מוצלחת.

91) לאחר שקילת האמור, הנני מקבל את התובענה בגין ראש תביעה זה בלבד ומשכך הנני מוצא לנכון לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד (בשים לב לכך כי פעולות הנתבעת 1 נעשו במסגרת ותוך כדי יישום תפקידה אצל הנתבעת 2), לשלם לתובע מס' 1 פיצוי בשיעור של 5000 ש"ח .

92) מאחר ומצאתי לנכון לדחות את חלק הארי של התובענה, ומצאתי את הסכום הנתבע כמופרז בצורה ניכרת ואולי אף קיצונית, אינני מוצא לנכון לחייב את הנתבעים בהוצאות משפט לטובת התובע וכך אף סבורני שראוי שלא לחייב הנתבעים בשכר טרחת עו"ד .

ראיתי לנכון לצטט את האמור בעמ' 605 למאמרה של ד"ר קרסין הנ"ל: "סקירה של ארבעים ואחד פסקי דין בנזיקין מכל הערכאות, אשר פורסמו בין השנים 2000 ו-2009 ובהם נתבעו פיצויים עונשיים נוסף על פיצויים 'רגילים' במגוון עוולות, מעלה כי רק בארבעה מקרים נפסקו פיצויים עונשיים וכי בארבעה מקרים נוספים נפסקו פיצויים מוגברים. לכל המקרים שבהם נפסקו פיצויים עונשיים משותפת העובדה, שמדובר במעשים שהם בראש ובראשונה בעלי אופי פלילי, שבהם נגרמו ניזקי גוף חמורים ואף מוות. בשניים מן המקרים דובר בתביעות נגד החמאס ונגד הרשות הפלסטינאית בגין מעשי טירור, שכלל לא הוגש בהן כתב הגנה.

יודגש בהקשר זה כי הנשיאה בדימוס הזכירה בסיום חוות דעתה (סעיף 4 סיפא) את פסק דיני בפרשת יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל. כל שלושת השופטים, איש איש בסגנונו מסביר כי יש הצדקה להטלת פיצויים עונשיים במקרה כזה שבו בוצע מעשה טירור שהנו, כלשון הנשיאה, "מעשים נפשעים ומקוממים בכל קנה מידה" אשר "יש הצדקה להשית עליה במקרה חריג זה פיצויים עונשיים" (סעיף 4 רישא לפסק דינה).

...

הגעתי למסקנה כי הכרעה הקובעת הנכונה בנסיבות אלה היא כי הנתבעות 2-4 נכנסות לגדרי הלכת אלסוחה, הגם שהנזק ממנו סבל הניזוק העיקרי הינו נזק נפשי בלבד.

לפיכך, אני מורה כי הנתבעת (החמאס) תפצה את התובעות 2 עד 5, על פי הלכת אלסוחה, בסכומים המפורטים להלן: לתובעת 2 – 200,000 ₪.

יט.6 הפיצויים העונשיים – סיכום לאור השיקולים דלעיל, הגעתי למסקנה כי בתיק זה יש להטיל על הנתבעת, החמאס, לשלם לתובע, מעבר לכל הסכומים שנפסקו לעיל, ובנוסף אליהם, פיצוי עונשי בסך 1,000,000 ₪.

בהחלטת בית המשפט העליון בע"א 2144/13 עיזבון המנוח עמית עמוס נ' הרש"פ (נבו 06.12.2017) (להלן – עניין עמוס), נסקרו באופן נרחב התכליות וההצדקות השונות למתן סעד של פיצויים עונשיים, ובתמצית הדברים: ענישה כגמול – על פי הצדקה זו הטלת פיצויים עונשיים נועדה להטיל סנקציה ההולמת את החומרה המוסרית יוצאת הדופן של ההיתנהגות, כאשר בתוך כך יישקלו פרמטרים שונים שיסייעו באמידת החומרה ("דרגת אי המוסריות של הפעולה") ובהם: יסוד נפשי, האם העוולה בוצעה מתוך בחירה, כוונה וזדון ועוד.

גישה כאמור תטיב לא רק עם יישום נכון של קביעות בית המשפט העליון באשר לגישה המצומצמת בה יש לנהוג ככל שעסקינן בפיצויים עונשיים, וכן בקשר עם הדרישה ליסוד של זדון וכוונה במעשיו של המפר (גישה שהובעה כאמור גם על ידי המחוקק בהצעת חוק דיני ממונות) – אלא שהיא תשמור מפני הטלת פיצויים עונשיים באותם המקרים בהם נושא המשרה פעל בהתאם לשיקול הדעת הנתון לו ולא מתוך ניצול לרעה של הכוח הקיים לו ביחס לחברה.

...

סוף דבר סיכומם של דברים - אני מקבל את התביעה בנוגע לטענת התובעים כי הנתבע הפר את חובות האמון המוטלות עליו, ואת תביעתו הכספית של התובע בקשר עם הלוואת אוקטובר והלוואת דצמבר; ודוחה את שאר תביעותיהם הכספיות של התובעים.

בהתאם לכך, אני מורה כי הנתבע ישלם לתובע סך של 38,449 דולר (כערכם בשקלים חדשים ביום 31.12.2012, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום זה ועד מועד התשלום בפועל).

הנתבע ישלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 40,000 ש"ח. ניתנה היום, ח' אלול תשפ"א, 16 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים.

סיכומו של דבר, לאחר שיקלול השיקולים הרלוואנטיים לעניין, לרבות, סעיף 29א(ב)(1) לחוק הקובע כי "במשפט בשל עוולה אזרחית לפי סעיף 4, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק." אני קובע כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 5,000 ₪ בגין הפגיעה בפרטיותה בנגוד להוראות החוק וכן מיתר השיקולים שפורטו.

...

בנסיבות שהוצגו בפני ופורטו לעיל, אני סבור כי לתובעת נגרמה עוגמת נפש.

סיכומו של דבר, לאחר שקלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, לרבות, סעיף 29א(ב)(1) לחוק הקובע כי "במשפט בשל עוולה אזרחית לפי סעיף 4, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק." אני קובע כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 5,000 ₪ בגין הפגיעה בפרטיותה בניגוד להוראות החוק וכן מיתר השיקולים שפורטו.

אין מקום לתביעת לשון הרע בתביעה זו. בנוסף, הנתבע ישלם לתובעת סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט.