פיצויים נזקי שריפה בבניין משותף

הנתבעת נהגה לאורך השנים לשכור בבניין מספר דירות, ולהשכירן בשכירות משנה לתיירים המגיעים לישראל לתיירות מרפא.

הנתבעת מכחישה את אחריותה לפרוץ השריפה וטוענת שאין לחייבה לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו.

לפי הוראות אותה הרחבה, "שם המבוטח לצורך פרק זה מורחב לכלול גם את דיירי הבית המשותף... לפיכך יחול הכסוי על פי פרק זה לגבי כל אחד מיחידי המבוטח בנפרד, כאילו הוצא כסוי זה על שמו בלבד, באופן נפרד ובלתי תלוי בקיומם של מבוטחים אחרים". עוד נרשם באותו פרק בפוליסה, כי "מקרה הביטוח הוא חבות המבוטח... לשלם לצד שלישי על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]..." (סעיף 22 לפוליסה).

וראו גם, אליאס, בעמ' 1210: "כאשר הצד השלישי, הנושא באחריות לנזק, הוא מבוטח משותף, אין המבטח רשאי להפרע ממנו במסגרת התיחלוף. על כן, כאשר הפוליסה מכסה מספר מבוטחים קשורים, כגון קבלן ראשי וקבלן משנה, מלווה ולווה, משכיר ושוכר, וכדומה, אין המבטח זכאי להפרע מהמבוטח המזיק – בשמו של המבוטח התמים – בגין נזק שניגרם למושא הביטוח". נמצא, כי בפוליסה נשללה זכות התיחלוף של התובעת כלפי הנתבעת.

...

די בכך כדי להביא לדחיית התביעה, וכך אני מורה.

מבוא ביום 29.8.14, בערב שבת, פרצה שריפה בדירת מגורים (להלן: "הדירה") המצויה בקומה רביעית בבניין משותף בן תשע קומות (להלן: "הבניין"), וכתוצאה מכך נגרמו נזקים לבניין (להלן: "השריפה"), שעלותם נתבעת כאן.

הפצוי הנתבע בגין עוגמת נפש בסך 5,000 ₪ (100 ₪ לדירה), דינו להדחות, בהיתחשב בעובדה כי הנזק נגרם לקיר הבניין המשותף, כי הוצאות התיקון שולמו מקופת וועד הבניין, כי התביעה לפצויי נזק הוגשה על-ידי התובעת ואין מדובר בתביעה אישית של דייר זה או אחר.

...

מחמת שאין עוד מחלוקת כי המרפסת סופחה לדירה קודם לכן ואף שימשה כמטבחון, קודם למגורי הנתבעים 1-2 בדירה, ונוכח הצהרתם לענין זה, שלא נסתרה, אני קובעת כי הנתבעים 1-2 לא ערכו את תשתית החשמל או משיכת הכבל מנקודת המאור להזנת שקע התנור ואלה היו כל כולם באחריות הנתבע 3, מתוקף היותו בעליה של הדירה.

לפיכך, נדחית טענת הנתבעים 4-3 ביחס לאחריות הנתבעים 2-1 לשריפה.

הפיצוי הנתבע בגין עוגמת נפש בסך 5,000 ₪ (100 ₪ לדירה), דינו להידחות, בהתחשב בעובדה כי הנזק נגרם לקיר הבניין המשותף, כי הוצאות התיקון שולמו מקופת וועד הבניין, כי התביעה לפיצויי נזק הוגשה על-ידי התובעת ואין מדובר בתביעה אישית של דייר זה או אחר.

סוף דבר לאור האמור, התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

בפניי תביעה על סך של 16,147.63 ₪, שהגיש התובע לפצוי בגין נזקים שנגרמו, לטענתו, לדירתו ותכולתה בעטיה של שריפה שפרצה במחסן משותף בבניין ברחוב המעפיל 1215 דימונה (להלן: "הבניין").

...

מספר הנסיעות שלהן טען התובע עולה על הסביר, כאשר בחלקן הן נוגעות ליחסי התובע מול השוכרת, מבלי שהוכח שעזיבת השוכרת קשורה לארוע השריפה, ובחלקן האחר קשורות למסמכים כאלו או אחרים שהתובע ביקש לאסוף ומבלי ששוכנעתי היה שצורך בנסיעה מיוחדת לצורך כך. לאחר שקילת הטענות בהקשר זה אני מעמיד את הפיצוי הראוי בגין נסיעות על סך של 500 ₪.

כן טען התובע לזכאות לפיצוי בגין ניקיון הדירה, אולם לא עלה בידו להראות כי הוא עצמו נשא בהוצאות כאלה, להבדיל מן השוכרת, ועל כן נדחית התביעה בהקשר זה. לעניין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, בשים לב למכלול הדברים, הפיצוי בהיבט זה יועמד על 650 ₪.

סוף דבר נוכח כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה, באופן שאני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסך הכולל של 9,350 ₪ כמפורט בסעיפים 26-32 לעיל.

לפניי שלוש תביעות שאוחדו, לפצוי בגין נזקים שנגרמו עקב שריפה שפרצה בבניין מגורים.

בהתאם לסעיף 1 לפרק א' לפוליסה התקנית שהותקנה בהתאם לסעיף 38 לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א -1981, ואשר אין חולק כי היא חלה על הצדדים, "דירה" מוגדרת לרבות כל הצמוד אליה ובלשון הפוליסה "אם הדירה מצויה בבית משותף כוללת היא גם את חלקו של המבוטח ברכוש המשותף של הבית מהשותף וכן הצמדות מיוחדות שיש לדירה". לכן לנוכח העובדה כי בהתאם לרישום במירשם המקרקעין, המחסן צמוד לדירה, ומשלא הוכח כי הנתבעת בקשה שלא להכלילו במסגרת הפוליסה, מסקנת הדברים היא כי הפוליסה חלה גם על המחסן.

...

לבסוף, וככל שאגיע למסקנה כי המחסן שימש למגורים, אדון בהשלכות של קביעה זו. האם הפוליסה כוללת את המחסן אין חולק כי בהצעת הביטוח כפי שהיא נחתמה על ידי הנתבעת, מצויין כי שטח הדירה הוא 55 מ"ר וכי שטח זה מגלם רק את שטח הדירה ולא את שטח המחסן.

האם המחסן שימש למגורים? הצד השלישי טוען כי בתקופה שבה אירעה השריפה, המחסן שימש למגורים, וטענתו מקובלת עליי.

אין בידי לקבל טענה זו. אף אם אקבל את גרסת הנתבעים לפיה הם נתנו למר דויטש לגור במחסן "מידי פעם" אין בכך כדי לסתור את הטענה כי המחסן שימש למגורים.

בשני המקרים צויין כי אין בעובדה שהמבטחת היתה מסכימה לבטח את הנהג הצעיר בתמורה לפרמיה גבוהה יותר כדי לשנות ממסקנה זו. הצד השלישי טוען כי מהפסיקה שלעיל יש להסיק כי גם בענייננו אין בעובדה שהמבטחת היתה מבטחת גם את המחסן המשמש למגורים בפרמיה גבוהה יותר, כדי להחיל על נסיבות המקרה את הוראות סעיף 18 לחוק חוזה ביטוח שכן הנתבעים כלל לא בטחו את המחסן וכל שכן שהם לא בטחו דירה נוספת.

לפני תביעה כספית שהוגשה בסך של 31,527 ₪ לפצוי התובע בגין נזק רכוש שניגרם לו בארוע שריפה מיום 13.8.20.

דיון והכרעה אין מחלוקת בין הצדדים כי מוקד השריפה, אשר גרמה לנזקים למחסן התובע, הנו בחצר הבניין בסמוך למחסן.

בשים לב לכך כי מדובר בחצר של בית משותף ולאור הנחתו של מר גרסיאני, המומחה מטעם הנתבעת, כי השריפה פרצה עקב השלכת חומר בוער כלשהוא לחצר המחסן, הרי שלא הובאו ראיות באשר לגורם אשר השליך את אותו חומר בוער, כנטען, לחצר המחסן.

...

משכך, אני מקבלת את עדות המומחה מר גרסיאני ועדות מר לוי, בעניין זה. מר נגרין אישר בחקירה הנגדית: "אני לא עובד בחברת חשמל ואני לא יודע מה גורם לניצוצות, האם הקצה של הכבל או באמצע" (עמ' 21 לפרוט').

אעיר כי אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי מר נגרין ביקר בזירה רק 10 ימים לאחר מועד השריפה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.