המבטחת ערערה לבית המשפט המחוזי אשר הפחית הפצוי בראש נזק זה על דרך גזירה של 70% מחישוב אקטוארי מלא, תוך שציין את הדברים הבאים הן בנוגע לנפקות התפקודית של נכות בסדרי גודל אלו והן בנוגע לאופן החישוב:
"... הנכות הרפואית בשיעור 5% מייצגת במקרה זה את המבחן הטכני המבוטא בתקנות. היא אינה טומנת בחובה בהכרח הכבדה כאמור על פעולותיה של המשיבה.... יתרה מכך, המשיבה לא הוכיחה כי לנכות הרפואית הייתה השפעה על תיפקודה בעבודות שבהן עבדה עד כה ועובדת כיום, לרבות בהיתחשב בעובדה כי לא מדובר ביד הדומינאנטית של המשיבה. כמו כן, אף עובד מבית הקפה בו עבדה המשיבה לא בא להעיד על קושי בתיפקוד עקב נכותה במהלך עבודתה. כידוע, המנעות המשיבה מהבאת ראיות מקובלות שהיו אמורות לסייע לתמיכה בטענותיה פועלת לרעתה מבחינה ראייתית.... ניתן בהחלט להניח כי העובדה שהמשיבה סובלת מהגבלה מזערית בתנועה, המקנה לה שיעור נכות אורטופדית, אפילו נמוכה, תשפיע במידה מסוימת על עבודתה. יחד עם זאת, השלכת נכות זו על תיפקודה לא הוכחה כדבעי. הינה כי כן, גם אם המומחה מצא לנכון לקבוע נכות רפואית של 5% לא בהכרח מעיד הדבר על קביעה של נכות תפקודית בשיעור שכזה. אולם, גם אם נקבל את אשר קבע בית משפט קמא עדיין נראה שלא היה מקום בנסיבותיו של המקרה דנן לערוך חישוב אריתמטי מול החישוב הגלובלי אשר נהוג במקרים שכאלה ובמיוחד לאור אשר פורט לעיל. כפי שנקבע בפסיקה בעת שבאים אנו לפסוק פיצוי גלובלי יש להעמידו בסדרי גודל של כ-70% מהחישוב האריתמטי ואף בשיעור נמוך יותר..." (סעיפים 14-16 לפסק הדין- הדגשות אינן במקור).
מסקנה זו מתחדדת בפסיקה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון בעיניין רע"א 3362/21 שירז שריקר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (מיום 23/5/21) גם הפעם מפיו כב' השופט עמית, עת דחה בנסיבות דומות בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בהמ"ש המחוזי ב"ש אשר הפחית הפצוי בראש הנזק של הפסדי שכר לעתיד לצעירה בת 22 במועד התאונה אשר הותירה 5% נכות.
ולענייננו; התובעת לא המציאה ולו בדל ראיה להוצאה כלשהיא בגין ראש נזק זה ואף לא הביאה מי מבני המשפחה לתמוך בגירסתה, וללא כל הסבר המניח את הדעת.
כאשר נישאלה מדוע עזבה עבודתה בשנת 2010 השיבה כי בגלל עול גידול הילדים ואחזקת משק הבית שנפל על כתפיה בשל שעות העבודה הארוכות של בעלה.
...
גישה זו מתיישבת עם הדברים שכבר הועלו בספרו של דוד קציר "פיצויים בשל נזק גוף" 259 (מהדורה חמישית, 2003)) שם צויין:
" נכויות בשיעור נמוך, של 5% או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עיסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע על המקרים שבהם סרבו בתי-המשפט להיזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות"
על כן טענת התובעים הגורסים בסיכומיהם כי הפסיקה קבעה, כביכול, "כלל האצבע" של חישוב מינימלי של 70% מחישוב אקטוארי מלא, תהא הנכות הרפואית אשר תהא גם בהיעדר ראיה לפגיעה תפקודית , אין על מה שתסמוך והרי היא נדחית בזאת.
לאור האמור לעיל, באתי למסקנה כי בתקופת אי הכושר בה שהה התובע ובהצטרף לעובדה כי אשתו התובעת 1 שהתה בשמירת הריון בתקופה זו, יש לפצותו בסכום גלובלי בסך 2,000 ₪.
לאור האמור לעיל, באתי למסקנה כי בתקופת ההחלמה יש לפצותה בסכום גלובלי בסך 4,000 ₪.
סוף דבר
לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת תשלם לתובעים את הפיצוי כדלקמן:
לתובעת מס' 1- סך של 76,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ ואגרה.
