פיצויים מוסכמים בגין הפרה יסודית של אי המצאת אישור

מבוא לפני תביעה לתשלום סך 134,801 ₪ כאשר מתוכם סך של 71,801 ₪ בגין חוב מס שבח וייתרת הסכום על סך של 63,000 ₪ פיצוי מוסכם, בגין הפרה יסודית של התחייבויותיו של מוכר נכס למסירת אישורי המס הנדרשים ממנו להשלמת העברת הזכויות על שם הקונה.

לטענת התובע, סעיף 9(ב) לחוזה בין הצדדים קובע כי אי המצאת האישורים הדרושים להעברת הזכויות בנכס ע"ש התובע, כאשר תמורתו שולמה זה מכבר, מהוה הפרה יסודית של ההסכם.

ההוראות לעיל אינן מותירות מקום לספק שכוונת הצדדים הברורה היא כי מחדלה של הנתבעת לשלם את מס השבח, להמציא את האישורים הנדרשים לשם העברת הזכויות בנכס ע"ש התובע והסרתו של כל מיכשול המונע העברת זכויות זו מהוה הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים, באופן המזכה את התובע בפיצויים מוסכמים, מבלי שיצטרך להוכיח את ניזקו.

...

אם היה הוא עומד על זכותו זו אך זמן קצר לאחר החתימה על החוזה, החלטתי עשויה היתה להיות אחרת, אך במקרה דנן מדובר באיחור של למעלה משלוש וחצי שנים (!) במילוי התחייבות חוזית פשוטה זו, ולפיכך אין כל מקום לקבל טענה כאמור.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל ובשים לב לקביעותיי לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 63,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התובענה ועד התשלום בפועל.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

נטען, כי בהתאם לסעיף 2.10 להסכם, התחייבו הנתבעים, להמציא לתובעים טופס אישור איכלוס, המכונה 'טופס 4', וזאת עד למועד מסירת החזקה בדירה.

התובעים עותרים בכתב תביעתם לפצויי בגין העלויות הצפויות לקבלת טופס 4 בסך של 131,000 ₪; עלויות תיקון הליקויים שהתגלו בדירה בסך של 31,650 ₪; שכר טירחת המומחה בסך 8,190 ₪; ופיצויים מוסכמים בגין הפרה יסודית להסכם בסך של 138,000 ₪.

בסעיף 10.2 להסכם נקבע פצויי מוסכם במקרה של הפרה יסודית, וכך נרשם: "מבלי לגרוע מן האמור בסעיף 10.3 ו- 10.4 להלן, במקרה של הפרה יסודית של החוזה יהיה הצד המפר חייב לשלם לצד הנפגע סך של 138,000 ₪ (מאה שלושים ושמונה אלף שקלים חדשים) בתור פיצויים קבועים ומוסכמים מראש וזאת מבלי לגרוע מהסעדים האחרים אשר הצד הנפגע זכאי להם על פי הוראות כל דין". אין מחלוקת, כי הנתבעת הפרה היתחייבותה להמציא לתובעים טופס 4 לא יאוחר ממועד מסירת החזקה בדירה (עפ"י סעיף 2.10).

...

סבורני, כי נסיבותיה האישיות המצערות של הנתבעת ופטירת בעלה לאחר מאבק במחלת הסרטן, הכתיבו לה סדר עדיפויות שונה, כאשר בראש מעייניה הדאגה לבעלה וההתעסקות האינטנסיבית בטיפול בו ובמחלתו, משך יותר משנה, עד לפטירתו.

סוף דבר לאור כל המקובץ, הנני מקבל את התביעה באופן חלקי, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך של -.

באשר להוצאות המשפט, ובהתחשב בפער הניכר בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק לטובת התובעים בסופו של הליך, אך מאידך בהתחשב בכך שחלק נכבד של התביעה התייתר משום שלאחר הגשתה עשתה הנתבעת להוצאת טופס 4 ולתיקון הליקוי בקיר הדרומי, הנני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות משפט לתובעים בסכום של -.

"לא הומצאו האישורים הנ"ל, כולם או חלקם, לב"כ המוכר עד לתום 30 ימי הארכה הנ"ל, ייחשב הדבר כהפרה יסודית של הסכם זה מצד הקונה והמוכר יהיה זכאי, אך לא חייב, לבטל הסכם זה בהודעה בכתב לב"כ הקונה, למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובת הקונה ולחלט את התשלום הראשון ששולם לו על ידי הקונה כפצוי קבוע ומוסכם מראש, ללא הוכחות נזק..." (ההדגשות לא במקור – ר.פ.א.).

כך או כך, הפרות אלה גם נקבעו כהפרות יסודיות בהסכם שבעקבותיהן קמה חובתה של התובעת לשלם לנתבעים את הפצוי המוסכם, וגם מדובר בהפרות שבמהותן מהוות הפרה יסודית של ההסכם שמקימות חובת תשלום פיצוי מוסכם משעה שנקבעה בהסכם הוראה בדבר פיצוי מוסכם בגין ההסכם כולו.

...

משכך נדחית הטענה כי הנתבעים אינם זכאים לפיצוי המוסכם, כולו או חלקו, בשל כך שלא התקשרו עם שוהם, וודאי בנסיבות שפורטו לעיל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

עילה שניה לתשלום פיצויים מוסכמים בגין הפרה יסודית של הסכם המכר.

ב-10/17 שלחו התובעים מכתב התראה לנתבעים במסגרתו הודיעו, בין היתר, כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית בכך שלא המציאו אישורי איכלוס ואישורי מיסים בהתאם להוראות ההסכם.

הינה כי כן ובהתאם להוראת ההסכם, המצאת האישורים באיחור מהוה הפרה יסודית של ההסכם, המחייבת בתשלום פיצויים מוסכמים.

...

מטעם הנתבעים העידו הנתבע עצמו, כן הוגשו תצהירים מטעמם ע"י מר אהוד הגפה, שחר מרחבי, ציון פחימה וכן חוות דעת של מר שרון תורג'מן. כבר בשלב זה יובהר כי אין לקבל את טענת הנתבעים בסיכומיהם לפיה יש לדחות את התביעה בהיותה מבוססת על תצהירי התובעים שהם בעלי דין, ללא סיוע, ומבלי שהועלו כל נימוקים מיוחדים שביהמ"ש יסתמך עליהם.

אמנם אין מחלוקת גם כי חלק מהשדרוגים האמורים באותו נספח כבר היו מותקנים בבית, אולם גם אם השדרוגים היו מותקנים אין מניעה שהנתבע ישלם בגינם לבעלי המקצוע מאוחר יותר, לאחר קבלת הכספים מהתובעים.

מכל האמור אני קובעת כי אין לתת אמון בגרסת הנתבע וכי בפועל הנתבע הוא זה שהציע כי 200,000 ₪ ישולמו לבעלי מקצוע עבור השדרוגים בבית, כפי שמופיע בנספח השדרוגים.

סיכום לאור כל האמור אני מחייבת הנתבעים לשלם לתובעים הסכומים כדלקמן: פיצויים מוסכמים בגין הפרת ההסכם בסך 17,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

אי המצאת ההיתר במועד, וכאשר נקבע כי מדובר במחדל של הנתבעת, מהוה הפרה יסודית של ההסכם ומזכה, על פי האמור בו, בפצוי המוסכם.

סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 קובע כדלקמן: "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן – פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה." בפסיקה נקבע כי "סעיף 15(א) לחוק התרופות מאפשר לצדדים לכלול בחוזה ביניהם סעיף פיצויים מוסכמים ללא הוכחת נזק. נקודת המוצא היא כי בית המשפט ייטה לכבד את רצון הצדדים ולאכוף תניה של פיצויים מוסכמים ככתבה וכלשונה; זאת, נוכח עקרון העל של חופש החוזים... מטרתם של הפיצויים המוסכמים היא מתן פיצוי על נזק משוער שהצדדים לחוזה ראו בו תוצאה מסתברת, או לפחות אפשרית, של היתנהגות המפר ... הנפגע לא נידרש להוכיח שניגרם לו נזק בשיעור העולה בקנה אחד עם סעיף הפיצויים המוסכמים, והוא אף לא נידרש להוכיח שניגרם לו נזק כלשהוא..." (ע"א 10208/16 קרסו מוטורס בע"מ נ' Better Place Inc (13.12.2017) פסקה 17 לפסק דינו של כב' השופט דנצינגר)(להלן: "עניין קרסו").

...

על כן, אני סבורה כי אין יחס סביר לנזק שניתן היה לצפות, כאשר בפועל התקבל היתר בניה אם גם באיחור.

באשר לשיעור הפחתת הפיצוי המוסכם, לאחר שקילת כל השיקולים ואיזון ביניהם, ובין היתר קיומה של הפרה המזכה בפיצוי מוסכם, העובדה כי בפועל התקבל היתר בניה, אם גם באיחור רב, וכן משך האיחור, אני סבורה כי יש להפחית את פיצוי המוסכם בשיעור של 50% ולהעמידו על סך של 84,000 ₪.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 84,000 ₪.