למעשה, כאשר מדובר בתביעה שעילתה עוולת הרשלנות חלים כללים אחרים, ואין הקונה מחויב להודיע לקבלן על ליקויי בניה בתוך שנה, אלא חלים כללי ההתיישנות על פי חוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, והתביעה תיתיישן בחלוף שבע שנים, ויכול כי תתארך בהתאם לסעיף 8 לחוק.
במסגרת הקריטריונים לקביעת גובה הפצוי יכללו סוגי הליקויים, עגמת הנפש הכרוכה בתיקונם, התייחסותו של הקבלן ושיעורו של כלל הפצוי.
...
התובעים בעצמם ערכו חוות דעת כשנה קודם לכן, במרץ 2019, יחד עם זאת, ועל אף שפנו אל הנתבעת בדרישה לתיקון הליקויים לא ביצעה הנתבעת את התיקונים והתובעים נאלצו להגיש תביעתם זו. כן שוכנעתי כי היו מצד התובעים פניות קודמות אל הנתבעת, אולם על אף האמור נראה כי פניותיהם לא נענו בצורה מלאה וראויה, ועל כן הוגשה התביעה.
בנסיבות אלה, מסקנתי היא, כי על אף שניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים, היא לא עשתה זאת בזמן סביר, ולכן יש לחייבה בתשלום עלויות התיקון.
לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 42,361 ₪ בצירוף החזר אגרה בסך של 1,897 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.
