פיצויים מהמדינה בגין תאונת טרקטור צבאי

לפנינו תביעתו של מר עטאללה ואאל (להלן – התובע) כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 26.2.16, מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

התובע הגיש ביום 7.6.16 תביעה לנתבע להכיר בו כנפגע תאונת עבודה, עת היה בדרכו לעבודתו, ובה תוארה פגיעתו באופן הבא (השגיאה, הכיתוב והריווח במקור): "בדרכו לעבודה במחסום מעד ונמחץ ע"י פועלים נוספים שמעכו אתו )". ביום 14.7.16 במענה למכתב בא כוח התובע השיבה גב' סופיה מישעניה, מנהלת מחלקת תובענות בשעתו אצל היועץ המשפטי לממשלה במשרד הבטחון (להלן – סופיה) כי תביעתו של התובע לפצוי נדחית מן הטעמים הבאים, כמצוטט: "... 2. מבדיקה חוזרת שביצענו, עולה כי כאמור במכתבנו מיום 27.6.16, ובנגוד לנטען על ידך, מרשך נפגע כשהיה בשטח הפלסטינאי של המעבר, שאינו בשליטה ישראלית ו/או בתפעול ישראלי.

; (2) הוראות סעיף 80(1) לא יחולו אלא אם העובד הזר מתגורר בישראל או באחד מהיישובים או האתרים הצבאיים ומתקיים אחד מאלה: (א) תאונת העבודה כאמור בסעיף 80(1) ארעה בתוך אחד היישובים או האתרים הצבאיים; (ב) תאונת העבודה כאמור ארעה מחוץ ליישובים או לאתרים הצבאיים ובתנאי שהיא ארעה באיזור כמשמעותו בסעיף 1 לתוספת לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חרום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח-1967; ארעה התאונה אגב השמוש ברכב מנועי – הרכב המנועי היה בבעלות תושב ישראל, תושב ישראל באיזור או תאגיד הרשום בישראל והיה נהוג בידי תושב ישראל או תושב ישראל באיזור.

בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לעדות שלא הובאה [ע"א 641/87 קלוגר – החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ (80.1.90)].

סוף דבר לאור הנימוקים שפורטו לעיל, ומשהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי התאונה ארעה בשטחי מדינת ישראל, התביעה נדחית.

...

התובע הגיש ביום 7.6.16 תביעה לנתבע להכיר בו כנפגע תאונת עבודה, עת היה בדרכו לעבודתו, ובה תוארה פגיעתו באופן הבא (השגיאה, הכיתוב והריווח במקור): "בדרכו לעבודה במחסום מעד ונמחץ ע"י פועלים נוספים שמעכו אתו )". ביום 14.7.16 במענה למכתב בא כוח התובע השיבה גב' סופיה מישעניה, מנהלת מחלקת תובענות בשעתו אצל היועץ המשפטי לממשלה במשרד הביטחון (להלן – סופיה) כי תביעתו של התובע לפיצוי נדחית מן הטעמים הבאים, כמצוטט: "... 2. מבדיקה חוזרת שביצענו, עולה כי כאמור במכתבנו מיום 27.6.16, ובניגוד לנטען על ידך, מרשך נפגע כשהיה בשטח הפלסטיני של המעבר, שאינו בשליטה ישראלית ו/או בתפעול ישראלי.

לאור הדברים האמורים, סבורים אנו כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי התאונה התרחשה בשטח ישראל.

מכל מקום, כאמור, אנו סבורים כי אין לכך נפקות, שכן, בכל מקרה, אין מדובר בשטח המצוי בישראל, אלא לכל היותר מדובר בטענה לפיקוח ישראלי- שאין די בו לצרכי הזכאות מכוח החוק.

סוף דבר לאור הנימוקים שפורטו לעיל, ומשהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי התאונה אירעה בשטחי מדינת ישראל, התביעה נדחית.

רקע עובדתי: התביעה הוגשה לפצוי בגין ניזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק") בגין תאונת דרכים שהתרחשה לפי הנטען ביום 30.1.2014.

כבר נקבע כי: "אי הבאת עד רלוואנטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין שנימנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד.... ככלל אי העדת עד רלבאנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239 עמ' 245 8.1.90 וראה גם ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א.לוינשטיין בע"מ נ. צ'רבוס ניהול סחר וייעוץ בע"מ (פורסם בנבו) 30.5.02.

אכן, התובעת נפגעה בהיותה חיילת, חלק גדול מהטיפולים ניתנו לה בתקופה זו, כך שהוצאותיה הרפואיות כוסו ע"י צה"ל. בנוסף בהתאם לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994 (להלן חוק הבריאות) קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור.

וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30.4.97 נקבע כי "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)". יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה התובעת סביר כי לאחר שיחרורה מצה"ל התובעת נשאה דמי הישתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקקה להוצאות נסיעה לטיפולים אלה לפחות עד שנת 2010.

...

וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30.4.97 נקבע כי "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)". יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה התובעת סביר כי לאחר שחרורה מצה"ל התובעת נשאה דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקקה להוצאות נסיעה לטיפולים אלה לפחות עד שנת 2010.

עם זאת אין ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה נזקקה התובעת לסיוע מוגבר מסוים, כאשר חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בנכויות הזמניות הגבוהות שהוקנו לה למשך חודשים לאחר התאונה 100%, 50% וכן בנכות בשיעור 25% לחודש נוסף לאחר התאונה.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך של 245,000 ₪.

הנאשם שיתף כי ביום שיחרורו מצה"ל, בהיותו בן 21, היה מעורב בתאונת דרכים קשה במהלכה ניפצע בראשו ואף נפגמו יכולת הדיבור והזכרון שלו.

לדבריו, היתנהגותו האימפולסיבית נובעת מהטראומה אותה חווה עקב תאונת הדרכים הקשה בה היה מעורב, אשר הפכה אותו לאדם החרד לשלמות גופו.

הנאשם הודה חלקית בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, וטען כי ניסה לקחת את מפתחות הטרקטור בכדי למנוע עזיבתו את המקום, וכי לא הייתה לו כל כוונה לתקוף או לפגוע במתלונן והדבר ארע באקראי (בהקשר זה, הבהירה ב"כ הנאשם בישיבת הטיעונים לעונש שהתקיימה ביום 23.2.17, לשאלת בית המשפט, כי הנאשם לא מבקש לחזור בו מהודייתו אלא בסה"כ ניסה להסביר לשירות המבחן את נסיבות ביצוע העבירה).

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים, ובעיקר כאשר הפגיעה בערך המוגן הייתה דומה, הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב, כפי שעולה מהדוגמאות להלן: רע"פ 7734/12 מגידוב נ' מדינת ישראל (28.10.12); נדחה ערעור הנאשם, אשר הורשע בבצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ונדון ל-11 חודשי מאסר בפועל.

לנוכח האמור לעיל, אני קובע כי מיתחם העונש ההולם בגין העבירות בהן הורשע הנאשם נע בין מספר חודשי מאסר, שיכול וירוצו בעבודות שירות, עד לעונש מאסר בפועל של 12 חודשים, בצרוף מאסר מותנה, קנס ו/או פיצוי לקורבן העבירה.

...

לאחר התלבטות, החלטתי שלא להחמיר מקום בו לא נדרשתי לכך, ובכך לאמץ את עמדת המאשימה ולהסתפק בעונשים להם עתרה.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים מהיום כל עבירת אלימות כנגד גוף מסוג פשע, ויורשע בגינה בתקופת התנאי או לאחריה.

כמצוות המחוקק, לנוכח האמור בסעיף 77 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961, אני מורה כי העתק מגזר הדין יועבר ללשכת עורכי הדין – מחוז הצפון.

טענות התובעת לטענת התובעת, ילידת 19.5.00, נפגעה בתאונת דרכים ביום 12.3.18 בכפר תבור עת הצטרפה כנוסעת ברכב מנועי – טרקטור משא מסוג פולאריס (להלן "הריינג'ר'') שהיה נהוג על ידי קטין, הנתבע 2 (להלן "אביב"), שנהג ברשות בעל הרכב שוורץ יעקב (להלן ''יעקב'') ובחזקת ובשליטת בתו שוורץ תום (להלן ''תום'').

עקב התאונה נאלצה התובעת להפסיד חומר לימודי רב לקראת בחינות הבגרות ולדחות את גיוסה לשירות צבאי תוך שנאלצה לוותר על התפקיד בו חפצה – לוחמת כיפת ברזל.

כמו כן, מוכחשים נזקיה הנטענים של התובעת ולחלופין הקשר הסיבתי שלהם לארוע נשוא התביעה; שכן, לו היתה התובעת מצייתת להוראות הרופאים ולא נוסעת למדינה זרה בה תנאי היגיינה ירודים ומזג אוויר חם ולח לא היה נגרם לה הנזק הנטען בכתב התביעה.

בסעיף 3 לכתב ההגנה טוענת קרנית כי דין התביעה כלפיה להידחות "בשל העדר קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים והמוכחשים כשלעצמם של התובעת לבין התאונה ו/או משלא היתקיימו התנאים הקבועים בחוק ובתקנות הקרן להגשת תביעה כנגד הקרן ו'או מחמת עהיעדר זכאותה של התובעת עפ''י חוק הפיצויים ..." ברור שמשפט סתום זה אינו יכול להצביע על כך שקרנית כופרת בהיותו של הריינג'ר רכב מנועי.

...

טענות הנתבעת 1 הנתבעת 1 קרנית טוענת תחילה כי דין התביעה להדחות על הסף ו/או לגופו של עניין מחמת היעדר עילה ו/או היעדר יריבות ו/או היעדר קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים והמוכחשים של התובעת לבין התאונה נשוא התביעה ו/או משלא התקיימו התנאים הקבועים בחוק ובתקנון הקרן להגשת תביעה כנגדה ו/או מחמת היעדר זכאות על פי חוק הפיצויים.

ההודעה לצד ג' 2 נדחית.

ההודעה כנגד צדדי ד' 1 ו – 3 נדחית.

אני קובע ישיבת קדם משפט לצורך דיון בשאלת גובה הנזק ליום 3.10.21 שעה 09:00.

התאונה נשוא התביעה לטענת התובעת, ילידת 19.5.00, נפגעה בתאונת דרכים ביום 12.3.18 בכפר תבור עת הצטרפה כנוסעת ברכב מנועי – טרקטור משא מסוג פולאריס (להלן "הריינג'ר''). במהלך הנסיעה הריינג'ר היתהפך בסיבוב והתובעת נלכדה תחתיו כשהאגזוז נשען על רגלה למשך מס' דקות עד שחולצה.

עקב התאונה נאלצה התובעת להפסיד חומר לימודי רב לקראת בחינות הבגרות ולדחות את גיוסה לשירות צבאי תוך שנאלצה לוותר על התפקיד בו חפצה – לוחמת כיפת ברזל.

" (ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4) 45; (וראה גם: ע"א 544/10 פלונית נ' עריית כפר קאסם (נבו 12.03.2013); רע"א 6572/14 פלוני נ' מדינת ישראל משטרת ישראל (נבו 14.01.2015) בע"א 4431/17 פלוני נ' פלוני (נבו 03.10.2019) הוסברה אמת המידה לבחינת סבירות היתנהגותו של הניזוק (פסקה 56): "אמת המידה לבחינת היתנהלותו של הניזוק בכל הנוגע לאחריותו להקטנת הנזק זהה לאמת המידה לקביעת התרשלות עצמית, ושמא אף קלה יותר.

הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות ושווי אובדן זכויות בשירות הצבאי אין חולק כי התובעת זכאית לקבלת פיצוי בעין בגין הוצאותיה הרפואיות אולם דרישה לתשלום עבור מקדונלדס, ג'פאניקה וכיו''ב מסעדות לתובעת ובני משפחתה לרבות תיקון הטלפון הניייד כאמור בחלק מן הקבלות שצורפו אינה כלולה, מטעמים מובנים, בראש נזה זה. בחישוב גס של הקבלות המזכות בפצוי המדובר בסכום מיצטבר בשיעור של כ – 5,000 ₪.

...

המומחה קובע לסיכום כי "הפציעה הנדונה לא הותירה הגבלה בתנועה, חולשה מוטורית, הפרעה ביציבות או פגימה אורתופדית קבועה אחרת כלשהי. ניתן לקבוע אפוא שהתובעת אינה סובלת כיום ממגבלה תפקודית בתחום האורתופדי". יש לציין כי על פי חוות דעתו של ד''ר כליף תלונתה היחידה של התובעת בפניו ביחס לתפקודיות הצלקת היא "אודם מקומי ונפיחות לאחר מקלחת חמה, והתעייפות של הרגל לאחר הליכה ארוכה". חרף היותו של ד''ר בר מאיר מומחה פלסטיקאי שהקביעה היא בתחום מומחיותו, חוות דעתו ומסקנותיו נכונות למועד בדיקתו (שבכל הנוגע לנכות פלסטית היתה בשלב יחסית מוקדם של התייצבות מצב הצלקות).

סיכום סיכום נזקי התובעת: אובדן כושר השתכרות לעתיד - 30,000 ₪ הפסדי פנסיה – 3,750 ₪ עזרת צד ג' בעבר – 15,000 ₪ הוצאות רפואיות בעבר - 5,000 ₪ כאב וסבל - 31,223 ₪ סה''כ פיצוי - 84,973 ₪ על כן אני מחייב את הנתבעים בפיצוי התובעת בסך של 84,973 ₪.

כמו כן, אני מחייב את צדדי ג' 1 ו – 3 בשכ''ט עו''ד קרנית והוצאות משפט בסך 7,500 ₪.