פיצויים מהבנק על הגבלת חשבון בנק ללא סיבה מוצדקת

באותה פניה צוין שעל התובע למסור את הפרטים והמסמכים הבאים הנדרשים לצורך בירור התביעה: טופס 101, צלום אסמכתא בנקאית, פרטי חשבון בנק, פרטי השכלה ופירוט נרחב יותר של הסיבות לאובדן כושר עבודה.

על אותו מיסמך בנקאי לא צוין תאריך הפקתו.

עוד עתר לחייב את הקרן להשיב את כלל הכספים שהפקיד בחשבונו אצלה וזאת בשל אובדן אמון כי כספים אלה יעמדו לזכותו בעתיד לאחר שאיבד את אמונו בה. מלבד תשלום פנסית הנכות עתר התובע לחיוב הקרן בפצוי לדוגמא בגין התנערותה מהתחייבויותיה כלפיו בסך 25,000 ₪, הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ועגמת נפש בסך 5,000 ₪.

נקדים ונציין את מסקנתנו לפיה לא נפל פגם בהתנהלות הקרן המצדיק את חיובה בתשלום פיצוי, ומטעם זה יש לדחות את התביעה גם כנגד נושאי המשרה בקרן.

תקנון הקרן והוראות החוזר אינם מגבילים את הקרן בכל האמור במסמכים הדרושים לצורך בירור התביעה או תשלום לפיה, ולא מצאנו שמדובר בדרישה חסרת תום לב או בלתי עניינית.

טענה זו לא נטענה בכתב התביעה, ומכל מקום התובע לא הציג המחאה שכזו בפנינו ולא הוכיח שהיה יכול בזמנים הרלוונטים להציג לקרן אסמכתא בנקאית בדמות המחאה המשוכה על חשבון בנק על שמו חלף אישור ניהול חשבון בנק חתום בחתימת וחותמת הבנק.

...

תקנון הקרן והוראות החוזר אינם מגבילים את הקרן בכל האמור במסמכים הדרושים לצורך בירור התביעה או תשלום לפיה, ולא מצאנו שמדובר בדרישה חסרת תום לב או בלתי עניינית.

בנסיבות אלה – דין התביעה כנגד הקרן להידחות.

בהתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע, אנו פוסקים הוצאות בסכום סמלי בסך 500 ₪, אותם ישלם התובע לקרן תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לידיו.

בהתאם לפסק הדין חויב הנתבע לשלם לתובע הפרישי שכר (בסך של 6,382 ₪) בצרוף הלנת שכר, החזר הוצאות (בסך 620 ₪), פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר במועד (בסך של 5,000 ₪) וכן הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד (בסך של 3,000 ₪), סה"כ – 15,002 ₪ (לא כולל פצויי הלנת שכר) (להלן: "פסק הדין").

עקרי טענות הצדדים בבקשה מושא ההחלטה דנן לטענת הנתבע, יש לקבל את הבקשה מהטעמים הבאים: הנתבע לא הגיש כתב הגנה מטעמים מיוחדים ונסיבות חריגות עקב מצוקה כלכלית קשה אליה נקלע מחודש 10/2018, כאשר העסק אותו הוא מנהל – עסק לעבודות עפר, נקלע לקשיים כלכליים עקב תפיסת משאיות העסק על ידי משטרת ישראל ושחרורן רק בחודש 8/20 (במהלך מגפת הקורונה) ונוכח הגבלת חשבון הבנק שלו על ידי בנק ישראל, דבר אשר מנע ממנו לנהל את העסק באופן תקין (כמפורט בסעיפים 3 – 6 לבקשה).

זאת משום שעיקר טענות ההגנה של הנתבע הן טענות "קזוז" ואין באמור להצדיק ביטול פסק הדין אלא הגשת תביעה שכנגד.

במסגרת זו ייבחנו שני עניינים: הראשון הוא סיבת מחדלו של הצד כנגדו ניתן פסק הדין, והשני הוא סכויי הצלחתו בתביעה העיקרית (ר' אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה, 2013), ע' 678-676).

...

עיקרי טענות הצדדים בבקשה מושא ההחלטה דנן לטענת הנתבע, יש לקבל את הבקשה מהטעמים הבאים: הנתבע לא הגיש כתב הגנה מטעמים מיוחדים ונסיבות חריגות עקב מצוקה כלכלית קשה אליה נקלע מחודש 10/2018, כאשר העסק אותו הוא מנהל – עסק לעבודות עפר, נקלע לקשיים כלכליים עקב תפיסת משאיות העסק על ידי משטרת ישראל ושחרורן רק בחודש 8/20 (במהלך מגיפת הקורונה) ונוכח הגבלת חשבון הבנק שלו על ידי בנק ישראל, דבר אשר מנע ממנו לנהל את העסק באופן תקין (כמפורט בסעיפים 3 – 6 לבקשה).

מנגד, לטענת התובע, יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין ולהארכת המועד מהטעמים הבאים: הנתבע התנהל בחוסר תום לב וכמי שההליכים המשפטיים וההחלטות המשפטיות אינן חלות עליו (כפי העולה מהראיות שצורפו לבקשה עצמה התובע אינו היחיד שהנתבע חב לו כספים).

מעבר לכך שגם לגופו של עניין הטענות לעניין חבות התובע בנזקים, דינן להידחות (כמפורט בהרחבה בסעיפים 10 – 14 לתגובה).

סבורני כי במקרה דנן מתקיימים טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

עם זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את פסק הדין מכוח שיקול הדעת המסור לבית הדין.

לעניין סכויי העירעור טענה, כי הם גבוהים, ואם לא יבוטל פסק הדין תיוותר הגבלה על חשבון הבנק שלה, שעלולה להסב לה נזק כלכלי בלתי הפיך.

לעניין זה נקבע ברע"א 6905/11 ‏פסי גולדנברג בפשט''ר נ' זהבה רובנר (פורסם בנבו, 31.12.12) ביחס לבעל דין שלא התייצב לדיון שאליו זומן, לאחר שבקשה לדחיית מועד אותו דיון סורבה, כדלקמן: "..בפסיקה נאמר, כי שאלת סכויי ההגנה היא השאלה העיקרית. מקום שנתבע מצביע על סיכוי לכאורה לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין, ניתן למחול לו על רשלנות או הזנחה בהמנעותו להיתגונן, תוך פיצוי הצד שכנגד בהוצאות. אלא, שהדברים אמורים בבעל דין שהתרשל ולא בבעל דין אשר מדעת היתעלם מההליך המשפטי וגילה יחס של זילזול כלפי חובתו כבעל דין. במקרה כזה, רשאי השופט לדחות את הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, על אף סכוייו של הנתבע להצליח בהגנתו (השוו: ע"א 625/68 מיפעל הבניה נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2) 721 (1969) וההפניה שם)... כפי שציינתי בפרשה אחרת, הכל חייבים בכיבוד זמנו של בית המשפט. אכן, סדרי הדין אינם מיטת סדום, אך אין הם הפקר. בעל-דין אינו זכאי לצאת מן ההנחה כי מועדים שנקבעו ידחו לבקשתו. הזמן השפוטי הנו משאב מוגבל והוא שייך לא רק לכל אחד ואחד מבעלי הדין, אלא גם לציבור בכללותו (ע"א 3725/04 מערוף דיבה נ' יוסף עדווין (פורסם בנבו, ניתן ביום 31.8.2006)". (ההדגשה אינה במקור- א"ר) לעניין זה ראו גם: רע"א 4163/13 בלאגנאק אינבסטמנטס לימיטד נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו, 18.6.13) וההפניות שם; ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם בנבו, 02.02.2009)) על פי הלכה זו, די למעשה בהתנהלותה הלקויה של המבקשת כפי שפורטה לעיל, כדי להורות על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין, אף מבלי לשקול סכויי הצלחתה בהליך.

ביום 30.10.19 ניתנה החלטה על עיכוב ההגבלה, ולאחריה, ביום 24.11.19, סורבו 10 שיקים נוספים, שהעמידו את מניין השיקים המסורבים על 62 בסה"כ. המבקשת טענה בעירעור בכלליות, כי השיקים סורבו ללא סיבה מוצדקת, ויש להורות על גריעתם ממניין השיקים המסורבים בהתאם לסעיף 10(א) ו-3 לחוק שיקים ללא כסוי.

...

מעיון בכתבי הטענות של הצדדים על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה, כי סיכויי ההצלחה של המבקשת בערעור קלושים, ולא יהיה בביטול פסק הדין, כדי לשנות מן התוצאה הצפויה בסוף ההליך אם יישמע.

אוסיף עוד, כי בחינת הבקשה גם בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן - התקנות החדשות), שנכנסו לתוקף לאחר שההליך הוגש, מובילה לאותה מסקנה.

סוף דבר; הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות - נדחית.

הסוגיה השנייה- דרישת סעדים לפצוי מתוקף הגבלת חשבונו של התובע כלקוח מוגבל בבנק ביסוד פרק זה עומדת השאלה האם ההמחאה שהופקדה על ידי הנתבע ולא כובדה בחשבון הבנק של התובע- הופקדה כדין ואם לאו, האם הנתבע חב בנזקים עליהם עומד התובע בגין כך בתביעתו זו. לעמדת התובע בסיכומיו ואקדמת מילין בעיניין זה, נטען כי הנתבע כלל לא היתייחס כלל במסגרת כתב ההגנה לטענות התביעה בעיניין ההמחאות.

מסקנה זו של בית משפט קמא קיבלה חזוק בפסק הדין בעירעור: " צודקים המערערים כי סעיף 13.1 להסכם השכירות, שמבטא את אחריותם למצב המושכר, לא מקים חבות מוחלטת בכל הנוגע להשבת המושכר לקדמותו. ברם, שאלת החבות ואופייה לא הייתה סלע מחלוקת בהליך בבית משפט קמא ולא לובנה במהלך דיון ההוכחות (סעיף 43 לפסק הדין). המערערים לא הכחישו, בכתב ההגנה שהגישו, את החבות המוחלטת שיוחסה להם מכוח סעיף 13.1 להסכם, בסעיף 9 לכתב התביעה (המערערים 'דילגו' בכתב ההגנה על סעיף 9 לכתב התביעה ולא התייחסו אליו בכלל, בנגוד להכחשותיהם לסעיפים אחרים בכתב התביעה, הכחישו את סעיפים 7, 8 לכתב התביעה ולאחריהם את סעיף 11 וגו'); הודו, בסעיף 8 לכתב ההגנה בחובתם להשיב את המצב לקדמותו וחלקו רק על הסכום שנידרש לשם כך מה שמלמד, כי הם הודו בחובתם המוחלטת להשיב את המצב לקדמותו וטענו להגנתם, כי הם עמדו בחובתם זו; היתנהלות המערערים לאחר ארוע השריפה מלמדת על הכרה בחובתם להחזיר את המצב של המושכר לקדמותו גם בשל ארוע השריפה ללא קשר לסיבת פריצתה, כך שטענת בא כוחם, בעירעור לפנינו, כי ארוע השריפה מנתק את אחריות מרשיו הנה טענה כבושה שהועלתה רק בשלב העירעור."( עמ' 2 לפסק הדין).

] נוסף על כך, אעיר כי לא מצאתי קשר סיבתי בין ההמחאה שהופקה והוחזרה, לבין הפיכתו של חשבון הבנק למוגבל.

...

בסופו של דבר הוא עשה מה שעשה והוציא דברים במרמה ועל זה הערעור.

אם כך, הרי שדין טענות התובע בסוגיה השנייה להידחות גם כן. סוף דבר אפוא יוצא כי במכלול האמור לעיל, דין התביעה להידחות על כל רכיביה וכך אני מורה.

[8: ראו החלטתי בדיון קדם המשפט מיום 27.2.2022.

נטען, כי הדיווח השגוי מהוה "פירסום" בהתאם לחוק איסור לשון הרע, ועוולה נזיקית בהתאם להוראות חוק נתוני אשראי ופקודת הנזיקין, המזכים את התובעים בפיצויים ללא הוכחת נזק.

נטען, כי היה על הבנק לבדוק טרם הדיווח אם קיימת סיבה להגבלת החשבון, ואילו פעל הבנק באופן מקצועי ולא התרשל בעיניינם, לא היה הנתון השגוי מדווח מלכתחילה.

שנית, בדוח נתוני האשראי של התובע, כלל לא מופיע דיווח הבנק על אודות קיומה של הגבלה בחשבון, וממילא במסגרת הנתונים המצביעים באופן מובהק על אי עמידה בפרעון תשלומים, נכללו נתונים שדווחו על ידי גורם שאינו הבנק.

ובעניין בן שמחון נ' דיסקונט הנ"ל צוין, בהקשר זה: "מי שבידיו להביא להסרת פירסום אודותיו במאמץ סביר ובמשך תקופה ארוכה אינו עושה דבר כדי להסיר את הפירסום ואינו מסביר את היתנהגותו זו – אינו יכול להשמע בטענה כי הפירסום גרם פגיעה קשה בשמו הטוב." נוכחתי איפוא כי אין בפי התובעים הסבר, מדוע לאחר שקבלו את הודעת הבנק מיום 25.12.2018, בדבר הטלת ההגבלה, ובה פורטו השיקים שבגינם הוטלה ההגבלה, לא פעלו על מנת לבחון את נכונות המידע שבבסיסה, לבחון מה היו הסיבות לסרוב, ולפנות לבנק בנוגע להצדקה להטלת ההגבלה, כאשר בכך יכלו הם למנוע כל נזק שניגרם להם בהקשר זה, לרבות הנזק לו הם טוענים במסגרת התביעה דנן.

...

מן המקובץ לעיל עולה כי לא הוכח בפניי בנסיבות כי דיווח הבנק בנוגע להגבלה מכוח חוק שיקים ללא כיסוי, לגבי התובעת היה "שגוי באופן קיצוני", "שקרי", שגרם לתובעת, כטענתה, לנזק קיצוני בחומרתו, גם לא הוכח כי דיווח זה הוא שהוביל לחיווי אשראי שלילי בעניינה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

אני קובעת כי התובעים ישלמו לנתבע הוצאות בסך 4,000 ₪, בתוך 30 ימים מיום שיתקבל בידיהם פסק-הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאותו המועד ועד ליום התשלום המלא בפועל.