פיצויים לפושט רגל שנפגע בתאונת דרכים לאחר פשיטת הרגל

] בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 10.3.2014 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיא א' ש' שילה וכב' השופטות ו' פלאוט ו-ב' טולקובסקי) בע"א 27129-04-13, בגדריו היתקבל, בחלקו, ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ד' שוהם) והופחת סכום הפיצויים שנפסק לזכות המבקש בעקבות פציעתו בתאונת דרכים.

בבואו לקבוע את ראשי ושיעור הנזק שניגרם למבקש, עמד בית המשפט על כך שהמבקש אמנם לא עבד במועד התאונה, וזאת לאחר שהוכרז כפושט רגל בשנת 2003 והפסיק להפעיל עסק שהיה בבעלותו, אך היה קיים סיכוי ממשי שהמבקש ישוב לעבוד ולכן יש לפצות על הפגיעה בכושר הישתכרותו.

...

דיון והכרעה לאחר העיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בלי שתתבקש תשובה.

סוף דבר.

הבקשה נדחית.

סעיף 3 לכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז – 1977, קובע: "על אף האמור בסעיף 2, שכר טירחה בעד טפול בתביעה לפי החוק שהוגשה לבית המשפט שהסתיים בפשרה לא יעלה על 11% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע על פי הפשרה". "הסכום שהוסכם לשלמו לנפגע על פי הפשרה" אינו הסכום המלא שסוכם, 150,000 ₪, אלא הסכום הנ"ל בקיזוז שכה"ט, משום שאחרת גובה עוה"ד שכ"ט על שכ"ט. לכן, שכה"ט לו זכאי עו"ד לזרוב מסתכם בסכום של 17,104 ₪, כולל מע"מ (11% + מע"מ, על סכום הפצוי שהוסכם לשלם לחייב – 132,896 ₪).

ייתכן שהסכום שנתבע מוגזם, אך נוכח ימי המחלה, הפסדי השכר לאחר התאונה עקב פיטוריו של החייב והירידה המשמעותית בשכרו, נראה שהסכום המגיע לחייב בגין הפסדי שכר עד היום (ובודאי שעד למועד בו יהיה החייב זכאי לקבל הפטר) עולה על סכום הפצוי שסוכם.

אינני סבור שבעניין זה נקבעה הלכה בעיניין קוגן - כב' השופטת וילנר קבעה שקופת פשיטת הרגל זכאית לפצוי בגין תקופת שהייתו של החייב בהליך (ממועד צו הכנוס עד למועד ההפטר); כב' השופט סולברג היתייחס לאובדן כושר ההישתכרות כאל "נכס", דבר שמשמעותו שמלוא הפצוי בגין אובדן כושר הישתכרות, בעבר ובעתיד, מוקנה לקופה; ואילו כב' השופט אלרון קבע שכספי הפיצויים בגין הפסדי הישתכרות עד למועד מתן ההפטר מוקנים לקופה.

...

נוכח האמור לעיל, אני מורה כדלקמן הצעת החייב להעביר לקופה סכום של 30,000 ₪ ואת היתרה לידיו, נדחית.

יש מקום במצב עניינים זה לידון בשאלה האם יש להליכי פשיטת הרגל שניהל התובע ולאופן סיומם השפעה על אופן חישוב הפצוי המגיע לתובע בתיק זה. בסיכומיו הפנה ב"כ התובע להלכה הפסוקה הקיימת לדעתו בעיניין זה ולפיה פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לחייב בתאונה אינם חלק מהליכי פשיטת רגל וניהול הליכי פשיטת רגל כמו גם קבלת הפטר אינו מאיין זכאות פושט רגל או אדם שהופטר מחובותיו, לאחר ניהול הליכי פשיטת רגל לזכות בפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה – 1975.

...

משכשל האפוטרופוס להוכיח טיעוניו לעניין זה ולהוכיח קיומם של הוצאות בפועל כנתבע על ידו אין לו להלין אלא על עצמו ודין התביעה לעניין זה להידחות.

בנסיבות הספציפיות בהתחשב בטיב נכות התובע, בטיב הפגיעות ובסוגיות שהתעוררו ואשר חייבו מינוי מומחים רפואיים בתחום א.א. גרון, עיניים ונוירולוגיה לא היה ואין מקום להשית ההוצאות של מומחים אלו על התובע רק משום שבסופו של דבר לא נמצאה נכות בחלק מהתחומים הרפואיים בהם ניתנו חוות דעת.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני מחייבת הנתבעת לשלם לתובע הסכומים שפורטו לעיל כפיצויי בגין נזקי התובע בתאונה נשוא הליך זה. בנוסף ישולם שכר טרחת עורך דין כחוק בצירוף מע"מ וכן תושב אגרה ששולמה בהתאם לקבלות.

כשם שלפני פשיטת הרגל לא הייתה מניעה שהעובד ינקוט הליכים רגילים כנגד מעבידו לגביית שכרו, כך גם אין מניעה שיעשה כן לאחר שצו פשיטת הרגל כבר בוטל".

עמד על כך בית המשפט העליון: "אלא שגם כאשר מדובר בחוק סוצאלי, עלינו לנקוט בפרשנות תכליתית ולעמוד על טיבו ויעדיו של החוק בהתאם לתכליתו. אין בעובדה שבחוק סוצאלי עסקינן, כדי לחייב פרשנות הפורשת כנפי החוק על ציבור נפגעים גדול ככל שניתן. עלינו למצוא את הזכאות לפי החוק בתוך החוק פנימה. עמד על כך בית המשפט מפי הנשיא ברק בע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פד' מב(2) 844 שעה שנידרש לפרש את המונח 'שימוש' ברכב מנועי, כרכיב של הגדרת 'תאונת דרכים', לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975: גם לחוק סוצאלי או לחוק 'בעל גוון סוצאלי'...

...

השופט טננבוים הגיע למסקנה כי אף בהתחשב בגמישות בה ינהג בית הדין באשר להרמת המסך בכל הקשור לתביעתו של עובד, לא מצאתי בנסיבות תיק זה, נתונים מספיקים על מנת להיעתר לתביעה זו. אין בפני כל נתון לפיו, הקמת הנתבעת 2 נעשתה מתוך כוונה להונות מי מעובדיה או שנעשה שימוש לרעה אחר במסך ההתאגדות.

מאידך עומדת בפני המערערת האופציה לפנות למוסד לביטוח לאומי על מנת להגיש תביעה לגמלה מכוח סעיף 182 הנ"ל. כך קבענו גם בעניין דולפין ים הנ"ל. הערעור נדחה כאמור לעיל.

חולק אני על מסקנה זו. לדעתי, הוראות סעיף 182 לחוק הביטוח הלאומי יוצרות מצב של "הסדר שלילי", שאינו מאפשר לערכאת השיפוט להשלימו ממקורות אחרים.

אמת, השאלה אם הוראת חוק מסוימת מלמדת על "חסר" או על "הסדר שלילי"-היא לעצמה-בבחינת הוראה הטעונה פרשנות, אלא שבמקרה הנדון הפרשנות האלמנטרית מובילה למסקנה שמדובר בהסדר שלילי.

סוף דבר-הערעור נדחה כאמור בפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסוקין.

רקע ותמצית השתלשלות העניינים ביום 7.6.2018 הגיש החייב תביעה נזיקית בת"א 14590-06-18 בבית משפט השלום בחיפה (כב' הש' אהרון שדה) (להלן: "התביעה הנזיקית") במסגרתה עתר לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בשתי תאונות דרכים: האחת, תאונת דרכים שארעה ביום 27.2.2012 (להלן: "התאונה הראשונה"), בגינה עתר לתשלום פיצויים ממגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת מגדל") לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"); והתאונה השנייה שארעה ביום 6.9.2015 (להלן: "התאונה השנייה"), בגינה עתר החייב לתשלום פיצויים מכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת כלל") לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש).

עוד נטען בתשובת המבקש מיום 1.11.2023, במסגרת פירוט נוסף לסכומים שנותרו בחשבון הנאמנות, כי סכום הפצוי שנותר בחשבון הנאמנות צריך להיות מועבר לחייב, מאחר וסכום זה הוא פיצוי שהוענק לחייב בגין כאב וסבל בסך של 122,000 ₪, פיצוי בגין הצורך להיזדקק לעזרת צד ג' בסך 110,000 ₪, ופצוי בגין סכומים נוספים שהיו אמורים להשתלם בגין הפסד הישתכרות עתידי המתייחס לתקופה שלאחר סיום הליך פשיטת הרגל, ובגין כך אין להעבירם לקופת הכנוס.

עוד נקבע בהילכת קוגן כי גם סכום הפצוי שהוענק בגין פגיעה בכושר הישתכרות בעבר ובעתיד, אינו מוקנה אוטומאטית לקופת הכנוס, אלא על בית משפט לקבוע מהו החלק מתוך סכום הפצוי בגין הפסדי השכר שיועבר בפועל לקופת ההליך, וזאת "תוך היתחשבות בסכומים הדרושים לפושט הרגל ותלוייו לצורך מחייתם בכבוד והוצאותיהם שייוותרו בידיו, כאמור בסעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל". התביעה הנזיקית בהתאם לאמור לעיל נראה כי הצעת בית משפט לפשרה ביחס לתאונה השנייה עמדה על סך של 217,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ והחזר הוצאות (עלות חוות דעת ואגרת בית משפט), לפי הפרוט הבא: הפסד שכר לעבר – בגין שנה ראשונה הפסד מלא בסך 15,000 ₪ לחודש ובסה"כ 180,000 ₪ ; מהשנה השנייה ועד מועד החישוב הפסד של 60% מהשכר *36 ח' ובסה"כ 324,000 ₪.

...

עוד נטען שאת הכספים שקיבל החייב בתביעה החוזית יש להעביר לקופת הפש"ר. בנסיבות אלו נטען כי החייב אינו זכאי בכלל להחזר הכספים המופקדים בחשבון הנאמנות, ודין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי החייב זכאי רק לחלק מהכספים המופקדים בחשבון הנאמנות, כנטען על ידי המבקש.

באשר לפיצויים שהתקבלו בפשרה בגין התאונה הראשונה, אני סבורה כי הם אינם מוקנים לקופת ההליך.

סיכום לאור כל האמור לעיל, מתוך הכספים המופקדים בחשבון הנאמנות, יועבר סך של 27,000 ₪ לקופת הכינוס, ויחולק בין הנושים כמוצע על ידי בעלי התפקיד.