פיצויים לנפגע בתאונת אופניים

לא מכבר, ניתנו באותו עניין שני פסקי דין סותרים ע"י ערכאת בית המשפט המחוזי, האחד ע"י בית המשפט המחוזי בתל-אביב, והאחר ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה: בע"א (ת"א) 56471-10-18 פלונית נ' אור בן שרון זילברשטיין (פורסם ביום 17.11.19) (להלן: "עניין פלונית"), (ערעור על פס"ד בת.א. (שלום ת"א) 40657-07-16 הנ"ל), קבע בית המשפט, בהרכב של שלושה שופטים, כי אופניים חשמליים תקניים אינם עונים על הגדרת "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

...

סבורני שאת הניכוי, יש לעשות מתביעת העיזבון, משום ששולם עוד בחיי המנוח.

סוף דבר מכל האמור - אני מחייבת את הנתבעים 1,2 – יחד ולחוד, ע"י הנתבעת 2 – לשלם לתובעים את הפיצוי כדלקמן: לתובעת 2 – סך של 35,475 ₪ (רבע של נזק כתלויה וכיורשת, פחות שליש מהתשלום התכוף); לתובע 3 – סך של 61,784 ₪ (כיורש שליש מהנזק לעיזבון, פחות שליש מהתשלום התכוף); לתובעת 4 – סך של 61,784 ₪ (כיורשת שליש מהנזק לעיזבון, פחות שליש מהתשלום התכוף).

התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית.

התביעה הופנתה כלפי קרנית, קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית") בטענה כי אופניים חשמליים הם כלי רכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ובהיעדר הסדרה של חובת ביטוח חובה, קמה חובה על קרנית לפצוי אותם נפגעים.

...

על כן, ברוח ההלכה בפרשת לוי, גם אם אני סבורה כי אופניים חשמליים הם כלי רכב מנועי כהגדרתם בחוק ואף אם אני סבורה כי היה נכון להגביל את השימוש בהם לגילאים שבהם ניתן לקבל רישיון נהיגה על אופנוע ואזי לחייב ברישוי, רישום וביטוח חובה, אין בכך כדי להצדיק במקרה זה הטלת אחריות על המדינה.

אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובעים כי התנהלות הגורמים במשרד התחבורה והמפקח על הביטוח עולה כדי חוסר סבירות קיצונית שתביא להטלת אחריות.

סוף דבר מכל דבריי שלעיל באתי לידי מסקנה כי דין התביעה כנגד המדינה מכוח פקודת הנזיקין להידחות.

סע' 7(5) לחוק מפקיע עילת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מניזוק "שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב". לפיכך, אם אופניים חשמליים הם "רכב מנועי" במובן ההגדרה שצוטטה לעיל, אין לתובע (ולניזוקים כמותו שהתנגשו ברכב או רכב היתנגש בהם עת רכבו על אופניים חשמליים) עילת תביעה לפי החוק (עיין גם בסע' 7(3) לחוק, אך דיינו כעת בסע' 7(5)).

...

ביחס ליתרון שרואה המדינה ביצירת משטר משפטי וביטוחי המרתיע בני הציבור משימוש באופניים חשמליים לא תקניים, בפרט כשאי תקניותם נוגעת להכנסת שינויים במוטוריקה שלהם (להבדיל מסימון לא תקני זה אוחר וכו') – עיין בסע' 35 לפסה"ד בפרשת פלונית : יכול שטעות בידי, אך אני סבור שאפשרות ההרתעה כאן, באמצעות משטר ביטוחי זה או אחר , מוטלת בספק (גם אם נעשה בה עד היום שימוש בפועל, דומה שאפקטיבי למדי גם אם לא מושלם, בסע' 7 לחוק, ביחס לכלים שאין חולק על היותם רכב מנועי).

מסקנה דומה נגזרת אף לגבי חלופת הריבוי אשר בהגדרה והנה "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש". הכוח מיכני, והכשירות הנדרשת הנה כשירות נורמטיבית תעבורתית (רע"א 3534/97 אטליס נ' ישראלי) .

אני סבור שאת בסיס ההכנסה יש להעמיד על מעט יותר משכר המינימום במשק, לאור הגיל הצעיר, גם אם כיום משתכר התובע פחות נשכר מינימום בממוצע חודשי.

אני מחייב את קרנית לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר: 68663 ב. 10,444 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל.

אני סבור כי טוב יעשה המחוקק אם יזרז את ההליך בסוגיה ז שעדיין נמצא בשלב הצעת חוק ולכן יש למצוא פיתרון לתופעה מדאיגה זו שבה רוכבי אופניים חשמליים קיפחו את חייהם, ואם התמזל מזלם רק ניפצעו או פגעו בהולכי רגל וזאת ע"י חקיקה ברורה וחד משמעית שתסדיר את העניין ותפתור את הבעתיות שיוצרת תופעה זו לא אסיים בנקודה זו מבלי להתייחס להצעת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25), התשע"ג, אליה הפניתה המדינה בסיכומיה.

...

אני סבור כי טוב יעשה המחוקק אם יזרז את ההליך בסוגיה ז שעדיין נמצא בשלב הצעת חוק ולכן יש למצוא פתרון לתופעה מדאיגה זו שבה רוכבי אופניים חשמליים קיפחו את חייהם, ואם התמזל מזלם רק נפצעו או פגעו בהולכי רגל וזאת ע"י חקיקה ברורה וחד משמעית שתסדיר את העניין ותפתור את הבעתיות שיוצרת תופעה זו לא אסיים בנקודה זו מבלי להתייחס להצעת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25), התשע"ג, אליה הפנתה המדינה בסיכומיה.

מכל המקובץ לעיל, מתבקשת המסקנה כי האופניים החשמליים מהווים "רכב מנועי" כהגדרתו של מונח זה בסעיף 1 לחוק הפיצויים והם נכנסים לאחד ממצבי הריבוי שבהגדרה וכי מחיקתו מההגדרה המקורית באה בשל ריבוי "שאינו נחוץ", כאמור בדברי ההסבר.

לצורך המשך הדיון במישור היחסים בין התובעים לנתבעים 3 עד 6; אני קובע ישיבה ליום 14.11.19 שעה 9:30 לשם קביעת מועד להשלמת שמיעת הראיות בין התובעים לנתבעים 3 עד 6 במחלוקת שנותרה וכאמור בהסדר הדיוני.

דרך פרשנות נוספת, שמאפשרת לכאורה לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה, היא לסווג אופניים חשמליים כ"רכב מנועי" ולכן יחול הכלל הקבוע בסעיף 2(א) לחוק ולפיו "המשתמש ברכב מנועי (להלן - הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב". ברם, בשל העדר אפשרות לרכוש כיום ביטוח חובה, אין לראות ברוכב האופניים כמי שנהג ללא ביטוח.

...

בשל השלכות הרוחב שיש לסוגיה, ומכיוון שממילא תלוי ועומד ערעור בזכות באותו נושא, החלטנו לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

במסגרת זו אציין כי גם אני סבור כדעת חברתי, שאין ללמוד בענייננו מאותם פסקי דין שדנו בקיומו של הרכיב התחברותי-יבשתי בכלים שונים (כגון מעלית מושא הדיון בעניין סובח; מכבש דרכים מושא הדיון בעניין אטליס; מלגזה מושא הדיון ברע"א 613/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659 (1997)); או מאותם פסקי דין שדנו במקרים בהם התרחשה תאונת דרכים כאשר המנוע ברכב המנועי לא פעל (רע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נו(2) 808 (2002)); או כאשר הרכב המנועי התדרדר והתהפך (רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו (17.6.2014)).

כמו כן, הולכי רגל נפגעי תאונות בהם מעורבים אופניים חשמליים ולעתים רוכבי האופניים עצמם יפוצו על ידי קרנית כאשר הטלת עלויות אלו על קרנית שקולה להטלת עלויות על כלל ציבור משתמשי הדרכים באופן אשר בסופו של דבר יגרום ליותר נזק מתועלת.

לכן בסיכומו של דבר כאמור, מצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט עמית.