פיצויים ללא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות תחרות לא הוגנת

עושר"),עוולת הרשלנות, עילות חוזיות, ותחרות בלתי הוגנת.

פיצוי ללא הוכחות נזק לפי חוק עוולות המסחריות התשנ"ט - 1999 (להלן :"חוק עוולות

חוק עוולות מסחריות התובעת טענה כי קמו לה עילות תביעה מכח סעיפים 1 לחוק עוולות המסחריות- (גניבת עין), סעיף 2 לחוק - (תאור כוזב) וסעיף 3 לחוק - (היתערבות לא הוגנת).

...

לעניין זה ראו המסקנה בעניין מרכז הירידים "לסיכום פרק זה, קיים אמנם חשש סביר, כי ציבור באי הכנס יוטעה לחשוב, לאור אופן שיווק החוברת וחלוקתה, כי מדובר בחוברת שהיא חלק מהכנס. יחד עם זאת, משלא מתקיים רכיב המוניטין ולא הוכחה הטעיה מבחינת התוכן והצורה, לא ניתן לקבוע כי התקיימה עוולת גניבת העין כלפי הנתבעת 1." עוולת הרשלנות התובעת טענה כי קמה לה עילת תביעה מכח עוולת הרשלנות הקבועה בפקודת הנזיקין.

אופציה א' לו התנגדה התובעת לדרך בה פעלה הנתבעת סבור אני כי האופציה החליפית על בסיס מחירון הכנס כפי שהומצא למשרדי הינה העלות שנדרשה בגין חלוקת שרוכי תגי שם למשתתפי הכנס הנושאים את שם ולוגו עסקה של הנתבעת.

סוף דבר בימ"ש מקבל התביעה באופן חלקי ומחייב הנתבעת לשלם לתובעת הסך של 7,810 ₪ צמוד בתוספת רבית כדין ממועד הגשת התובענה ועד מועד התשלום בפועל.

כן עתרה לחייב את הנתבע לשלם לה פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999, בסכום של 100,000 ₪ בגין ביצוע עוולה, לפי סעיף 2(א) לחוק עוולות מסחריות.

התובעת הוסיפה וטענה, כי דבריו של הנתבע מהוים גם הפרה של חוק עוולות מסחריות, משום שהנתבע בחר לנהל תחרות לא הוגנת נגדה.

עוד טען, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את יסודות העוולה לפי חוק עוולות מסחריות, וזאת משום שהעוולה של תאור כוזב אינה מתאימה לתביעה ללא הוכחת נזק וגם לא הונחה תשתית כי הנתבע הוא עוסק מורשה.

...

ממילא גם אין מקום להיעתר לבקשת התובעת למתן צו חשבונות, שהרי הצו נדרש לצורך הוכחת פרטי העוולה, לפי סעיף 15 לחוק עוולות מסחריות.

הואיל והתובעת לא הוכיחה את נזקיה, לא ניתן לקבוע כי עומדת לה עילה לפי סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, והתביעה בעילה זו – נדחית.

בשקלול מכלול הנסיבות, הנתבע ישלם לתובעת סכום של 30,000 ₪, שכר טרחת עורך-דין כולל מע"מ בסכום של 5411 ₪, והוצאות בסכום של 1,000 ₪.

על רקע זה הגישה החברה תביעה כנגד העובדת, בסך 122,234 ₪ - 50,000 ₪ כפיצויים ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999, 50,000 ₪ בגין הפרת חובות הנאמנות ותום הלב ו – 22,234 ₪ החזר עמלות ששולמו לטובת בגין שיווק פוליסות, אשר בוטלו לאחר פחות מ – 12 חודשים.

על פי פסיקת בית הדין הארצי, "שימוש במידע שאינו מגיע לכדי 'סוד מסחרי', אך מהוה 'מידע קונפידנציאלי' של המעסיק – עשוי להחשב, במקרים המתאימים, כהפרה של חובות האמון ותום הלב" (ע"ע (ארצי) 2912-1-10 מן - ספיר ספרינט בע"מ (14.11.2011); ר' גם הנפסק בע"ע (ארצי) 62/08 לבל – הדקה ה – 90 בע"מ, 27.12.09, בהקשר של הגבלת עיסוק מכח הפרת חובות הנאמנות, האמון, ההגינות ותום הלב).

לסיכום האמור לעיל – התובעת התפטרה משיקוליה שלה, עברה לאחר חודשים ספורים לעבוד אצל עסק מתחרה, באותו תפקיד בו קיבלה עמלות בגין שיווק פוליסות ביטוח, ולשם ביצוע עבודתה אצל המעסיק החדש, פנתה ללקוחות של החברה ושיווקה להם פוליסות מטעם מעסיקה החדש, תוך שהיא משכנעת אותם במפורש לבטל את הפוליסות הקיימות שהונפקו באמצעות החברה.

...

בנסיבות אלה, לא מצאנו לקבל את הנתונים במסמכים שהוצגו על ידי החברה כראיות המצדיקות החזר עמלות בגובה משמעותי ששולמו לעובדת במהלך תקופת עבודתה בחברה.

לפיכך התביעה ברכיב זה נדחית.

גם אין התייחסות לעובדה כי בתלושי השכר צוין שלעובדת שולם שכר בגין 6 ימי חג. לאור כל הערות אלה, התביעה ברכיב זה נדחית.

בנסיבות אלה, בשים לב לפירוט הפקדות המעסיק (נ/1) והעולה מתלושי השכר של העובדת, לפיהן נערך לה ביטוח פנסיוני לאחר ששה חודשי עבודה, התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר - תביעת העובדת (סע"ש 35325-12-18) נדחית ואילו תביעת החברה (סע"ש 14461-06-18) מתקבלת בחלקה.

בפסיקה שלאחר מכן, ובפרט בהילכת גירית, הושם דגש על חובות תום הלב בהקשר זה, והובהרו על ידי השופטת (כתוארה אז) נילי ארד הדברים הבאים: "בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו... יש לתת משקל הולם לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן. הפרת חובות אלה על ידי הנתבעים, יש בה משום פגיעה ממשית באנטרס הצבורי ובתקנת הציבור שאין להתירה. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל"סוס טרויני" אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו".

דרך כלל, נפסקו פיצויים ללא הוכחת נזק לפי סעיף 10 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999, כאשר מדובר היה בהתנהלות מתחום הגבלת חופש העיסוק ושמירה על סודות מסחריים של המעסיק (ר' למשל, ע"ע (ארצי) 189/03 גירית בע"מ - אביב, פד"ע לט 728, 742 (2003)).

בנוסף, שכרו של התובע לא כלל רכיב פיצוי אי תחרות.

...

משאין חולק כי פיצויי פיטורים והשכר האחרון לא שולמו לתובע ובעניין זה הצדדים טענו לגופם של דברים, בהתעלם מציון הרכיבים וכימותם בכתב התביעה, מצאנו לדון בהם במסגרת פסק הדין.

לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה לפיצויים המוסכמים החוזיים.

עם זאת, לאור הקביעות לגבי התנהלות התובע בעניין המסרונים שנשלחו ללקוחות מהטלפון הנייד של הנתבע, לגביה נקבע כי מדובר בהפרת חובת תום הלב והאמון, בשים לב לכך שמדובר באירוע חד פעמי אשר בזמן אמת גם הנתבע לא פעל למצות את הדין עם התובע, מצאנו להעמיד את הפיצויים בנושא זה לסך 10,000 ש"ח. דין התביעה לפיצויים בגין אבדן הכנסות להידחות, מאחר שבעניין זה לא הוצגו כל ראיות.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים שפורטו בסעיף 68 לעיל.

התובע עתר לפצוי בגין אובדן הכנסות, הפרות זכויות יוצרים וזכויות מוסריות ולחלופין בגין עוולת היתערבות לא הוגנת והכבדה על התחרות לפי חוק עוולות מסחריות.

פיצוי ללא הוכחת נזק, כשמו כן הוא, ואין על התובע החובה להוכיח את ההקף המדויק של ניזקו לצורך קבלת פיצוי.

...

לסיכום: לנוכח כל האמור לעיל, על הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 16,000 ₪ בשל הפרת זכויות היוצרים של התובע בתכנים.