פיצויים חצי מיליון שקל תביעת רשלנות רפואית ערעור על

במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט קמא, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה, התביעה תיתקבל בכפוף להפחתה של 15% רשלנות תורמת.

בפסק הדין שניתן ביום 11.4.19 קבע בית משפט קמא כדלקמן: בגין כאב וסבל- 100,000 ₪; בגין הפסד הישתכרות בעבר 113,500 ₪; בגין הפסד הישתכרות לעתיד 326,541 ₪; בגין הפסד פנסיה ותנאים סוצאליים- 32,000 ₪; בגין עזרת צד ג'- 40,000 ₪; בגין הוצאות רפואיות ונסיעות – סך של 10,000 ₪; סה"כ פסק בית משפט קמא למשיב בגין ראשי הנזק, סך של 622,041 ₪.

לטענת המבקשות, סכויי העירעור טובים מאוד, לשיטתם, "קיים סיכוי טוב מאוד שבית המשפט הנכבד יתערב בפסק הדין ויפחית את סכום הפצוי באופן משמעותי ביותר". לעניין השבת המצב לקדמותו טוענות המשיבות, כי המשיב הצהיר בהליך שהתנהל בבית משפט קמא, כי הוא עובד משך 4 שעות ומשתכר בשכר חודשי של 2,329 ₪.

לשיטתו, "חלק מטענות המבקשות הנו ערעור על ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, שהלכה היא שהתערבות בהם מצומצמת בדרך כלל". לטענת המשיב, המבקשות מתייחסות בערעורן לקביעות בחוות דעת של המומחה מטעם בית המשפט, כאשר המבקשות לא עמדו על חקירתו בהליך זה ולפיכך, מדובר במעשה בית דין.

עם זאת נקבע בעיניין הפול כך: "מאידך כבר נפסק בעבר בבית משפט זה כי גובה הסכום אותו מבקשים לעכב עשוי להוות שיקול לענין מאזן הנוחות, שכן במקרים מסויימים גובה הסכום יכול ללמד על מידת הקושי שעלול להתעורר בהשבת הסכום שנפסק, במקרה שפסק הדין ייהפך בעירעור." והוסיף בית המשפט בעיניין הפול: "בבקשה שלפניי הסכום שאת תשלומו חפצה המבקשת לעכב עולה על חצי מיליון ₪, ועל כן ניתן להניח כי אדם ממוצע יתקשה בהשבתו המיידית." ועוד נקבע בעיניין הפול: "לא זאת אף זאת- יש טעם בטענת המבקשת כי מרבית הסכום שנפסק למשיב נפסק לו לטובת סיפוק צרכיו לשארית חייו, ומכאן שאיננו נחוץ לסיפוק צרכיו המיידים של המשיב. לפיכך, נראה כי עיכוב העברתו של חלק מהסכום המדובר – לא יגרום נזק למשיב." בעניינינו, בנוגע למאזן הנוחות- על המבקשות לשלם למשיב על פי פסק דינו של בית משפט קמא סך כולל של 507,589 ₪.

...

לפיכך, טוען המשיב, כי דין הבקשה להידחות ולו מטעם זה בלבד.

טענת המבקשת כפי העולה מתשובתן; המבקשות טוענות כי עומדים לרשותן 45 ימים לצורך הגשת ערעור ממועד מתן פסק הדין ולפיכך, טענת המשיב לפיה בחלוף 30 יום אין ביכולתן להגיש בקשת עיכוב, דינה להידחות.

בנסיבות אלה ולאור כל האמור, מוחלט להיעתר לבקשה בחלקה ולהורות כי ככל שהמבקשת תשלם למשיב את הסכום המהווה שכ"ט עו"ד מע"מ והוצאות משפט לא יאוחר מיום 23.6.19, בנוסף לסך של 200,000 ₪ תעוכב ביצוע היתרה על פי פסק הדין.

בבית המשפט העליון רע"א 1551/22 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. עו"ד נעמי וייל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (כב' השופט א' רון) מיום 2.1.2022 בת"א 36084-09-18 בשם המבקשים: עו"ד עמוס גבעון בשם המשיב 1: עו"ד עמוס ון-אמדן בשם המשיבים 3-2: עו"ד אהוד שטיין ][]החלטה

בתמצית, יצוין כי עניינה של התביעה בדרישת המבקשים כי המשיבים, עורכי-דין במקצועם, יפצו אותם בסך של 5 מיליון ש"ח, בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מרשלנות מקצועית של המשיבים בתביעה קודמת שבה הם ייצגו את המבקשים.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי "אין מקום לערב הליך הוכחות זה דבר וחצי דבר ממה שמתנהל בערכאה אחרת, ומעבר לכך שמתגבשת תביעה במועד הגשתה, וממילא הראיות הנוגעות לאותה עילה, הן ראיות שמקורן עד למועד זה [...]". מכאן הבקשה שלפניי.

המשיבים סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, ומוסיפים, בעקרו של דבר, כי ההחלטות אשר ביקשו המבקשים להגיש מתייחסות להליכי גבייה בלישכת ההוצל"פ שניפתחו על-מנת לגבות חוב נטען מתיק הרשלנות הרפואית.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות המשיבים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

ערכאת הערעור תחרוג מכלל זה רק בנסיבות שבהן מתעורר חשש כי כתוצאה מהחלטת הביניים, יתנהל המשפט בערכאה הדיונית באופן שגוי, אז תגבר הנטייה להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור (ראו: רע"א 6982/21 יצחקי נ' יצחקי בר, פסקה 8 (16.11.2021)).

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 5406/22 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. הראל חברה לביטוח בע"מ 2. מדינת ישראל 3. קופת חולים מאוחדת 4. פלוני 5. טפול רפואי מידי (טר"מ) בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 2303-06-20 מיום 28.7.2022 שניתנה על ידי כב' השופט אילן סלע בשם המבקש: עו"ד ד"ר אסף פוזנר; עו"ד נתנאל פוזנר; עו"ד רוני שמחי ][]החלטה

][ המבקש, יליד 1995, הגיש כנגד המשיבים תובענה בגין ניזקי גוף ופגיעה באוטונומיה וכן פיצויים עונשיים בסך מליון וחצי ₪.

כלפי המשיבה 2 (להלן: המדינה) נטען כי התרשלה בכך שלא גילתה את מצבו הרפואי של המבקש במהלך הבדיקות לפני שרותו הצבאי או במהלך שרותו הצבאי (המבקש התגייס בפרופיל 64, ובכתב התביעה נזכר כי קצין התגמולים דחה את תביעת המבקש מן הטעם שמצבו לא נובע מהשרות הצבאי.

...

לכן, איני רואה בנסיבות המקרה דנן טעם להיעתר לדרישתו הדווקנית של המבקש ולהורות למשרד הביטחון להגיש תצהיר מתוקן שיכלול גם את המילים החסרות.

המבקש טען כי היה על הצבא לאבחן את המחלה הלבבית עובר לגיוסו לצה"ל. דהיינו, טרונייתו של המבקש היא כנגד משרד הביטחון מכוח עילה מוגדרת הנוגעת לשירותו הצבאי והמיון לקראתו (במאמר מוסגר אציין כי המדינה טענה כי דין התביעה נגדה להידחות ולו משום עקרון ייחוד העילה).

סוף דבר שהבקשה נדחית.

ביום 27.11.2017 הגיש המבקש תביעת רשלנות רפואית לבית המשפט המחוזי בנצרת, בה טען כי בעת שאושפז בבית החולים רמב"ם לצורך ביצוע ניתוח, לקה בזיהום בעמוד השידרה שניגרם עקב טפול אנטיביוטי בלתי נאות.

על רקע זה, ביום 7.3.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, בו נתקבלה במלואה תביעת המשיב, בזו הלשון: "הנתבעת לא הגישה סיכומיה, אף שחלפה זה מכבר הארכה שניתנה לבקשתה. על כן ועל יסוד החומר הקיים בתיק וטענות התובע בסיכומיו, מתקבלת התביעה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 3,713,563 ש"ח, בתוספת הוצאת משפט בסך 41,080 ש"ח ושכ"ט בעו"ד בשיעור של +15% מע"מ מסכום הפצוי שנפסק לעיל". ביום 14.5.2023 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, וביום 18.5.2023 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא – היא הבקשה שבפניי.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שהמבקשת תעביר למשיב סכום של מיליון וחצי ש"ח בתוספת שכר טירחת עורכי דין בסך 15% מהסכום האמור בתוספת מע"מ. תשלום יתרת הסכום שנפסק על ידי בית המשפט קמא, יעוכב עד להכרעה בעירעור.

...

על רקע זה, ביום 7.3.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, בו נתקבלה במלואה תביעת המשיב, בזו הלשון: "הנתבעת לא הגישה סיכומיה, אף שחלפה זה מכבר הארכה שניתנה לבקשתה. על כן ועל יסוד החומר הקיים בתיק וטענות התובע בסיכומיו, מתקבלת התביעה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 3,713,563 ש"ח, בתוספת הוצאת משפט בסך 41,080 ש"ח ושכ"ט בעו"ד בשיעור של +15% מע"מ מסכום הפיצוי שנפסק לעיל". ביום 14.5.2023 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, וביום 18.5.2023 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא – היא הבקשה שבפניי.

בזהירות המתבקשת, ומבלי שאקבע מסמרות בדבר, סבורני כי לערעור המבקשת יש סיכוי ממשי להתקבל: כאמור לעיל, בפסק דינו שניתן עקב אי-הגשת סיכומי המבקשת במועדים שנקבעו לכך, קיבל בית המשפט קמא את תביעת המשיב במלואה.

יחד עם זאת, סבורני כי די בעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט קמא כדי להקל על החשש שמא לא יעלה בידי המשיב להשיב את סכום הפיצויים באם יידרש לכך, מחד גיסא; ומאידך גיסא יש בפתרון זה כדי לקיים, במידה מסוימת, את הכלל שלפיו בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שהמבקשת תעביר למשיב סכום של מיליון וחצי ש"ח בתוספת שכר טרחת עורכי דין בסך 15% מהסכום האמור בתוספת מע"מ. תשלום יתרת הסכום שנפסק על ידי בית המשפט קמא, יעוכב עד להכרעה בערעור.

רקע ברקע ההליך מצויה תביעת רשלנות רפואית שהוגשה לבית משפט זה ביום 18.4.13 בידי המערערים 1-2, שהנם עורכי דין (להלן יחד: "וייל"), בשמם של המשיבים 2-4 (להלן יחד: "אטרש". המשיבים 2 ו-3 יכונו לפרקים יחד: "ההורים", והמשיבה 4: "הקטינה").

ההליך הסתיים בפשרה שקבלה ביום 7.9.15 תוקף של פסק דין, ולפיה שולם פיצוי בסך מליון ₪, שחלקו הועבר להורים, ורובו (80 אחוזים) הועבר לחשבון נאמנות לטובת הקטינה.

ע"א 21425-04-23 (הוגש ביום 16.4.23) זהו ערעורם של וייל, הטוענים שהיה מקום לנכות מהפצוי סכומים שונים: ראשית, חצי מסכום ההוצאות שהוציא גבעון, שכן זה שולם לו טרם הגשת התביעה.

הכלל שעוצב בדין הוא, כי הזכות לערער על פסק דין עומדת לבעל דין שניפגע בידי הפסק, מה שפורש כפגיעה-בפועל בדרך של קפוח זכות: "כידוע, התנאי הבסיסי להגשת ערעור הוא שבעל הדין נפגע מפסק הדין ומבקש את שינויו האופרטיבי, וברי כי הוא אינו מיתקיים במקרה דנן" (ע"א 6574/19 אגם נ' BNP PARIBAS (27.2.20).

כך, משלא הוכיח כי וייל ידעו על התחייבות ההורים בהקשרים אלה, וממילא שלא הוכיח כי הייתה להם מעורבות בהפרת ההיתחייבות לעניין זה. גבעון טען גם, כאמור, כי היה מקום לחייב את וייל להראות מה נעשה בכספי הפצוי שנפסק בתביעת הרשלנות הרפואית, וכך היה מוכח שוייל ניכו מכספי הפצוי שקבלו אטרש סכומים שכללו את שכר הטירחה של גבעון, והשתלטו על כספי הפצוי כך שאלה לא הגיעו ליעדם (היינו: אל אטרש בדגש על הקטינה).

...

הכרעה שני הערעורים נדחים.

נוכח מסקנותיי שהוצגו לעיל בפסקאות 16 ו-19, בדגש על הדיון בטענות וייל בנוגע לגובה ההוצאות שנפסקו בערכאה הדיונית, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות במסגרת ערעורם של וייל (ע"א 21425-04-23).

במכלול השיקולים, אני קובע כי גבעון יישא בשכר טרחת עורך דינה של המשיבה 4 (הקטינה), בסך של 7,000 ₪ ובתוספת מע"מ. בנוסף, גבעון יישא בשכר טרחת עורכי דינם של וייל בסך של 12,000 ₪ ובתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו עד 1.10.23, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד לתשלום בפועל.