פיצויים בתביעת נזיקין בגין נזקי שריפה בבית משותף בהעדר כיסוי ביטוחי

בפניי תביעת שבוב של מבטח נגד שוכרת דירה על סך 22,617 ש"ח, לפצוי בגין ניזקי שריפה.

כן נטען בכתב התביעה כי יש להעביר את הנטל לשכנע בדבר העדרה של התרשלות לכתפי הנתבעת מכוח סעיפים 39 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

לפי הוראות אותה הרחבה, "שם המבוטח לצורך פרק זה מורחב לכלול גם את דיירי הבית המשותף... לפיכך יחול הכסוי על פי פרק זה לגבי כל אחד מיחידי המבוטח בנפרד, כאילו הוצא כסוי זה על שמו בלבד, באופן נפרד ובלתי תלוי בקיומם של מבוטחים אחרים". עוד נרשם באותו פרק בפוליסה, כי "מקרה הביטוח הוא חבות המבוטח... לשלם לצד שלישי על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]..." (סעיף 22 לפוליסה).

...

די בכך כדי להביא לדחיית התביעה, וכך אני מורה.

הואיל והמבקשים מודים שקבלו ממס רכוש פיצוי בגין נזקים אלה בסך 57,911 ₪, לפי הערכת שמאי מס רכוש, והמבקשים לא כוננו את ניזקם ולא המציאו כל חשבונות כדי לתמוך בתביעתם, הרי זכאותם מכוח הצעת הפשרה לפנים משורת הדין, היא לכל היותר, 23,129 ₪, אך המבקשים דחו הצעה זו. בהמשך, הגישה המשיבה לבית-המשפט מיסמך שכותרתו "עקרונות לטפול משותף בתביעות נפגעי השריפות", שהוא מיסמך מיום 6.12.2018, החתום על-ידי המשיבה מחד גיסא, ומנהל רשות המיסים מאידך גיסא, ובסעיף 5.1 שבו, נכתב: "ההישתתפות של חברות הביטוח בפצוי בגין ניזקי שריפה לתכולה תהיה שווה להפרש שבין סכום הפצוי שעל הקרן לשלם עבור נזק זה בהתאם ולפי הוראות החוק (ולפי טבלת חפצים ביתיים לשנת 2014) לבין הסכום המגיע למבוטח מחברת הביטוח לפי הדין ותנאי הפוליסה, מבלי שחברת הביטוח תיסתמך על חריג הטרור בלבד. אם הניזוק רכש כסוי מורחב מהקרן, ההפרש האמור יחושב בהתאם" (הערה: הקרן משמע: מס רכוש וקרן פיצויים).

בית-משפט קמא קבע, כי על ב"כ התובעים (המבקשים) להודיע לבית-המשפט עד 30.1.2020 האם מעוניינים הם למחוק את התביעה בשלב זה, ובהיעדר הודעה כזו, יימשך ההליך לרבות ישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ליום 5.3.2020 (יצוין, כי בנתיים נוכח הגשת בקשת רשות העירעור, היתבטלה ישיבת ההוכחות).

באשר לבקשה לתיקון התביעה: בית-משפט קמא נימק את דחיית הבקשה לתיקון התביעה על-ידי הוספת ניזקי המבנה לתובענה (שעסקה רק בנזקי התכולה) כך: "במהותה, בקשת התובעים מלמדת על כך שנזקיהם של התובעים טרם התגבשו במלואם. עוד עולה מהבקשה, כי גובה הנזק תלוי על בלימה - החלטת וועדת הערר אשר תיקבע האם על התובעים להשיב כספים שקבלו, שאז מבקשים התובעים לתבוע סכום ההחזר מהנתבעת, אם לאו, שאז אין התובעים מבקשים לקבלו מהנתבעת. תיקון כתב התביעה אין לאפשר לעת הזו, הואיל וכאמור - לא ברור כלל שהדבר יידרש, וההחלטה בידי וועדת הערר כעת..." אינני סבור שיש בנימוק זה, לכשעצמו, כדי להצדיק את דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה, שהרי קיימים מקרים נוספים בהם גובה הנזק "תלוי על בלימה". טול מקרה בו מוגשת תביעת נזיקין לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לנפגע בתאונת עבודה, שעה שהנפגע טרם מיצה את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, דהיינו: עצם שאלת ההכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי טרם התבררה, או שהשאלה האם יהא הנפגע זכאי לגימלאות בגין נכותו מן המוסד לביטוח לאומי, טרם הוכרעה.

...

בית-משפט קמא, בהחלטתו מיום 15.1.2020, לא דן בשתי הטענות הנ"ל שהעלתה המשיבה, ולכן, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדון בבקשת רשות ערעור זו כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה.

נוכח האמור לעיל, סבורני, שאין מנוס מלקבל את הערעור ולהורות על החזרת התיק לבית-משפט קמא, על-מנת שבית-משפט קמא ידון ויכריע בשתי הטענות הנ"ל שהעלתה המשיבה, (כמפורט בפִסקה כ' דלעיל), וכך אני מחליט.

בהתאם לתוצאה אליה יגיע, יחליט בית-משפט קמא, האם יש מקום להיעתר לבקשתם של המבקשים להתיר להם לפצל את סעדיהם, או שמא דין בקשתם - להידחות.

התביעה ביסוד ההליך היא תביעת שבוב שהגישה התובעת בגין ניזקי שריפה שנגרמו לבית העסק של מבוטחת התובעת בסכום של 4,977,262 ₪.

בהודעות נטען כי ככל והמועצה תחויב לפצות את התובעת על ניזקי השריפה, כי אז על מושב אורה לשפותה בגין כך. עוד נטען שפוליסת הכשרה אינה מכסה את חבות מושב אורה (ככל ותהא כזו) ומושב אורה רכש ביטוח נפרד בחברת הביטוח כלל.

לא הוכח שהעדר הרישיון תרם לארוע השריפה או לנזקיה, הוכח שהמועצה פעלה לאכיפת דיני התיכנון והבנייה גם אם לא בהצלחה מלאה, ובכל מקרה האחריות לפעילות בית העסק מוטלת בראש ובראשונה על מושב אורה שבתחום אחריותו פעל העסק.

סעיף 39 לפקודת הנזיקין קובע לאמור: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה" אין טענה כי מי מהנתבעים הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, החלופה הרלוואנטית היא "תופש המקרקעין" כאשר יש מחלוקת מי מהנתבעים נחשב לתופש חלקה 18 ממנה פרצה האש.

אכן, יתכן והועד המקומי נושא באחריות רק לחלק מהנזק שניגרם, אולם בנסיבות בפני, שעה שמצאתי כי האגודה השיתופית נושאת באחריות למלוא הנזק, שעה שהן חבות הועד המקומי הן חבות האגודה השיתופית מבוטחות בפוליסת כלל, כאשר הייצוג של מושב אורה הוא משותף, כאשר כפי שיפורט פוליסת הכשרה אינה מכסה את חבות הוועד המקומי של המושב, וכאשר לא בא בפני כל טיעון, לא מצאתי צורך לבחון אם יש להבחין בין הקף החבות הרובצת על הוועד המקומי ובין הקף החבות הרובצת על האגודה השיתופית, לרבות שאלות של נטלי הוכחה.

...

פוליסת הכשרה אינה מכסה את חבות הוועד המקומי אורה, והטענה לכפל ביטוח נדחית.

ההודעה לצד שלישי ששלחו המועצה והכשרה נגד קק"ל נדחית במלואה.

ההודעה לצד שלישי ששלחו מושב אורה וכלל נגד קק"ל, המועצה והכשרה נדחית במלואה.

השאלות העובדתיות והמשפטיות הטעונות הכרעה מספר שאלות עובדתיות ומשפטיות טעונות הכרעה בעניינינו, והן: האם הוכח הגורם לשריפה והאם היתקיימו בעניינינו התנאים להיפוך נטל הראיה לפי סעיפים 39 או 41 לפקודת הנזיקין? ככל שלא היתקיימו התנאים להיפוך נטל הראיה כאמור, האם עלה בידי התובעת להוכיח התרשלות כלשהיא של מבוטח הנתבעת הקשורה סיבתית לניזקי מבוטחי התובעת באופן שניתן לחייבם בשיפוי התובעת מכוח חבותו "ביחד ולחוד"? האם זכאית התובעת להפרע מהנתבעת בגין נזקים להם אחראים השוכרים כהן בלבד? 1.

ואולם, כל עוד לא טענה התובעת באופן מפורש בכתב התביעה (ואף לא בחוות דעת המומחה מטעמה) מה הסיבה הספציפית לפרוץ השריפה, וכל עוד עסקינן במבנה מושכר ממנו התפשטה אש אל עבר מבנה סמוך, לפחות ברמת העקרון וברובד המשפטי המופשט, לא מן הנמנע כי תקבע אחריות משפטית משותפת של השוכרים ושל המשכיר, מבוטח הנתבעת, לניזקי השריפה.

" בפסק הדין בעיניין בסט קאר הצביע בית המשפט העליון על שלושה ראציונלים העומדים בבסיס זכות התיחלוף, והם: מניעת פיצוי כפול מהניזוק – באמצעות יצירת סימטריה בין הניזוק, המבטח והצד השלישי המזיק, באופן שמונע מהניזוק להתעשר מביטוחו ומגביל את פיצוי הניזוק לגובה הנזק שסבל; ראציונל כלכלי – המניח כי זכות התיחלוף מוזילה את פרמיות הביטוח ובכך הופכת את פוליסות הביטוח לנגישות יותר ולכדאיות יותר עבור הציבור; והרציונאל המוסרי-ערכי – שביסודו עומדים שקולי צדק, לפיהם על המזיק שגרם לנזק לשאת בו בהיותו החייב העקרי שביצע עוולה כלפי הניזוק (ר' שם, פס' 12 לפסק הדין).

התובעת טענה בסיכומי התשובה כי מדובר בטענה שלא הועלתה בכתבי הטענות, וגם עיון בפרוטוקולי דיוני קדם המשפט מלמד, כי אין בהם ולו חצי טענה להיעדר כסוי בטוחי בשל נזק שניגרם לבני משפחתו של המבוטח.

לטענת התובעת בסיכומיה, מדובר בבית משותף, "קוטג'", והעובדה שמבוטח הנתבעת החליט "לסאבלט" מספר חדרים בחלקו העליון של ביתו – אינה פוטרת אותו מאחריות כמחזיק המקרקעין מהם יצאה האש.

ואולם הפרק הרלוואנטי לטענת התובעת כי השוכרים כהן מבוטחים על פי הפוליסה – הוא פרק 4 לפוליסה שעניינו "ביטוח אחריות כלפי צד שלישי". על פי הוראות הכסוי לפרק זה ברשימת הפוליסה: "פרק זה מכסה חבות המבוטח או בני משפחתו, לרבות עובדי משק ביתו, לשלם לצד שלישי על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בכפוף לגבולות האחריות הנקובים במיפרט זה בשל ארוע תאונתי שהתרחש בגבולות הגאוגרפיים הנקובים בפוליסה ואשר גרם ל"נזק" כהגדרתו בפוליסה, ובכפוף לכל תנאי הפוליסה וחריגיה.

במסגרת מכתב התשובה האמור פירטה הנתבעת את כלל טעמיה לדחיית הכסוי הבטוחי: החל מהטענה שאין לנתבעת חבות בהעדר חבות של המבוטח ומשהגורם לשריפה הוא כשל במכשיר הנייד של אחד השוכרים והפוליסה אינה מכסה את רשלנות השוכרים (ס' 2-1 למכתב הדחייה); דרך הטענה כי הפוליסה היא לביטוח מבנה בלבד להבדיל מנזקי תכולה (ס' 3 למכתב הדחייה); וכלה בטענה כי לאור תנאי ס' 62 לחוק חוזה הביטוח ולאור הוראות הפוליסה אין לאטלני זכות תביעה כנגד הנתבעת בשל קרבת המשפחה למבוטח הנתבעת (ס' 5-4 למכתב הדחייה).

...

סעיף 4 להנחיות מיום 9.12.1998 קובע כי: "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה." כמו כן, בסעיף 4 להנחיות מיום 29.5.2002 צוין כי: "על פי ההכרעה העקרונית הנ"ל (הכוונה להנחיה מיום 9.12.1998 – מר"א), חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק מקום בו מדובר בעובדות חדשות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה." הנחיות אלו אומצו בפסיקתו של בית המשפט העליון ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (04.05.2006) ונקבע כי יש ליתן להן את תוקפן הראוי, גם ביחס למכתבי דחייה הממוענים לצדדים שלישיים (ר' עוד למשל רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אייש (08.07.2014)).

סיכום מכל הטעמים שפורטו לעיל – דין התביעה כנגד הנתבעת איילון להידחות, וזאת מהטעם שלא הוכחה חבות נזיקית כלשהי של מבוטח הנתבעת, הקשורה סיבתית לנזקי מבוטחי התובעת, ומשחבותם המוכחת של השוכרים כהן לנזקי מבוטחי התובעת ממילא אינה מכוסה בפוליסה שהנפיקה הנתבעת.

עם דחיית התביעה ממילא נדחית עמה גם ההודעה לצדדים שלישיים.

בית משפט השלום בכפר סבא ת"א 36541-12-18 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מכשירי תנועה ומשאיות - שותפות מוגבלת ואח' לפני כבוד השופט רונן פלג התובעת איילון חברה לביטוח בע"מ הנתבעות 1. מכשירי תנועה ומשאיות-שותפות מוגבלת 550243356 2. להבות ייצור ומיגון (1995) בע"מ ח"פ 512248824 3. מוסך קלדרון באר שבע בע"מ ח"פ 510920325 4. הפניקס חברה לביטוח בע"מ צדדי ג' (בהודעת הנתבעת 1) 1. מוסך קלדרון באר שבע בע"מ ח"פ 510920325 2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ ב"כ התובעת עו"ד אורלי גונן ב"כ הנתבעת 1 עו"ד גבריאלה גרשון רוזנברג ב"כ הנתבעת 2 עוה"ד צביקה זליכוב ואסף בלאנרו ב"כ הנתבעות 4-3 עוה"ד טובה טבצ'ניק ויוסי בן משה פסק דין

התביעה הוגשה בגין ניזקי שריפה של אוטובוס מתוצאת "מאן" מ"ר 8330453 (להלן: "האוטובוס"), אשר בוטח על ידי התובעת.

התובעת שילמה ל- "מטרופולין" תגמולי ביטוח עבור הנזק לאוטובוס וכן שילמה לנוסעים פיצוי בגין רכוש אשר נטען כי ניזוק בשריפה.

התביעה נגד הנתבעת 1 הוגשה גם בעילה חוזית, מכוח הסכם האחזקה שנכרת בינה ובין "מטרופולין". כתב ההגנה מטעם הנתבעות 1, 3 ו- 4 הוגש בייצוג משותף.

הסתירה בין הגרסה שניתנה בתצהיר התשובות לשאלון ובין זו שניתנה בתצהיר העדות הראשית, כמו גם אי הצגת כרטיס העבודה ואי הבאתו לעדות של העובד ליאוניד ויקיאנסקי, בשילוב העובדה שבמוסך מטופלים מדי יום 25-15 אוטובוסים (עמ' 100, ש' 19-16), מטילים ספק בגירסת המוסך לגבי זהות העובד שטיפל באוטובוס וסגר את מכסה השסתומים, מספר ימים לפני ארוע השריפה.

המומחה הגיש לנתבעת 4 מיסמך מיום 2/8/20, הנושא את הכותרת "היתייחסות ראשונית למסמכים דליקת אוטובוס 80-304-53", ובהעדר תגובה מצדה הדבר נשכח ממנו בעת שפנו אליו ממשרד ב"כ הנתבעת 2, שאחרת הוא היה נימנע מעריכת חוות הדעת.

הנתבעת 1 נתבעה בעילה נזיקית לפי עוולת הרשלנות ובעילה חוזית מכוח הסכם האחזקה אשר נחתם בינה ובין מבוטחת התובעת, חברת "מטרופולין" (מוצג ד' למוצגי התובעת).

...

טענתה של התובעת בסיכומיה, כי יש להעביר את נטל הראיה אל כתפי הנתבעת 2 לפי הוראות ס' 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], נדחית.

מסקנתי היא שהערכות השמאי היו סבירות ולא נסתרו.

תביעת התובעת נגד הנתבעת 2 נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכומי פסק הדין ישולמו תוך 30 יום מהיום.