פיצויים במקרה התפטרות

לנוכח האמור העמיד התובע על סך 4,160 ₪ את הפרישי הפיצויים להם הוא זכאי: 46,703 ₪ (5.882* 7,940 ש"ח) בהפחתת סך 42,543 ₪ ששולם לו. סעיף 10 לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 ("תקנות פצויי פיטורים") קובע: "לעניין קביעת סכום הפיצויים לא יבואו במנין: ... (4) הפסקה מחמת תאונה או מחלה, למעט תקופת הפסקה כאמור שעבורה זכאי העובד לתשלום מכוח היותו עובד, על פי חוק, הסכם קבוצי, חוזה עבודה או נוהג ושלא תעלה על 30 יום לשנת עבודה, עם זכות צבירה;...". לפיכך, לא זכאי התובע לפצויי פיטורין בעד התקופה החל מיום 26/02/20.

בעדותו לא זכר ציון מתחים משמעותיים מול התובע (עמ' 130, ש' 3-6): "ש. תגיד היה בינך לבין משה איזה שהוא מתח מסוים באיזה שהוא שלב של העבודה שלכם? שאתה זוכר אולי שהתרגזת עליו מאוד? ת. אני אף פעם לא מתרגז, אני אומר דברים... אני לא מתרגש מזה, כשיש איזה משהו... פותחים סוגרים אותם וממשיכים הלאה" (מלבד למקרה אחד, בהמשך לכך שהתובע טען שהוא רושם שעות עבודה שביצע התובע על שמו (עמ' 132, ש' 24-31).

...

לא מצאנו בדו"ח החקירה מעקב אחר התובע בתוך ביתו.

לנוכח האמור התביעה בעילת התעמרות נדחית.

סיכום וסעדים תביעות התובע לפיצוי בגין הפרשי פיצויי פיטורין, בגין הפרת הסכמה לתשלום תוספת הקפצות פתע, בגין הפרת הסכמה לתשלום תוספת משמרות, בגין פגיעה בפרטיות, פרסום לשון הרע והתעמרות - נדחות.

נפסקו הדברים הבאים ביחס למונח "שכר ראוי": "שכר ראוי הוא תופעה יוצאת דופן במערכת יחסי עובד-מעביד. שכר ראוי בא מהמג'לה, באותם המקרים שבין הצדדים "לא נעשה כל חוזה בנוגע לשכר". במשטר יחסי העבודה בישראל יבוא שכר ראוי רק באותם המקרים שלא נערך "כל חוזה", בין במפורש ובין מכללא, בין אינדיבידואלי ובין קבוצי שחל על הצדדים, בין בנקיבת סכום ובין תוך היתייחסות לתעריף או למערכת שכר אחרת.

בהקש מתקנה 9 לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, יש לחשב את שכרו הקובע של התובע לפצויי פיטורים על פי ממוצע 12 החודשים שקדמו לפיטוריו ובסך הכל – 8,667 ₪.

...

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 24,000 ₪ בגין שכר עבודה ראוי; 6,760 ₪ בגין חלף הפרשות עבור רכיב התגמולים לפנסיה; 1,890 ₪ בגין דמי הבראה; 8,667 ₪ בגין פיצויי פיטורים; בסך הכל, אנו פוסקים לזכות התובע 41,317 ₪.

התביעה שכנגד נדחית במלואה מהטעמים שפורטו לעיל.

חסן אמר לה שאם היא מתפטרת לא ניתן להוציא לה מכתב פיטורים ועדיף שתביא אישור מרופא תעסוקתי ולפיו היא לא יכולה לחזור לעבודתה מחמת מצבה הרפואי, שכן במקרה כזה ניתן לראות בהתפטרותה כפיטורים.

באשר לטענות התובע לפצוי בגין אי מתן אישור על תקופת עבודה - סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א - 2001 קובע, כי מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה.

...

התובעת הודתה שקיבלה דמי אבטלה ולא הוכח שהיה לה צורך באישור על תקופת העבודה לצרכים אחרים ועל כן לא מצאנו הצדקה לפסיקת פיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העסקה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים.

בנוסף לאמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪.

הכרעה כידוע, תקנה 1 לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) תשכ"ד – 1964 [להלן: "תקנות פצויי פיטורים"] קובעת כי השכר שיובא בחשבון "שכר עבודה" כבסיס לחישוב פצויי פיטורים הוא: השכר הרגיל ללא תוספות.

תוספת מישפחה עובד נשוי יקבל תוספת בעד אישה בשיעור של 1.84 לירות ליום עבודה במקרה שאישתו אינה עובדת.

...

לאחר שעיינו בעדויות ובטענות הצדדים הכרעתנו היא כדלקמן: תנאי העבודה והשכר הקובע בתחילת העסקתו של התובע הוסכם בין הצדדים כי שכרו ישולם לפי תוצרת.

על רקע האמור נבהיר כי הגם ששכרו של התובע עלה על השכר הטבלאי, הנתבעת לא הציגה בפנינו ראיות לפיהן השכר עלה באופן משמעותי על המקובל בשוק, ולפיכך אנו קובעים כי לא התקיימו הנסיבות המיוחדות אשר הוכרו בפסיקה כמצדיקות את דחיית התביעה מחמת חוסר תום לב. לנוכח האמור, לעיל התביעה שכנגד, בגין תשלומי ייתר ששולמו לתובע - נדחית.

כללו של דבר בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל : בגין השלמת פיצויי פיטורים 207,983 ₪.

משמרבית התביעה נדחתה והתביעה שכנגד נדחתה במלואה הנתבעת תשלם לתובע השתתפות בהוצאות משפט ושכ"ט בסך 10,000 ₪.

מכאן, שפסיקת פיצוי לא ממוני הוא סעד הנובע באופן ישיר מהסעד שנתבקש, שכן הוא חולק אותה תשתית עובדתית ממש ואותה עילה משפטית; כל הנתונים הדרושים לפסיקת סעד זה מצויים בפני בית הדין; הצדק או הצורך ללבן את השאלות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד, שכן "עסקינן במקרה קשה של עובדים קשי יום אשר עמידתם על זכויותיהם גררה אותם להתדיינויות חוזרות ונישנות משנת 2009 ועד היום". לחלופין, עתרו העובדים כי בית הדין יתיר להם לתקן את תביעתם או יתיר להם פיצול סעדים.

אשר לעובדים מוניר רשק (עובד מס' 10) ועדנאן גמל (עובד מס' 11): העובד מוניר רשק (עובד מס' 10) – בית הדין האיזורי קבע כי נסיבות סיום עבודתו בחודש אוגוסט 2009 מהוות פיטורים, וגם אם לא נענה להצעה לשוב לעבודה במועד מאוחר יותר, היה זה עקב מצבו הבריאותי, ועל כן מדובר בהתפטרות לרגל מצב בריאות על פי סעיף 6 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963.

...

בנוסף, מקובלת עלינו קביעתו של בית דין האזורי כי התנערותה של בריק ממחויבותה כלפי העובדים, לאחר שנהנתה מהתמורה בעד העסקתם נגועה בחוסר תום לב. כמו כן, סעיף 30 לחוק הגנת השכר אינו חל בנסיבות המקרה, שכן כמובהר בריק והרשות המשיכו להעסיק במשותף את העובדים, ואין מדובר בנסיבות שעליהן חל סעיף 30 לחוק הגנת השכר.

סוף דבר ערעור העובדים מתקבל בחלקו, כמפורט בסעיפים 49, 135, 140, 153 ו -155 לעיל.

אשר לחיוב בריק בהוצאות לטובת הרשות – אנו קובעים כי בריק תשלם לרשות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח. אשר להוצאות בערעור העובדים כנגד הרשות: מחד – ערעור העובדים התקבל בחלקו, אולם גם לאחר קבלת הערעור בחלקו הסכומים שנפסקו לזכות העובדים נמוכים משמעותית מהסכומים שהעובדים דרשו בערעור.

על כן, אנו קובעים כי במישור היחסים שבין העובדים לבין הרשות כל צד יישא בהוצאותיו.