פיצויים בגין תקיפת כלב על ידי כלב

התובעים אף עתרו לפיצוי כספי בגין השחתת צמחים ותקיפה על ידי כלבם של הנתבעים.

בנוסף, עותרים התובעים לפצוי בגין השמוש שנעשה בחלק הבנוי בסך 38,000 ₪ וכן למתן צו מניעה קבוע שימנע מהנתבעים כל הפרעה לזכויות השמוש של התובעים.

...

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה לעניין השימוש בחצר: הנתבעים ימנעו מכל הפרעה לשימוש סביר שיעשו התובעים בחצר האחורית ויאפשרו את פתיחת השער האחורי, בלא הגבלה.

התביעה הכספית נדחית.

בנסיבות העניין הנני מחייב את הנתבעים בהוצאות חלקיות בלבד, בסך 1,500 ₪ וכן בשכ"ט ב"כ התובעת בסך 2,500 ₪ בצרוף מע"מ. סכום פסה"ד ישולם לא יאוחר מיום 15.10.07.

לפניי תביעה בסדר דין מהיר על סך 43,500 ₪, בגין מותה של כלבה מגזע הפפילון (להלן: "הכלבה" או "כלבת התובעת"), בעקבות תקיפתה על ידי כלבם של הנתבעים (להלן: "הכלב" או "כלב הנתבעים").

כן טוענת התובעת, כי יש להחיל על המקרה דנן את סעיף 41א' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין" או "הפקודה"), הקובע כי בתובענה בשל נזק גוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו או מי שמחזיק בו דרך קבע לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם הייתה או לא הייתה התרשלות מצדו של הבעלים.

...

בנוסף, מסתמכת התובעת על הוראת סעיף 40 לפקודת הנזיקין הקובע את כלל "חובת הראיה ברשלנות לגבי חיה"; על הוראת סעיף 41 לפקודה הקובע את כלל "הדבר מדבר בעדו"; וכן על הוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין הקובע את כלל "חובת הראיה ברשלנות בדברים מסוכנים". בסיכומו של דבר, עותרת התובעת לפיצוי כולל בסך 43,500 ₪, בהתאם לראשי הנזק הבאים: פיצוי בגין הוצאות רפואיות שנגרמו כתוצאה מאירוע התקיפה בסך 1,500 ₪; פיצוי בגין עלות רכישת הכלבה בסך 12,000 ₪; פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 10,000 ₪; פיצוי בגין "הפסד השתכרות לעתיד", שכן הכלבה היתה עתידה להמליט גורים הניתנים למכירה בסך 20,000 ש"ח. מנגד טוענים הנתבעים, כי כלבם אינו משתייך לאחד הזנים המסוכנים המוגדרים בחוק, וכי התובעת היא שעברה על חוק העזר העירוני בכך שיצאה עם כלבתה מחוץ לביתה מבלי שהייתה קשורה.

לפיכך אני מקבלת את עדותה בעניין זה. כן השתכנעתי כי לתובעת נגרמה עוגמת נפש, המצדיקה פיצוי הולם.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעים ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, סך של 18,500 ₪ כשהם נושאים הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום.

המסגרת הנורמאטיבית: ההוראות המתייחסות לאחריות בכל הקשור להיזק על-ידי כלב מובאות בסעיף 41א ו – 41ג (סימן ד'1 שכותרתו "היזק על-ידי כלב") לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – "פקודת הנזיקין"): "41א. בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן — הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים". מיום 25.3.1992 תיקון מס' 7 ס"ח תשנ"ב מס' 1391 מיום 25.3.1992 עמ' 153 (ה"ח 2104) הוספת סעיף 41א בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה – (1)היתגרות של הניזוק בכלב; (2)תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו; (3)הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים.

...

על יסוד האמור, הנני קובע שהוכח שכלבו של הנתבע תקף את כלבת התובעת וגרם לו נזקים.

לפיכך, אני קובע שכתוצאה מתקיפת כלבו של הנתבע נגרמו לתובעת הנזקים כדלקמן: נזקים ממוניים בסך 1,854 ₪ בהתאם לאסמכתאות שצורפו לכתב התביעה בדמות הוצאות רפואיות בגין הטיפולים שנאלצה התובעת להוציא לריפוי הכלבה ונזקים לא ממוניים בדמות צער ועוגמת נפש מרובה בסך 5,000 ₪ .

סוף דבר- אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 6,854 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.10.13 ועד למועד התשלום בפועל.

במסגרת התביעה, עותר התובע לפצוי כספי בסך 200,000 ₪ בגין נזקים שונים שנטען כי נגרמו לו ושמקורם בארוע מיום 1/11/12 במהלכו הותקף על ידי הנתבע 2.

כעולה מכתב התביעה התקיפה נשוא התביעה ארעה על רקע תקיפת כלבו התובע על ידי כלבו של הנתבע 2 כאשר נטען כי במהלך ניסיון של בנו של התובע להדוף את כלבו של הנתבע 2, החל האחרון לתקוף אותו ובין היתר, נגח בפניו וגרם לשבר באפו של התובע.

...

במסגרת החלטתו באותו מועד מצא בית המשפט כי התמלאו דרישות החוק להיעתרות לבקשת הנתבע 2, ובתוך כך צוין כי מתקבלת עדותו של הנתבע 2 בדבר השתלשלות האירועים "וזאת נוכח הרושם הישיר שעשה עלי, והתיישבות עדותו עם עדותו העד הנוסף והאמין מטעמו". במסגרת בקשתו דנן, טוען הנתבע 3, בין היתר, כי הגשת התביעה כנגדו בעילות של עדות שקר ולשון הרע בשל העדות אותה מסר במסגרת ההליך בבקשת הנתבע 2 למניעת הטרדה, אינה אפשרית על פי הוראות הדין ועל פי ההלכה הפסוקה.

סוף-דבר: בקשת הנתבע 3 לסילוק התביעה על הסף מתקבלת חלקית, הכל כמפורט לעיל.

הגם שהבקשה התקבלה באופן חלקית הרי שבשים לב לנסיבות, הנני מחייבת את התובע בתשלום הוצאות הנתבע 3 בסך 1,000 ₪.

בנוסף, הנני מורה לתובע לבצע את ההמצאה של כתב תביעתו כאמור בסעיף 13 לעיל בתוך 3 ימים.

עניינה של תביעה זו בדרישת התובעים לפצוי בגין ניזקי גוף בגין היזק שניגרם על ידי כלב.

בנסיבות אלה ולאור הפערים בין חוות דעת הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, ד"ר עמיקם טל. התובעת טוענת כי חוותה את ארוע תקיפתה על ידי כלב ונשיכת כלבה הקטן כארוע טראומתי במיוחד, כשהיא מתארת כי "במשך כמה דקות הוא טילטל אותו על הריצפה, וכל זה כשאני עומדת במקום וצופה במקרה בחוסר אונים, מפוחדת, בוכה, וצועקת לעזרה, וכשבני התינוק צורח מבכי במנשא" (סעיף 6 לתצהיר עדותה).

...

טענת הגנה זו לא הוכחה ונשללת על ידי ולאחר ששמעתי את גרסת התובע אני נותן בה אמון כי לא נכנס פיזית לתוך החצרים ולמעשה האירוע אירע בנסיבות אותן תיאר.

מדובר בסכום של 7,643 ₪, כאשר לסכום זה יש להוסיף 20% שכר טרחת עורך דין + מע"מ. התוצאה הסופית של פסק הדין: הנתבעת תשלם לתובעים את הסך הכולל של 113,643 ₪ בצירוף 20% שכר טרחת עורך דין + מע"מ. בנוסף יש לפסוק לתובעים את הוצאות המשפט הכוללות עלות חוות הדעת הרפואית הפרטית של ד"ר בן אפרים על פי קבלה, עלות מחצית חוות הדעת של ד"ר עמיקם טל ככל ששולמה על ידם כנגד קבלה וכן הוצאות העדים ככל שנפסקו עדים על ידי בית המשפט.

סכום זה תשלם הנתבעת לתובעים באמצעות ב"כ תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.