פיצויים בגין שימוש בחלפים מקוריים לרכב לאחר תאונה

תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו ביום 27.9.2018 לרכב הלאנדקרוזר של התובע כתוצאה מפגיעת רכבו של נתבע מס' 1 (למעשה הרכב שייך לחברת לוקוגן שבבעלותו של נתבע מס' 1).

במהלך חקירות אלו הצביעו שגיא ונציג המבטחת על הנקודות הבאות, אשר לטענתם שוללות קשר סיבתי בין התאונה ובין הנזק הנתבע, זאת מעבר להבדלי המשקל בין כלי הרכב, לגביהם נטען בכתב ההגנה: מהירות הנסיעה של רכב הפיז'ו היתה נמוכה ביותר, בעת תימרון לחניה בנסיעה לאחור; במועד התאונה עמד מד הנסועה של רכב התובע על 250,000 ₪ ולא ייתכן כי עד למועד התאונה לא היתה בו כל פגיעה, שריטה או מכה קלה; רכבו של התובע הוא רכב שטח, וגם מסיבה זו לא ייתכן כי מעולם לא נפגע, מה גם שבצילומי הרכב לאחר התאונה הוא נראה מאובק; איך ברכבו של התובע כל פגיעת מעיכה, לא של הפגוש האחורי ולא של קשת הכנף; המגן התחתון שנימצא מתחת ליפגוש חלוד; חיישן הרוורס הסמוך למקום הפגיעה ניזוק בחלקו הפנימי, ואילו חלקו החצוני, הסמוך למקום הפגיעה, נותר שלם.

השמאי הוסיף, כי אישר חלפים מקוריים לרכב משום שלא עלה בידו לאתר חלפים משומשים, בין השאר בעזרת שימוש בתוכנת "גלגלים", ולדבריו, "אין לרכב הזה חלקים משומשים, מה לעשות." (עמ' 8, ש' 15).

...

אשר על כן אני קובעת, כי התובע הוכיח את הנזק שנגרם לרכבו כתוצאה מהתאונה באמצעות חוות הדעת של השמאי מטעמו, ועל כן יש לפסוק לו את עלות תיקון הנזק שנקבעה בה. לכתב התביעה צורפה חשבונית-מס מס' 59641 מיום 25.10.2018 על סך של 11,500 ₪ שהנפיק מוסך אור-יפן בע"מ לגבי תיקון רכבו של התובע על פי חוות דעת השמאי.

עקרי עדות השמאי מוחמד סאלחי (מטעם הנתבעת) השמאי סאלחי בדק את הרכב ביום 15.12.2019 (כשבועיים לאחר התאונה הטענת) לפי הזמנת התובעת.

לעניין חלפים, השמאי סאלחי מאשר שיש חובה להשתמש בחלפים מקוריים לחלקים בטיחותיים, אולם אפשר לקחת חלק מקורי-משומש.

לעניין מִתְלֶה טען השמאי סאלחי כי מותר להשתמש בחלף לא מקורי אם מדובר ברכב בן יותר משנתיים.

זאת חוץ מהחלק האחורי שלא שייך לתאונה מושא התביעה וכן יש "אולי 3 דברים שלא הוזכרו בחוות הדעת הראשונה". ב"כ התובעת לא נתן הסבר לשאלת בית המשפט מדוע השמאי זלטין לא נתבקש בחקירתו להבהיר את האפשרות להרכיב חלקים בטיחותיים של מקוריים-משומשים.

התאור העובדתי של מגעי הצדדים בפני בית המשפט מצויה איפוא גרסה עובדתית אחת לעניין יחסי הצדדים - היא גירסתו של השמאי סאלחי: כלל ניזקי הרכב הוערכו ב-17,010 ₪ (לא כולל מע"מ), היתנהל מו"מ בין הצדדים לגבי הפצוי, הצדדים היו קרובים להסכמה על 15,000 ₪ אולם לא הגיעו לכלל הסכמה.

...

בזמנו כמעט הוסכם בין הצדדים שהנתבעת תשלם לתובעת 15,000 ₪ אולם היו התעקשויות של שני הצדדים.

טענת הנתבעת בעניין זה - נדחית.

התוצאה הנתבעת תשלם לתובעת 17,010 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 760 ₪ ושכ"ט עו"ד ב"כ התובעת בסך 2,000 ₪.

המדובר ברכב אשר יובא בייבוא אישי מחו"ל. בתאריך 09.01.18, עת נסע רכבו של התובע בכביש 65 ליד כפר מוסמוס, הוא נפגע מאחור ע"י רכב מסוג פורד, מס' רשוי 72-227-62 (להלן: "הרכב הפוגע"), שהיה נהוג ע"י מר מחאג'נה אחמד, ואשר הנתבעת הייתה מבטחת השמוש בו. כתוצאה מעוצמת הפגיעה נהדף רכבו של התובע קדימה לעבר רכב אחר שהיה לפניו, ופגע בו (להלן: "התאונה").

ביום 10.02.18, היינו כחודש לאחר התאונה, פנה התובע לנתבעת בנוגע לתאונה, בדרישה לפצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, ע"פ חוות דעת השמאי מטעמו (ר' מסמכים שהוגשו לתיק בחודש 01/2020 – טופס הודעה על תאונה, וכן מכתב לנתבעת מיום 10.02.18).

בסוף חוות הדעת ציין השמאי, בין היתר, הערות לפיהן: לבקשת הלקוח, חוות הדעת סוכמה בטרם קבלת חשבונות על תיקון; הערכת הנזקים אינה כוללת נזקים בלתי נראים שעלולים להתגלות במהלך התיקון; מחירי החלפים נבדקו דרך חברת כלמוביל; מאחר שלא נימצאו חלפים משומשים אושרה החלפה בחלקים מקוריים.

בחוות הדעת של השמאי קאסם, הוא מאשר שהיה צורך במספר קטן של חלקים מקוריים, כאשר בנוגע ליתר החלקים, הוא מציין שתוקנו ולא הוחלפו, והוא קובע פיצוי בגינם לפי עלות התיקון בלבד (לעט בנוגע לפנס ראשי שמאלי, וראה בעיניין זה פירוט להלן).

...

לסיכום עלות הנזקים שנגרמו לרכבו של התובע הינה בסך כולל של 49,050 ₪ (כולל מע"מ), על פי הפירוט שלהלן: · בגין רכיבי תיקון עליהם לא הייתה מחלוקת, כגון עבודות פחחות, עבודות צבע, עבודות חשמל, כיוון פרונט, עבודות ריפוד - 8,920 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ 10,436 ₪.

סה"כ מדובר ב- 5,094 ₪, כאשר מצאתי לנכון לפסוק מחצית מהסכום הנ"ל בשל הפער בין סכום התביעה לבין מה שבסופו של דבר נפסק בתיק זה, ולפיכך אני פוסקת לתובע הוצאות בסך של 2,952 ₪.

בעניין השכ"ט יש לקחת מחד את הסכום שנפסק בסופו של דבר ומאידך את העובדה שלצורך קבלת התוספת הנ"ל היה צריך לנהל הליך מלא.

באשר לעלות החלפתו של פנס ראשי - שמאלי - אין מחלוקת כי הפנס שהותקן ברכב התובע הנו פנס חדש ומקורי; אלא שלטענת הנתבעים, לאור גילו של רכב התובע, היה על התובע להסתפק בפנס משומש, שעלותו כמחצית.

ברם, טענה זו עלתה לראשונה בעדותו ולא ניתנה לתובע, או לשמאי מטעמו האפשרות להגיב לה. ממילא, לטעמי אין ממש בטענה זו, שעה שיכול ועיכוב של מספר ימים בתיקון הרכב, אך לשם ביצוע סריקות נוספות לאיתור חלפים, אך יגדיל את ניזקי התובע שלא לצורך.

משכך, ומאחר והתובע לא הוכיח כי לא היה מנוס אלא מלהתקין פנס חדש ברכבו, אני מקבל את עמדת שמאי הנתבעים בעיניין זה. נזקים שאינם קשורים לתאונה - בחוו"ד שמאי התובע צוין כי בין הרכיבים שהיה להחליפם לאחר התאונה נכלל גם פנס ערפל קדמי - שמאלי; ברם, לטענת שמאי הנתבעים לא נמצא כל תעוד לפיו פנס הערפל ניזוק וכי היה הכרח להחליפו.

ככלל, ניזוק זכאי להשבת המצב לקדמותו ובכלל זה לספק לו כלי תחבורה חליפי כל זמן שאינו יכול לעשות שימוש ברכבו כתוצאה מהתאונה ומשך התיקון שנידרש; אולם, ככל רכיב נזק, גם בעיניין זה מוטל על התובע להוכיח את נזקיו - דהיינו, את הצורך ברכב חליפי בעקבות השבתת הרכב לצורך תקונו, ועלות הרכב החליפי.

ברם, משלא צוין בחווה"ד פרק הזמן הדרוש לתיקון, ולא הובאה כל ראיה שיש בה ללמד אודות עלות הרכב החליפי, הרי שלא ניתן לקבוע כי התובע זכאי לפצוי בגין רכיב זה. קל וחומר כאשר התובע נעדר מהדיון ולא נשמעה עדותו בעיניין זה. ודוק, כי בנגוד לעלות הרכיבים השונים, או העבודות, הנדרשים לתיקון הרכב, הרי שעלותו של רכב חליפי אינה עניין שבמומחיותו של השמאי; רוצה לומר כי בעוד שחוו"ד שמאי הנה ראיה מספיקה להוכחת נזקיו הישירים של התובע, הרי שלא ניתן להסתפק באומדן השמאי לעניין עלות הרכב החליפי אך משום שנכללה בחוות דעתו.

...

ככלל מקובלת עלי טענת הנתבעים כי חיוב כללי בגין רכיבים אלו, ללא הפירוט המינימאלי הנדרש, מקשה לקבל את ממצאי חוו"ד שמאי התובע; ברם, בענייננו, מעדויותיהם של השמאים עולה כי הם אינם חלוקים באשר לעלות שעת עבודה, 200 ₪, אלא אך באשר להיקף השעות.

אכן, על שמאי התובע לערוך תיעוד מיטבי של הנזק לרכב ושל מהלך התיקון; ומשלא נמצא כל תיעוד להחלפתו של פנס הערפל, הרי שלא הוכח כי מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה, אם בכלל; על כן, אני מקבל את עמדת שמאי הנתבעים בעניין זה. נזקים עקיפים שלא הוכחו - בין הרכיבים שנכללו בחוו"ד שמאי התובע, נכלל גם רכיב לתשלום בעבור השכרת רכב חליפי לתובע למשך הזמן שנדרש לתיקון רכבו.

סוף דבר - מבין כלל הפרטים השנויים במחלוקת בין הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה אך בנוגע לעלות ביצוע עבודות פחחות וצביעה.

משכך, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 1,268 ₪ (הכולל את שיעור המע"מ שאינו בר קיזוז לתובע), בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, אגרת בית משפט בסך של 386 ₪, הוצאות העדים מטעם התובע בסך כולל של 1,670 ₪, כפי שנפסקו בדיון, ושכר עו"ד בסך 2,200 ₪; משלא התייצב התובע לדיון, איני מחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות משפט לתובע ומחייב את התובע לשאת בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 700 ₪.

השמאי מטעם הנתבעת טען כי בהנתן שהרכב עבר תאונה נוספת, עובר לתאונה זו, והוא תוקן, הרי שאינו זכאי לחלפים מקוריים בגין התאונה שבעניינינו ואולם יש לדחות טענה זו, שכן הנתבעת היא שביטחה את הרכב גם במועד התאונה הראשונה ועל כן היה עליה לקבל תעודת בדיקה בהתאם לתקנה 309 לתקנות התעבורה ומשלא עשתה כן, הרי שהנטל להוכיח כי הרכב תוקן בחלקים שאינם מקוריים, בתאונה הראשונה, רובץ לפתחה.

עיקר המחלוקת נותרה בשאלה האם יש לפסוק לתובעת פיצוי נוסף, מעבר לסכום האמור בסעיף 27(א) לעיל, עליו הסכימו הצדדים, על פי חוות דעת המומחה מטעם התובעת אשר העריך את הנזק בהתאם לחלקים חדשים היות ובמועד התאונה טרם חלפו שנתיים ממועד העלייה של הרכב לכביש וזאת בכפוף לתקנה 10 לתקנות הגבלת השמוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות) (ניהול יומן ורישום בו, דיווח על גניבת חלק והגבלת השמוש בחלקי רכב), תשס"ז-2007 (להלן: "תקנה 10").

המומחה התרשם כי בחזית הרכב, ( להבדיל מחלקו האחורי של הרכב) הרכב עבר תיקונים שאינם מיטביים ועל כן החזרת המצב לקדמותו, לאחר התאונה השנייה אינו מצריך ביצוע עבודה מיטבית עם החלפת חלקים מקוריים לחזית הרכב, אלא תיקון המחזיר את הרכב למצב של רכב שתוקן על ידי סוחר ( סעיפים 12-13 לחוות הדעת) .

...

כלומר מומחה בית המשפט מצא כי החלפת חלק החלקים לא אושרה על ידו , אלא כי ניתן היה לתקנם.

מכאן כי מתבקשת המסקנה כי נדרש היה להעריך את הנזק בהתאם לחלפים חדשים, ביחס לחלק האחורי של הרכב.

ביחס לחלקו הקדמי של הרכב , מצאתי לקבל את קביעת השמאי מטעם בית המשפט , לפיה, לאור התאונה הקודמת, היה מקום לקבוע את תיקונם של חלקי הרכב הפגועים, חלף החלפתם, בין אם במקוריים ובין אם חלופיים ( סעיף 15.1 לחוות הדעת) ולפיכך מצאתי לדחות את תביעת התובעת בגין ההפרש בין חוות הדעת ברכיב נזק זה. התוצאה היא איפוא שהנתבעת תשלם לתובעת את היתרה אשר אינה שנויה במחלוקת , בסך- 50,749 ₪ ובנוסף את הפרש הסכומים שבין חוות הדעת בגין הקביעה בדבר חובת התקנת חלקי חילוף חדשים במוקד הנזק אחורי, קרי בסך- 40,000 ₪, סה"כ סך- 90,749 ₪.