פיצויים בגין שבר ביד בתאונת דרכים

ב"כ הנתבעת מציין כי מאז התאונה עבר התובע שני אירועים משמעותיים אשר יש בהם כדי להשפיע על כושר עבודתו, התובע נעצר בשנת 2016 ושהה במעצר בית, ובנוסף עבר התובע תאונת דרכים בה שבר את ידו ושהה בתקופת אי כושר ממושכת, ונוכח הקושי בהוכחת הנזק מוצע לפצות את התובע בגין הפסדי שכר לעבר בסך שלא יעלה על 30,000 ₪.

כך בע"א 5774/95 יצחק שכטר נ' אלה כץ, תק-על 97(3) 919, בעמ' 922 (1997) נקבע כדלהלן: "כבר נפסק לא אחת על ידי בית משפט זה, שגם כאשר בני מישפחה סועדים את הנפגע בחוליו, הרי אם ברור שהוא זקוק לעזרה זו בגלל מצבו, לא ייהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא יחויב לפצות את הניזוק על העזרה שניזקק לה ושקיבל מהם." הלכה היא כי עזרה הנתנת מבני מישפחה הנה ברת פיצוי וכי "...כאשר בן מישפחה מטפל בנפגע ומשקיע 'מאמץ יוצא דופן וחריג' מעבר למקובל בין בני מישפחה, יהיה זכאי הנפגע לפצוי בגין אותה עזרה, גם אם אין הוא משלם עבורה..." (ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון (פורסם בנבו, 4.8.05), בס' 11 וכן רע"א 6680/08 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' סלים סעיד (פורסם בנבו, 06.02.2012), וע"א 1952/11 חאלד אבו אלהווא נ' עריית ירושלים (פורסם בנבו, 06.11.2012)).

...

לדידי לאחר שעברתי בעיון על המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט, סבורני כי אין מקום לפיצוי בגין הוצאות רפואיות.

סבורני כי נכון יהיה לפצותו בסך של 38,000 ₪, בגין עזרת צד ג'.

סוף דבר התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים דלעיל בניכוי מל"ל כחוק ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.4%.

מבוא תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 .

התובע, בכתב תביעתו, טוען כי ביום 13.03.11, בהיותו הולך רגל ברח' דוד רמז בעכו, בסמוך לאיזור התעשייה הצפוני, נפגע על ידי רכב בתאונת " פגע וברח ", וכתוצאה מכך נגרמו לו פציעות קשות בכל חלקי גופו, ובמיוחד בידיים, בפנים, באגן ובצלעות, והוא הובהל לתחנת מד"א בעכו, שם עבר טפול רפואי ראשוני והובהל באמצעות אמבולנס לבית החולים לגליל מערבי בנהריה, שם אובחנו אצלו שברים בחלקים שונים בגופו ושפשופים בעור, הועבר ליחידה לטפול נמרץ ועבר ניתוח בהרדמה כללית לשם שיחזור סגור של השבר ביד שמאל וקיבוע על ידי גבס מלא מעל מרפק שמאל, ובמהלך תקופת אשפוזו, שנמשכה 46 ימים, עבר ניתוח נוסף של שיחזור סגור של השבר ביד שמאל וקיבוע חצוני.

סוף דבר שוכנעתי כי התובע הוכיח, במידת ההוכחה הנדרשת בדין, את התביעה לעניין שאלת החבות, לרבות נסיבות קרות התאונה, כנטען על ידו בכתב התביעה, ואת אחריותה של הנתבעת לפצות אותו בגין נזקיו, ואני מקבל את התביעה לעניין זה. באשר לשאלת הנזק, על הצדדים להגיש, תוך 21 ימים מהיום, הודעה משותפת בה יודיעו את אופן בירור סוגיה זו, היינו, האם לקבוע ישיבת הוכחות או שיוגשו סיכומים בהסתמך על הראיות וחוות הדעת שבתיק בית המשפט .

...

לאור כל האמור, טען ב"כ התובע כי התובע הוכיח, לפי מאזן ההסתברויות, את הנטען בכתב התביעה, ולכן, יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לפצות אותו בגין ראשי הנזק שתיאר בכתב התביעה והתצהיר וכן לפי חוות הדעת שבתיק בית המשפט.

כלל הממצאים הנ"ל מובילים למסקנה כי לא התובע התקשר למד"א לדווח על התאונה אלא אדם אחר, ולכן, אין לראות במתועד בתמליל הנ"ל גרסה מאת התובע הסותרת את גרסתו בכתב התביעה ובבית המשפט.

סוף דבר שוכנעתי כי התובע הוכיח, במידת ההוכחה הנדרשת בדין, את התביעה לעניין שאלת החבות, לרבות נסיבות קרות התאונה, כנטען על ידו בכתב התביעה, ואת אחריותה של הנתבעת לפצות אותו בגין נזקיו, ואני מקבל את התביעה לעניין זה. באשר לשאלת הנזק, על הצדדים להגיש, תוך 21 ימים מהיום, הודעה משותפת בה יודיעו את אופן בירור סוגיה זו, היינו, האם לקבוע ישיבת הוכחות או שיוגשו סיכומים בהסתמך על הראיות וחוות הדעת שבתיק בית המשפט .

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 1383-06-19 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' א. נ. ואח' רע"א 6278-09-20 א. נ. נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת חדוה וינבאום וולצקי המבקשת (המשיבה ברע"א 6278-09-20) הכשרה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד עזרא האוזנר ואח' המשיב (המבקש ברע"א 6278-09-20) המשיבים 1.א. נ. ע"י ב"כ עוה"ד א. אלויה 2.עיסא מחמוד אחמד סלאח אצל חברת בני חליל סולימאן בע"מ 3.קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים ע"י ב"כ עוה"ד שגיא, שיפמן ואח' 4.בני חליל סלימאן בע"מ 5.עאסליה למסחר כללי ותובלה בע"מ פסק דין

כך למשל עבר תאונת דרכים שחייבה אישפוז בגין שבר ביד ובאגן.

...

גם אין בידי לקבל את טענת הכשרה כי מאחר והמשיב לא טען לנכות זו בכתב התביעה הוא מנוע מהגשת בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. כשם שלא מצאתי לקבל את הטענה כי הכשרה מנועה מלהעלות את הטענה בדבר הצורך במינוי מומחה שיתייחס למצבו של המשיב שאינו קשור בתאונה, הגם שלא העלתה בקשה זו בכתב ההגנה הראשון בתיק, כך לא ניתן למנוע מהמשיב לטעון טענה זו רק מחמת שבתחילה לא סבר שיש החמרה במצבו שמחייבת פנייה נוספת למל"ל גם בתחום זה. מבחינה פורמלית נכון הדבר שהיה מקום לבקש לתקן את כתב התביעה ולהוסיף טענה זו, אך בשל העובדה שבשלב זה התביעה מתבררת לפי סעיף 6 ב' לחוק, ניתן היה להמתין עם בקשה זו עד לאחר קיום דיון בבקשה להבאת ראיות לסתור.

מכאן שבקשת המשיב נדחית.

סוף דבר לאור דבריי שלעיל שתי הבקשות לרשות ערעור נדחות.

תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, שהגישה התובעת, ילידת 11.02.2000 כנגד הנתבעת קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, לקבלת פיצוים בגין ניזקי התובעת כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 21.02.2017 (להלן: "התאונה").

בתחום האורתופדי מונה ד"ר נביל ג'ריב אשר חיווה דעתו, בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה, כי לתובעת נותרו הנכויות שלהלן: · נכות בשיעור 10% בגין השבר ביד ימין לפי סעיף 41 (10) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התוספת"), כאשר המומחה מציין בחוות דעתו, כי "שורש כף יד ימים עם טווחי תנועה מלאים מלבד בסופינציה בה יש לה הגבלה קלה. בנוסף סובלת מרגישות במישוש ראש האולנה". · נכות בשיעור 10% בגין שבר בירך ימין, בהתאם לסעיף 47 (2)(א) לתוספת- "חיבור גרוע של עצם הירך.. ללא הגבלת התנועות במפרקים הסמוכים". · נכות בשיעור 20% בגין שבר בירך שמאל (מעורבות ברך) לפי סעיף 48 (2)(ג) לתוספת: קשיון נוח (חלקי) בברך, כאשר המומחה מוסיף ומציין בחוות הדעת כי "השבר בירך שמאל החלים בצורה לא אופטימאלית ויתכן ויגרום לבעיות עתידיות בברך שמאל (תהליך שלוקח שנים רבות)". · נכות בשיעור 10% בגין הצלקות הניתוחיות בשתי הרגליים לפי סעיף 75 (1)(ב): צלקות מכערות.

...

לאור המגבלות מהן סובלת התובעת, לרבות מגבלות לבצע מטלות פיזיות יומיומיות, נראה, כי טענת התובעת לעזרה בהיקף 1,000 ₪ לחודש (לפי היקף של פחות משעה ביום) ואף הטענה כי לאור ההחמרה הצפויה תזדקק התובעת לעזרה נוספת, כאשר בתקופה הנוספת תעמוד העזרה על 1,500 ₪, היא טענת סבירה ואני מקבלה.

לסיכום: אלה ראשי הנזק שאני פוסק לתובעת: · כאב וסבל: 165,617 ₪.

אני מחייב את הנתבעת לשלם שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ על היתרה לאחר ביצוע הניכויים האמורים בסעיף 40, וכן לשלם הוצאות משפט בסכום כולל אשר מגלם את החזר האגרה והחזר ההוצאות שהוציאה התובעת בגין שכרו של ד"ר מזאווי ובגין הוצאות חקירת ד"ר ג'רייב בסך 7,500 ₪.

כך גם שבר בגוף חוליה שהתרפא בלא תזוזה או נכות בשעור 5% בגין שבר ביד.

דיון והכרעה אימתי יש לבחון הצורך במינוי מומחה שקום כאשר מתבקש מינויו, ואימתי ימונה (בפרט כאשר עסקינן בקביעת נכות על פי דין, בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שאז אכן לא ניתן לחקור מומחים, כדי לחלץ מהם מידע בדבר השלכות תפקודיות וצרכי שקום ככל וישנם) – שאלות אלה הינן שאלות חוזרות.

ברעא 5530/13 פלוני נ' עיזבון המנוח אבו ג'אמע רשיד ז"ל (23.9.2013) נדון עניינו של קטין שניפגע בגיל 5 בתאונת דרכים, ומונו בעיניינו מומחים במסלול לפי סע' 6א לחוק, שקבעו הנכויות הבאות : 10% בתחום האורטופדי (חולשת שרירי קרסול ימין); 60% בתחום הנורולוגי בשל המיפרזיס קשה – בעיקר ביד; 65% אף היא בתחום הנורולוגי – קוגניטיבי בשל פגור בינוני; ו 5% נוספים בתחום הנפשי.

...

לסיכום הדין אפנה להחלטה שנתתי בעניין אחר (ההפניה כמובן הנה לסקירת הדין, מבלי להתיימר לסקור כל החלטה שניתנה בנידון.

עוד יוער כי לעתים קרובות מינוי מומחה שיקומי דווקא בשלב מוקדם, לאחר מתן חוות דעת המומחים האחרים אך עוד טרם חקירתם, עשוי לייעל את ההליך, לייתר בסופו של דבר את חקירת המומחים האחרים, ואף לסייע לצדדים לסיים את התיק בפשרה (ראו והשוו: רע"א 5530/13 פלוני נ' עזבון רשיד, פסקה 6 (23.9.2013)).

הבקשה נדחית אפוא.