פיצויים בגין שביתה שנתמכה על ידי ארגון עובדים

כך למשל בחודש מרץ 2019 נקטו העובדים בשביתה עקב שינויים מבניים וארגוניים בנתבעת (נספח 1 לעמדה).

עוד לטענתה, מנגנון ההגנה על התמריצים יושם במהלך השנים, ובמסגרתו השיג הוועד פיצויים לעובדים בסכומים נכבדים.

לטענת התובע, לא מתקיימים התנאים לקיומה של מניעות סטאטוטורית, כך לטענתו: היתנגדות ההסתדרות לאישור התובענה הייצוגית היא עקרונית ואינה מבוססת על עובדות המקרה ואף לא נתמכת בתצהיר ועל כן דינה- מחיקה.

הגשת תובענה ייצוגית במקום בו מתקיימים יחסי עבודה קבוציים עם ארגון עובדים יציג תובענה ייצוגית הנה הסדר ייחודי, המאפשר צירוף תביעות אישיות של תובעים רבים, מרביתם אינם ידועים, לתובענה קולקטיבית, וניהולה על ידי נציג.

...

ערה אני לטענת ההסתדרות והנתבעת לפיה הפניה לא היתה ישירות להסתדרות אלא לוועד העובדים, עם זאת בנסיבות העניין, משהתובע פנה לוועד טרם הגשת הבקשה, המקשר בין עובדי הנתבעת לבין ההסתדרות אני סבורה כי יש לראות בכך פנייה מספקת בנסיבות העניין שאין בה כדי לדחות את התובענה על הסף.

] לסיכום לנוכח האמור לעיל לא שוכנעתי כי בשלב זה יש לסלק את התובענה על הסף.

לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין אני מורה כי עניין ההוצאות יתברר בסיום ההליך.

בתמיכה לטענתה לפיה מר שטרית אינו מבצע את עבודתו כמתחייב מחוזה העסקתו, הביאה המשיבה ציטוט דברים שנאמרו על ידי בית הדין האיזורי בבאר שבע בס"ק(ב"ש) 35372-11-15 כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי – החברה הכלכלית לפיתוח מיתר בע"מ (30.11.2015), אך לא ציינה כי על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור ובמסגרתה הוא בוטל (ראו בר"ע 15271-12-15 כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי ואח' – החברה הכלכלית לפיתוח מיתר בע"מ (12.1.2016)).

תיקרת הפצוי הוגבלה על ידי המחוקק לסך של 50,000 ₪ למקרה הרגיל ולסך של 200,000 ₪ למקרה המצדיק זאת בהיתחשב בחומרת ההפרה ונסיבותיה, אך תיקרה זו (שעולה עם עליית המדד) נחקקה בהתייחס לכל "הפרה" באופן המאפשר את העלאת סכום הפצוי ככל שמוכחת יותר מהפרה אחת, "כאשר מדובר בפגיעה בהתארגנות שחוזרת על עצמה אצל אותו מעסיק, בבחינת שיטה, אפשר לפסוק את הפצוי לדוגמה בגין כל מקרה של הפרה, ואפשר במסגרת זו אף להעלות את רף הפצוי העליון שנקבע בחוק" (ראו עס"ק(ארצי) 34526-09-14 מסיעי שדירות כהן ובניו בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה (13.5.2018) ס' 48 (להלן – פס"ד מסיעי שדרות) ; עס"ק(ארצי) 2764-09-15 קל אוטו בע"מ – הסתדרות העובדים הלאומית בישראל (21.3.2016) (להלן – פס"ד קל אוטו) ופס"ד בית בלב).

שלב שני - כיוון שהחוק נוקט בשתי תיקרות לפיצויים לדוגמה, האחת 50,000 והשנייה 200,000 (טרם עידכון על ידי המדד), יש לקבוע ביחס לכל ארוע לאור נסיבותיו וחומרתו אם התיקרה המירבית לפצוי בגין אותו ארוע היא הרף הנמוך או הרף הגבוה שנקבע בחוק.

אנו קבענו כי שבעה מהם הוכחו והם: ניסיון המשיבה לסכל ההתארגנות בשלב ההתארגנות הראשונית; פגיעה מכוונת ביו"ר הועד על רקע חברותו בועד העובדים; גרירת רגליים וחוסר תום לב מצד המשיבה בניהול המשא ומתן הקבוצי; פניות אסורות לעובדים בענין ההתארגנות; פעולות כוחניות של המשיבה לסילוק חברי הועד ומניעת גישתם לעובדים; פגיעה בזכות ההתארגנות על ידי קביעת כללי משחק בלתי הוגנים ומתן העדפה לפעילות נגד ההתארגנות, ולבסוף, פגיעה במימוש זכות השביתה.

...

המשיבה נהגה במר שטרית כדין ואף למעלה מכך; מר שטרית אינו מבצע את עבודתו כמתחייב מחוזה העסקתו, ונראה כי שכח שבנוסף לתפקידו בוועד העובדים, הוא בראש ובראשונה עובד ומנהל במשיבה; טענות המבקשת כאילו המשיבה מתנכלת למר שטרית הועלו רק לאחר שהמשיבה שיקפה למבקשת ולמר שטרית את חוסר שביעות רצונה מתפקודו; למרות שיחת תיאום הציפיות, ובניגוד להתחייבותו של מר שטרית לעבוד כנדרש, הוא לא מבצע את עבודתו כנדרש; עובדה זו באה לידי ביטוי בתגמול שמהווה חלק משכרו; דרישת המבקשת כי המשיבה תשלם לו תגמול מלא גם מקום בו הוא אינו מבצע את מלוא היקף משרתו, היא שערורייתית ובלתי מוסרית; אין ממש בטענות המבקשת בנוגע ל"חופשות" של מר שטרית.

כמו כן, אנו מורים למשיבה להכליל שעות היעדרות מאושרות למר שטרית (עד 15 שעות ועד בחודש) בחישוב אחוזי המשרה.

אנו מורים למשיבה לשלם למר שטרית שכר בגין שני ימי החופשה שאושרו לו: 24 ו-25 בחודש דצמבר 2019 ובוטלו על ידה שלא כדין ואשר טרם שולמו.

המשיבה תשלם למבקשת הפיצוי הכולל בסך 300,000 ₪ בתוך 30 יום.

טענה זו של הנתבעים נתמכת, כך לטענתם, דוקא בעדות התובע 3 אשר מסר כי הזכאות לצבירה ופדיון אינם מעוגנים בחוק בגרמניה אלא בהסכמים אשר נחתמים בין אירגוני עובדים למעבידים והם חלים על מקומות עבודה מסויימים, כך למשל בחברה שבה הוא עובד ישנו הסכם שכזה המסדיר את פדיון ימי המחלה וימי החופשה (ראו בעמ' 46 ש' 21-24 ובעמ' 47 ש' 1-2).

מטעמים אלו, טענו הנתבעים כי מאחר שהתובעת 2 לא הוכיחה זכאות לפדיון ימי מחלה וימי חופשה, יש לדחות טענותיה של התובעת 2 לפצוי בגין כך. לאחר אוקטובר 2018 ועד למועד פסק הדין וכן גם לעתיד, טענו הנתבעים, יש לחשב את הפגיעה בשכרה של התובעת 2 לפי 30% משכרה ערב התאונה, 4,416 יורו.

עם זאת, לא הובהר מדוע ובאיזה הקף נזקקה התובעת 2 לעזרת צד ג' בהמשך, בין היתר לאחר שבתה החלה בלימודיה האקדמאיים ועברה להתגורר במעונות סטודנטים.

לא מצאתי טענה סותרת כלשהיא אצל הנתבעים ועיון בראיות תומך בטענת התובעים בעיניין זה. לפיכך, יש לפסוק, בנוסף, בגין הוצאות התובעת אשר שולמו על ידי התובע 3, פיצוי בסך של 47,000 ₪.

...

לאחר שבחנתי את הראיות ואת הטענות, מצאתי לפסוק מתוך סכום זה סך של 40,000 ₪.

סה"כ ישלמו הנתבעים לתובעים ביחד ולחוד, את הוצאות ההליך בסך כולל של 187,777 ₪.

סיכום סיכומו של דבר, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו את הסכומים הבאים: לתובעת ישולם סך של 10,859,350 ₪ כאשר מסכום זה יוקפא סך של 2,895,206 ₪ (בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מן הסכום המוקפא בתוספת מע"מ כחוק) וזאת עד לפסק דין חלוט בהליך המתנהל בין הנתבעים למוסד לביטוח לאומי כמפורט מעלה.

לפיכך, טוענים התובעים – "51. בכך, ארגון העובדים, שמלכתחילה כלל את התובעים והתובעות בגדרי מי שזכאי לפצוי ובגדרי "הפיתרון הישים" לטענתו (ראו סעיף 44 לפסק הבוררים), לאחר שראה את קביעת הבוררים לפיה עלות הפצוי קבועה ולא תשתנה גם אם קבוצת הזכאים תשתנה, פעל במעשה ו/או במחדל לחלק את הפצוי רק לקבוצה קטנה של עובדים, תוך הדרת התובעים והתובעות דנן והפרת חובת הנאמנות שלו כלפיהם" (סעיף 51 לכתב התביעה).

החלטת ארגון העובדים, במעשה או במחדל, להדיר את התובעים והתובעות מתחולת פסק הבוררים הנה החלטה המפירה את חובת הנאמנות בה חב ארגון עובדים כלפי חבריו.

לבית הדין לעבודה מוקנית סמכות לידון בתובענה : בבקשה טען ארגון העובדים כי חוק הבוררות מקנה לבית הדין לעבודה סמכות לבטל או לאשר פסקי בוררות במועדים שנקבעו במפורש בחוק (תוך 45 ימים מיום מתן פסק הבוררות), אך - לבית הדין לא הוקנתה סמכות בחוק הבוררות לתקן, לבטל או לשנות פסק בוררות במועדים מאוחרים המופיעים במפורש בחוק, ובודאי שלא הוקנתה לו סמכות לתקן פסק בוררות שאושר על ידי בית הדין וקיבל תוקף של פסק דין.

האחזותו של ארגון העובדים באמור בסעיף 28 לכתב התביעה בתמיכה לטענתו לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות, אינה מקובלת עלינו.

בין היתר טוענים הם כי פסק הבוררות בא להכריע בסכסוך כלכלי, כי הוא מהוה תחליף להסכם קבוצי בין הצדדים (משהוא נסוב סביב התמורה המגיעה לעובדים שויתרו על זכות השביתה) ולכן גם יש לפרש אותו לטענתם לפי כללי הפרשנות של הסכם קבוצי (עמ' 10 עד 14 שם).

...

לפיכך, בין אם עסקינן בתובענה כספית אם לאו, ממילא ועל יסוד טענות התובעים, ארגון העובדים הוא נתבע דרוש ואין לסלק את התביעה כנגדו ללא בירור שלה לגופם של דברים.

היאחזותו של ארגון העובדים באמור בסעיף 28 לכתב התביעה בתמיכה לטענתו לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות, אינה מקובלת עלינו.

סוף דבר: לאור האמור, דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד ארגון העובדים, להידחות.

נטען כי לקבוצות א' ו- ב' נגרם נזק ממוני בשל השבתת פעילותם למשך כ- 6 שעות.

העמותה הסבירה כי היא לא הגישה את בקשת האישור בעצמה בשל הוראות החוק המורות כי בקשה לאישור תובענה ייצוגית תוגש על ידי ארגון רק מקום בו קיים קושי להגיש את התביעה בידי אדם (קושי שאינו מתעורר בעניינינו), ועל כן החליטה לבקש להצטרף לבקשה במעמד של ארגון שיסייע לבירור יעיל והוגן של ההליך.

בהקשר זה טענה המשיבה כי הנזקים הנטענים על ידי המבקשים אינם נתמכים בראיות קבילות ובעלות משקל ואף לא בחוות דעת מומחים (מהתחום הרפואי, כלכלי, מומחה ריח וכו').

אכיפה פרטית זו מושלמת בין היתר באמצעות הגשת תביעות אזרחיות כנגד גורמי המפגע, בין תביעות למתן צוים למניעת הפגיעה, ובין עתירות לקבלת פיצוי כספי שירתיע את גורם המפגע ויאפשר שיקומם של הניזוקים, לרבות בדרך של הגשת תובענות ייצוגיות.

השיקולים לקביעת אחריות ללא אשם בגדרה של אכיפה על פי החוק למניעת מפגעים סביבתיים, שונים מהשיקולים להטלת אחריות לפצוי בגין נזקים שנגרמו על פי הנטען בשל מפגע סביבתי.

...

סיכום: נוכח כל האמור אני מאשר את הגשת התביעה כייצוגית.

אני מאשר כי התביעה תנוהל על ידי המבקשים ובאי כוחם.

המשיבה תשלם למבקשים הוצאות הבקשה בסך של 20,000 ₪.