פיצויים בגין צלקות בתאונות דרכים: דוגמאות

בהחלטתו מיום 6.9.22 הורה בית משפט קמא על מינוי מומחה בתחום האורתופדיה וקבע כי יחווה את דעתו בדבר צלקות ככל שיש למבקשת, וכן לגבי הצורך במינוי מומחה בתחום הנורולוגי.

פסילת מומחה ומינוי אחר תחתיו- קיצורו של דין החלטה שעניינה בזהות מומחה בית המשפט נימצאת בגדרה של החלטת ביניים דיונית אשר ערכאת העירעור תטה שלא להתערב בה (ראו, כדוגמה –רע"א 3763/18 מודיסופט בע"מ נ' סיטי פארק נציגות הבית המשותף אבא הלל רמת גן (2018) (להלן- עניין מודיפיסט); רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ (2017)(להלן – ענין פלונית)).

שכר טירחת מומחה שמונה מטעם בית המשפט בהליך מכח חוק הפלת"ד- קיצורו של דין תקנה 16 (א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן- תקנות המומחים) שעניינו שכר המומחה והוצאותיו קובעת כדלקמן: " בית המשפט יקבע למומחה את שכרו והוצאותיו ואת אופן תשלומם, ויטילם על בעלי הדין או על אחד מהם". הובהר בפסיקה כי סעיף זה מותיר את הקביעה הסופית בדבר זהותו של בעל הדין אשר יישא בתשלום שכר טירחת המומחים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית המבררת (ראה: רע"א 4915/08 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' ד"ר טטיאנה וסילבסקי (24.3.09)).

...

מתוך שכך, הבקשה נדחית בכל הקשור לשינוי זהות המומחה שמונה.

הדברים סוכמו בבהירות ובאופן מקיף בהחלטת בית המשפט העליון בעניין רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.12): " כאמור, השאלה האמיתית היא, הלכה למעשה, מי יישא במימון ביניים של שכר טרחת המומחה. כידוע, הפרקטיקה הנוהגת במרבית המקרים היא הטלת מימון הביניים על המבטחת-הנתבעת. פרקטיקה זו מבוססת על שיקולים מעשיים ועקרוניים כאחד: ראשית, היכולת של חברות הביטוח לממן את המומחה עולה בדרך כלל על זו של הנפגע, וענייננו, כידוע במצבים של אחריות מוחלטת; שנית, חיוב הנתבע במימון חוות הדעת, ולו כמימון ביניים, עלול לסכל את זכות הגישה שלו לערכאות, רק בשל חסרון כיס; שלישית, חיוב המבטחת חוסך את הצורך לערוך בירור עובדתי בדבר יכולתו של הנפגע לממן את המומחה; רביעית, עניין לנו עם מי שנפגעו בגופם ולעיתים קרובות גם ביכולת ההשתכרות שלהם. חמישית, לעיתים התובע זקוק לזמן כדי לגייס את הסכום הנדרש והדבר מעכב את ההליך. לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי בדרך כלל אין בהטלת מימון הביניים על המבטחת כדי להעמידה בסיכון של חוסר אפשרות להחזיר לה את ההוצאה במקרה שבסופו של יום יחויב התובע לשאת בשכר המומחה. זאת, נוכח האפשרות, הקיימת בדרך כלל, לקזז את ההוצאה האמורה מהפיצוי שייפסק לתובע. אכן, כאשר כבר בשלב מינוי המומחה קיים ספק של ממש שמא לתובע לא נגרמה כל נכות בתחום בו מתבקש המינוי, שמדובר ב"מתחזה" או במי שפעל בחוסר תום-לב, שאין קשר סיבתי בין נכותו לבין התאונה, או שכלל לא מדובר בתאונת דרכים, וכיוצא באלה מצבים, או אז יש מקום לשקול להטיל על הנפגע לשאת במימון הביניים של שכר המומחה.

סוף דבר הבקשה להחלפת זהות המומחה נדחית.

כמתואר בכתב התביעה, כתוצאה מפגיעתו הנטענת, קבעה הועדה הרפואית של משרד הבטחון לנפגע נכויות זמניות, ובסופו של יום נקבעה לו נכות צמיתה משוקללת בשיעור 66% בגין פגיעותיו בתאונה, והוא הוכר כזכאי על-פי חוק הנכים לקבלת תגמולים והטבות בהתאם להסדרי חוק זה כמפורט להלן: 60% בגין שיתוק חלקי PLEXUS קשה ביד ימין; 10% בגין שבר בעצם השכר והבריח מימין; 5% בגין צלקות בגוף ובגפיים שאינן מפריעות.

סעיף 6ב לחוק הפלת"ד קובע, כי: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". התכלית מאחורי הסעיף, כפי שנקבעה בפסיקה, נעוצה בטעמי יעילות דיונית וברציונל של צדק מהותי על מנת לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית, כפי שנקבע ברע"א 4484/06 מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח 1996 בע"מ (19.09.2006): "סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע.... לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונל נוסף של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית". על-פי ההלכה הפסוקה, בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית מטעם המל"ל, רק בנסיבות מיוחדות ובמקרים חריגים, כאשר מתקיימים טעמים משפטיים כפגם מהותי שנפל בהליך בו נקבעה הנכות על-פי הדין, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או בהתקיים טעמים עובדתיים כבדי משקל המצביעים על כך שהנכות שנקבעה אינה משקפת את המצב לאושרו, כאשר לדוגמא לא היו בפני הועדה הרפואית עובדות מהותיות וחשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הניזוק עובר לתאונה, או כאשר חל שינוי מהותי במצבו של הנפגע לאחר הקביעה הקודמת (רע"א 018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי (08.04.2013) (להלן: "עניין סונול"); ע"א 5779/90 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד, פ"ד מה(4) 77, 82 (1991) (להלן: "עניין הפניקס"); רע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' פלוני, פסקה 5 (24.01.2016)).

...

על רקע האמור, הוגשה הבקשה שלפניי בגדרה מבקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות שנקבעה לנפגע על-ידי הוועדה הרפואית של משרד הביטחון.

לטענת התובעת אין בבקשה כל טענה המצדיקה להיעתר לה כאשר האמירות שצוטטו בבקשה לא נאמרו על-ידי הועדה, אלא מדובר באמירות שנטענו על-ידי ב"כ הנפגע.

על כן, סבורני כי התפתחויות עובדתיות אלה, מלמדות על סיכוי ממשי לכך שחל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע, ובנסיבות אלה, יש מקום להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור.

בהתאם לאמור, הבקשה מתקבלת.

החלטתי זו לא תומצא לידי המומחה שימונה.

מבוא בפניי תביעת התובע, יליד שנת 30.7.95, לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף על רקע תאונת דרכים מסוג "פגע וברח" שארעה לו, לטענתו, ביום 4.10.16.

המומחה העריך את נכותו של התובע בשיעור של 30% בגין הפרעות ניכרות במערכת העיכול לאחר ניתוח ו – 10% בגין צלקת מכערת בבטן.

לדוגמא: "ש. סיפרת שאתה אכלת ואז קרתה התאונה. איפה אכלת?

...

אני מקבלת את עמדת התובע לפיה נתונים שנרשמו לפי פרטים שמסרו גורמים לא ידועים מהווים עדות מפי השמועה גם ביחס לעדויות אלה.

על התובע מוטל הנטל מתחילה ועד סוף במקרה זה והוא לא עמד בנטל זה. לסיכום, לאחר שמיעת עדותו של התובע ובחינתה בפני עצמה על מכלול היבטיה, ומשלא עלה בידי התובע להציג עדויות או ראיות התומכות בגרסתו ביחס לנסיבות אירוע התאונה ונוכח גרסתו הדלה שלו עצמו ביחס לאירוע התאונה, אקבע כי גרסת התובע לפגיעתו במסגרת תאונת "פגע וברח", בה היו מעורבים גם רכב וגם אופנוע, נותרה בגדר עדות יחידה של בעל דין שלא נמצא לה תימוכין ועל כן דין התביעה: דחייה.

למען הסר ספק – כל יתר טענות התובע נדחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

אין מחלוקת כי התובע נבדק על ידי המומחים, וכי המומחה בתחום הנוירולוגיה קבע בחוות דעתו (נספח 3 לתביעה) כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה עקב התאונה, והמומחה בתחום ה-א.א.ג קבע בחוות דעתו (נספח 4 לתביעה) כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 3% בגין עוות חצוני של האף ונכות בשיעור של 1% בגין צלקת באף, וכן ציין עלויות ניתוח משחזר של האף; התובעים הודיעו במסגרת התביעה הקודמת כי הם חולקים על חוות הדעת ושומרים על זכותם לחקור את המומחים ואולם, בקשתם להארכת מועד למחיקת התביעה מחוסר מעש נדחתה, והתביעה הקודמת נמחקה מחוסר מעש ביום 17.9.2021 (נספח 5 לתביעה).

היטיב לנסח זאת כב' הש' י' פרידמן במסגרת ת.א. (חיפה) 44102-01-17 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (5.7.2018): "ברור שאחרי שידועה התוצאה, עשוי מי מן הצדדים שלא לרוות נחת מחוו"ד זו או אחרת. לכן יש חשיבות פחותה לטענות הצדדים ביחס לכוונה זו או אחרת של בשלב כריתת ההסכם, אחרי שידועה התוצאה שבחווה"ד שהניב אותו הסכם. אלא יש להיתחקות אחר כוונתם המשותפת, היינו אומד דעתם, לעת כריתת הסכמי המינוי, על פי הגיונם של דברים, כאשר לא היה ידוע להם מה תהא תוצאת חווה"ד. אותה עת לא הייתה לתובע סיבה מיוחדת ליצור זיקה מחייבת בין חווה"ד לבין התביעה הקודמת שהייתה תלויה ועומדת, ואליה בלבד. הרי נכון לאותה עת, יכול באותה מידה כי ירווה נחת מחווה"ד העתידית, ובהמשך תמחק תביעתו בשל מחדל דיוני זה או אחר (החסרים מקרים כאלה?). למבטחת בודאי שאין עניין כזה, כאשר לא ידועה תוצאת חווה"ד העתידית, וכאשר היא הנושאת בעלותה, ויכול שתדרש לשוב ולשאת בעלות מחודשת. ברור שמטרת הצדדים המשותפת בהסכמי מינוי במקרים של תאונות דרכים, דוגמאת אלו שנכרתו כאן, הינה ליתן פתח לאפשרות סילוק התביעה הביטוחית בפשרה לאחר שתהיינה חווה"ד, בלא שתאלץ המבטחת להדרש לעלויות היתדיינות עודפות, אם תוציא התיק להגנה. הנתבעת חוסכת בעלויות היתדיינות אם יצלח המאמץ; התובע זוכה לזרוז, ולוודאות שהנתבעת היא הנושאת (ולו כמימון ביניים כפוף לתוצאה) בעלות שכרו של המומחה.

הכוונה בהסכמי המינוי הינה להקנות לחווה"ד מעמד של מומחה מטעם ביהמ"ש בכל הליך בו תדון תביעה בעילה שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בגין התאונה הספציפית בעטיה מונה".

...

לא נטען שם לעובדות או נסיבות שיש בכוחן להקים המסקנה כי הצדדים ביקשו לייצר זיקה מחייבת לתביעה הקודמת, ולה בלבד, בהסכמי המינוי.

לאור המקובץ, מאחר שלא הוגש לתיק הסכם המינוי של המומחים, אני סבורה כי התוצאה המאוזנת היא כי חוות הדעת שהוגשו בתביעה הקודמת (שנמחקה מחוסר מעש) אינן מחייבות בהליך זה ואולם, מאחר שהצדדים הסכימו על זהות המומחים, הרי שאין מניעה ואף ראוי הוא כי בית המשפט ימנה כמומחים רפואיים מטעמו את אותם המומחים שכבר מונו על ידי הצדדים ובהסכמתם.

ראו: ת.א. (רמלה) 47875-04-17 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (1.2.2018), שם מונה אותו מומחה רפואי שבדק את התובע והגיש חוות דעת בתביעה הראשונה, והפסיקה המאוזכרת שם. לפיכך, אני מורה על מינויו של ד"ר רון דבי כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה ועל מינויו של ד"ר יוסף בלום כמומחה מטעם בית המשפט בתחום ה- א.א.ג. התובעים רשאים לבקש בדיקה נוספת של התובע 1 והצדדים כולם רשאים, מטבע הדברים, לחקור את המומחים.

בעיניין הקשר הסיבתי בין התאונה למצבה הרפואי של התובעת קובע ד''ר כליף (עמוד 8 סעיף ה') כי "לאור מנגנון הפציעה והממצאים המתועדים היטב בסמוך לאחריה, ובהעדר רישום רפואי בדבר פגימה רלוואנטית קודמת, ניתן לקבוע כי מיתקיים קשר סיבתי בי התאונה מיום 12.3.18 למצבה הרפואי המפורט". על כן, בכל הנוגע לאחוזי הנכות סובלת התובעת מנכות פלאסטית בשיעור 10% בשל הצלקות ברגלה שאף הוצגו בפניי במעמד הדיון.

כך, ניתנה הדוגמא של תאונת דרכים בעקבותיה ניתן לנפגע טפול רפואי רשלני בבית החולים ונקבע כי ארוע כגון זה מגשים הן את מבחן הסיכון והן את מבחן הצפיות ועל כן אין המדובר בנזק רחוק ואין המדובר בניתוק הקשר הסיבתי.

על מנת לזכות בפיצויים בגין ניזקי הרכוש שנגרמו בתאונת הדרכים יהא על התובע להוכיח כי קמה לנתבע אחריות על פי הדין הכללי.

...

המומחה קובע לסיכום כי "הפציעה הנדונה לא הותירה הגבלה בתנועה, חולשה מוטורית, הפרעה ביציבות או פגימה אורתופדית קבועה אחרת כלשהי. ניתן לקבוע אפוא שהתובעת אינה סובלת כיום ממגבלה תפקודית בתחום האורתופדי". יש לציין כי על פי חוות דעתו של ד''ר כליף תלונתה היחידה של התובעת בפניו ביחס לתפקודיות הצלקת היא "אודם מקומי ונפיחות לאחר מקלחת חמה, והתעייפות של הרגל לאחר הליכה ארוכה". חרף היותו של ד''ר בר מאיר מומחה פלסטיקאי שהקביעה היא בתחום מומחיותו, חוות דעתו ומסקנותיו נכונות למועד בדיקתו (שבכל הנוגע לנכות פלסטית היתה בשלב יחסית מוקדם של התייצבות מצב הצלקות).

סיכום סיכום נזקי התובעת: אובדן כושר השתכרות לעתיד - 30,000 ₪ הפסדי פנסיה – 3,750 ₪ עזרת צד ג' בעבר – 15,000 ₪ הוצאות רפואיות בעבר - 5,000 ₪ כאב וסבל - 31,223 ₪ סה''כ פיצוי - 84,973 ₪ על כן אני מחייב את הנתבעים בפיצוי התובעת בסך של 84,973 ₪.

כמו כן, אני מחייב את צדדי ג' 1 ו – 3 בשכ''ט עו''ד קרנית והוצאות משפט בסך 7,500 ₪.