פיצויים בגין פריקת כתף בתאונה בעבודה

לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, אשר הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

נסיבות ארוע התאונה בכתב התביעה צוין לגבי נסיבות התאונה, כי "ביום 28.3.04 נפגע התובע בתאונת דרכים בזמן עבודתו אל הנתבע ובנוגע לשימושו ברכב השייך הנתבע. בעת ירידתו מהרכב מעד התובע ונפל, תוך שהוא נפגע בגופו, ובעיקר בכתף שמאל." בתצהירו תאר התובע את נסיבות התאונה כך: "התאונה הראשונה הייתה ביום 28.3.04. המדובר בתאונת דרכים שהתרחשה תוך כדי ירידתי מרכב של צה"ל בבסיס עופר. המדובר בג'יפ מוגן ירי בו סיימתי לנהוג רגע לפני התאונה.

בהמשך טען התובע, כי הגרסה המצוינת בדו"ח הפציעה "זה לא בדיוק מה שאמרתי" (עמ' 22 לפרוטוקול שורה 11) והרחיב: "כאשר ירדתי מגוף רכב, מה זה גוף רכב, זה ג'יפ, רכב מוגן ירי, הסתובבתי לסגור הדלת והלכתי לבוחן, נתקלתי באספלט ונפלתי על הצד, פרקתי כתף שמאל" (שם, שורות 8-9).

...

במקרה שלפני, לנוכח הגרסאות הסמוכות לתאונה הקושרות את נפילתו של התובע להיתקלות באספלט בעת הליכה ולא לרכב, ובהיעדר כל סיוע לא ניתן לסמוך על עדות התובע כי נפגע בעת הירידה מהרכב ובעקבות טריקת הדלת, גרסה שניתנה רק בשלב מאוחר הרבה ביותר והיא בבחינת גרסה "כבושה". יפים לעניינו דברי כב' השופט וינוגרד בת.א (ירושלים) 14686/08 מחמד אחמד דבש נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (29.6.2009): "בנסיבות אלה, כאשר התובע טען בעדותו לגירסה הסותרת גירסה קודמת שמסר, ואין בידו כל ראייה חיצונית לחיזוק גירסתו הראשונה או השניה, המסקנה המתבקשת היא שלא ניתן להסתמך כלל על דבריו. מאחר וכל תביעתו אינה מושתתת אלא על עדותו היחידה של בעל-דין בהליך אזרחי, ודבריו נמצאו נסתרים מתוכם, לא ניתן להשתית עליהם ממצאים עובדתיים. משכך הם פני הדברים יש לקבוע שלא עלה בידי התובע להוכיח כי נפגע בנסיבות המתוארות על ידו, ולפיכך לא עלה בידו להוכיח את תביעתו במאזן ההסתברויות הנדרש בהליך האזרחי." (סעיף 9 לפסק הדין) סוף דבר כפי שהובהר לעיל, גרסתו של התובע לאירוע התאונה בתצהיר עדותו הראשית היא עדות יחידה של בעל דין.

בנסיבות אלה, אין מנוס מהמסקנה שלא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת התביעה.

לאור כך, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

החבלה והמעקב הרפואי ממקום התאונה התובע הובהל לביה"ח רמב"ם. בקבלתו הוא נבדק ואובחן כסובל מחתך עמוק בירך שמאל לרבות היתנתקות העור עם שרירים ואשכים חשופים; אותרו חבלות ושפשופים בעור במספר מקומות כולל אגן, ברכיים, קרסול ימין, כתף ואמה מימין; נמצא עוות באמה מימין בשל שברים בעצמות הרדיוס והאולנה עם מעורבות תוך פרקית; נפיחות בקרסול מימין בשל שבר בפטישון עם שיפשוף משמעותי וקילוף של העור; שבר באגן (רמוס פוביס משמאל) וגם פריקה בכתף הימני.

זהו תיפקודו המוגבל גם בביצועה של עבודה שהנה יחסית קלה כשהוא עדיין צעיר בשנים, ויש להניח כי עם הזמן קשייו והגבלותיו יתגברו וישליכו במידה שתלך ותגבר על יכולתו לעבוד גם בעבודה זו. בקביעת הגריעה בכושרו לעבוד אין זה נכון להיתמקד רק בנקודת הזמן הנוכחית, שכן עסקינן בהערכה של פיצוי הצופה פני עתיד משך עשרות בשנים.

עם זאת, אין זה הוגן לשלול כל פיצוי בגין התקופות שלגביהן לא הוגשו התלושים שברובן נכותו הזמנית הייתה בשיעור 100% ו-80%, אלא יש לחשב את ההפסד בהתאם להפרש שהוכח בין הישתכרותו בפועל בשנים 2018/19 לזו שהתובע היה יכול להישתכר בעבר אילמלא התאונה בסך 8,000 ₪.

...

ככל שאראה לקבל את הבקשה, אזי תינתן החלטה מתאימה, ואם דעתי תהיה כי דין הבקשה דחיה, אזי את נימוקיי אביא בגדרי פס"ד. בקשתה של המבקשת ממוקדת בנכויות שנקבעו בעקבות ההגבלה בתנועות כתף ימין וגם שורש כף יד ימין.

מכל אלה, ולאחר שנתתי את דעתי לשכר הממוצע במשק העומד על סך 10,500 ₪, לעובדה שהתובע לא זכה לקבל תעודת בגרות, גילו, סיכויי הקידום והשתכרותו לפני התאונה, אני סבור כי צודק והוגן לחשב את הפסדיו לעתיד לפי שכר המשתווה לכ-90% מהשכר הממוצע במשק בסך 9,450 ₪.

סוף דבר מכל האמור, אני מקבל בזאת את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 423,028 ₪, מעבר לתשלום התכוף ולתשלומי המל"ל (ענף נפגעי עבודה).

כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט כולל מע"מ בשיעור %15.21 מהיתרה שלעיל, והוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה, כאשר ועדה רפואית לפניה עמד התובע קבעה -בהחלטה מיום 22.9.14 - כי נותרה לו נכות בשיעור 24% לצמיתות , וזאת על פי הפרוט כדלקמן: 20% בשל פריקת כתף ימין, לפי סעיף 41(4)(ג)(ב) מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956 (להלן: "התקנות"); 5% בשל נקע של עצם הבריח, לפי סעיף 39(3) לתקנות; 0% בשל הצלקת באגודל שמאל, לפי סעיף 75(1)(א) לתקנות; בנוסף, לאמור הופעלה גם תקנה 15 בשליש באופן שנכותו הכוללת הועמדה על 32%.

ישום האמור בעיניינו מחייב את המסקנה כי בהיות התובע עצמאי אשר נפגע בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה שעה שרכב על אופנוע שבבעלותו, יש לראותו כמי שניפגע בתאונה בשירות המעביד על כל המשתמע מכך ולרבות העידר הזכות ל25% מן הפצוי וזאת לנוכח בליעת התביעה בתגמולי המל"ל. למעלה מן הצורך יוער כי לנוכח המצב המשפטי הנוהג כאמור ושעה שהתובע הנו עצמאי, אין לטעמי, כל רלוואנטיות לשאלה האם האופנוע היה בבעלות אישית של התובע או משוייך לעסק שבבעלותו.

...

ישום האמור בעניינו מחייב את המסקנה כי בהיות התובע עצמאי אשר נפגע בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה שעה שרכב על אופנוע שבבעלותו, יש לראותו כמי שנפגע בתאונה בשירות המעביד על כל המשתמע מכך ולרבות העדר הזכות ל25% מן הפיצוי וזאת לנוכח בליעת התביעה בתגמולי המל"ל. למעלה מן הצורך יוער כי לנוכח המצב המשפטי הנוהג כאמור ושעה שהתובע הינו עצמאי, אין לטעמי, כל רלוונטיות לשאלה האם האופנוע היה בבעלות אישית של התובע או משוייך לעסק שבבעלותו.

משזוהי המסקנה אליה הגעתי, שוב אינני צריכה לדון בשאלה אם התובע הוכיח כי דיווח למל"ל על הגשת התביעה בהתאם לסעיף 330 (ג) לחוק הביטוח הלאומי.

סוף דבר: בהינתן כל האמור עד כאן ומשעה שהנזק כאמור נבלע בתגמולי המל"ל ובהעדר זכותו של התובע ל25% מהנזק דין התביעה להדחות וכך אני מורה.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה, ווועדה רפואית מדרג ראשון לפניה עמדה התובעה קבעה -בהחלטה מיום 6.12.16 - כי נותרה לה נכות בשיעור 5% לצמיתות בשל פריקת כתף שמאל וזאת לפי סעיף 39(3) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956 (להלן: ההחלטה"; "התקנות") על החלטה זו של הועדה הרפואית הגישה התובעת ערר.

בעתיד: נוכח מכלול הראיות והעדויות שהוצגו ומשעה שהתובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה קיומו של קשר ישיר בין הירידה בהכנסות לבין פגיעותיה בתאונה דוקא, הרי שלא מצאתי לקבל טענתה כי היא זכאית לפצוי בגין אב זק זה מעבר לגיל הפרישה המקובל במשק (67).

...

לאור האמור - לא ברור אם כן מדוע לא יכולה היתה התובעת לשוב ולעבוד גם בחברת ש. זולת שיקולים כלכלים (כפי שפורט לעיל) שככל הנראה מנעו את חזרתה לעבודה בחברת ש. בהינתן כל האמור עד כאן, ובשקלול כל הנתונים שהוצגו לי, לרבות הזמן שחלף מהאז התאונה, הגעתי לכלל למסקנה כי ככל שלנכות הרפואית השפעה על תפקוד התובעת הרי מדובר בהשפעה מועטה שלא ניתן לכמתה במספר.

אי כושר מלא (דמ"פ): ממועד התאונה 6/12/15 ועד ליום 5.3.16 (להלן:" תקופה א") אי כושר חלקי: מיום 6.3.16 ועד הגיע התובעת לגיל 67 12/19 (להלן: "תקופה ב") : לאור כל האמור לעיל ראיתי לערוך ביחס לתקופה זו חישוב גלובאלי ועל דרך של אומדנה.

לסיכום נזקי התובעת: הפסד שכר בעבר 103,400 ₪ הפסד שכר לעתיד (-) ₪ פנסיה (-) ₪ עזרת זולת (עבר ועתיד) 50,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 5,000 ₪ כאב וסבל 12,300 ₪ סה"כ 170,700 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל 76,000 ₪ סה"כ 94,700 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק 15.21%) 14,403 ₪ סה"כ 109,104 ₪ בניכוי תשלום תכוף (כולל שכ"ט) 38,000 ₪ סה"כ 71,104 ₪ סוף דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 71,104 ₪.

מבוא התובע יליד 15/12/94, מתקין צלחות לויין, ובעל הסמיכה כמדריך לתקשורת לוויינים, הגיש תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה שארעה ביום 20/03/07, בעת שנידרש יחד עם עובד נוסף בשם סמיר גאנם לבצע עבודות שירות שכללו התקנת צלחת לויין לבית במושב נווה עובד.

כן מונה על ידי בית משפט השלום בקריות פרופ' חיים צינמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה אשר קבע לתובע נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 5% בגין תת פריקת כתף ו-5% בגין שבר בחוליה 9D. בתחום הפסיכיאטרי הגישו הנתבעות את חוות דעתו של ד"ר בן אפרים ואת חוות דעתו של פרופ' בועז ולר, בתחום הנורולוגי, שקבע כי הנכות שקיימת אצל התובע בשל נוירופתיה על רקע סכרת, שוללת את כושר עבודתו של התובע ואינה קשורה לתאונה, וכך גם הארוע המוחי שאירע בחודש נובמבר 2017 שגרם להפרעה בתחושת פלג הגוף הימני עם חולשה קלה ביד וסימנים צרברליים ביד ימין.

...

יחד עם זאת, משלא נמצא דופי בהתנהלות הנתבעת 3 ובתנאי עבודתו של התובע, כמתואר לעיל, נדחית אף התביעה כנגד הנתבעת 1.

למעלה מן הצורך אציין כי ככל שתביעת התובע לא הייתה נדחית, וחרף נטיית הפסיקה שלא לייחס לעובד אחריות או אשם תורם, היה בנסיבות המקרה דנא מקום להשית על התובע אשם תורם משמעותי, שעה שהתובע עובד מנוסה ומיומן, בחר במפגיע שלא לפעול על פי ההנחיות וההדרכות שנתנו לו על ידי הנתבעת 3 ובניגוד לכל כללי העבודה בגובה הן ביחס להצבת הסולם והן בשל אי השימוש ברתמת בטיחות וכך יצר בעצמו את הסיכון שגרם לפגיעתו.

סוף דבר דין התביעה כנגד הנתבעות 1-4 להידחות.