פיצויים בגין פציעה בשיעור ספורט

נסיבות הארוע בכתב התביעה תארה התובעת את נסיבות התאונה כך: "ביום 31/10/06 בשעה 08:40, במהלך שיעור היתעמלות, במסגרת פעילות בית הספר בו התובעת למדה באותה עת, ובהתאם להנחיות המפורשות של המורה להתעמלות, התובעת קפצה "קפיצה לרוחק" לתוך ארגז חול (להלן: "ארגז החול") נחתה לתוך בור גדול בתוך ארגז החול, ונחבלה קשות בברך ימין.

בחקירתה הנגדית הסבירה התובעת, כי בשיעור הספורט אשר במהלכו נפגעה הישתתפו כל בנות כיתתה, כ 10-15 בנות (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 21-24), היא לא הייתה בין הראשונות שקפצו לרוחק והייתה היחידה שנפגעה (שם, שורות 25-26, 29-30).

הלכה היא, כי אם הניזוק היה זקוק לעזרה וזו ניתנה לו על ידי קרובי מישפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק והשאלה אינה אם הנפגע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי לקבל עזרה כזו ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאינו קרוב לו ובין אם על ידי בן מישפחה (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, בעמ' 424, וראו גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כח(1) 277).

...

לאחר שעיינתי בתצהיר התובעת והתרשמתי מעדות אמה, התרשמתי, כי התובעת פעלה על פי עצת רופאיה בזמן אמת במטרה להיטיב את מצבה הרפואי ולפיכך, גם אם טיפולים אלה לא אושרו על ידי המומחה הרפואי יש מקום להשיב לתובעת את הוצאותיה ככל שהן קשורות לאירוע השני בשים לב לכך שהנזק הסחוסי נגרם בעקבות שני האירועים במידה שווה כקביעת ד"ר חובב .

סוף דבר סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת פיצויים בסכום של – 341,250 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% וכן החזר אגרה, כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

ההודעה לצד השלישי שהגיש המנהל והודעת קק"ל שתיהן כנגד המועצה והראל חברה לביטוח בע"מ– נדחות.

התביעה תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, בהיותו קטין בן 17, עקב פציעה שארעה בחצר בית הספר.

לפי חוה"ד, לתובע נכות בשיעור של 10% בשל הגבלה בברך, מחציתה בגין פציעות קודמות, ורק 5% ניתן לשייך לתאונה נשוא התביעה.

בתעוד ביקור רופא ילדים מיום 11.10.2007 נכתב "ניחבל בברך שמאל בזמן שיעור ספורט", ובאופן דומה, בתעוד ביקור אצל רופא אורטופד מיום 15.10.2007 נכתב "נפל ב-23.09.2007 במיגרש כדורגל בזמן שיעור ספורט בביה"ס" (נספח ד' לכתב התביעה).

...

בנסיבות אלה, בשים לב לעיתוי שבו הועלתה גרסתו של התובע לעניין ההיתקלות במכסה הבור, לאור הבעייתיות בגרסה שהועלתה, העובדה כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין והעבר הרפואי שיש לתובע שיכול להסביר את הפציעה, גם ללא קשר להימצאות מפגע כלשהו במגרש, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ואין לי אלא להורות על דחיית התביעה.

משזו המסקנה אליה הגעתי, איני רואה טעם לדון בשאלת הנזק .

אני מורה אפוא על דחיית התביעה, וכפועל יוצא מכך על דחיית ההודעות לצד ג' ולצדדים הרביעיים.

בנסיבות אלו טוען התובע כי הנתבעת הפרה את חובת האחריות שלה כלפיו, ועליה לפצותו בגין הנזק שניגרם באותה קפיצה.

על פי הנטען, התובע ניפצע בפעילות ספורטיבית שגרתית ובסכון רגיל לפעילות מעין זו. הנתבעת הגישה חוות דעת ערוכה על ידי ד"ר סלעי.

לא יכולה להיות מחלוקת גם על כך שבכל הנוגע לשעורי ספורט, מוטלת חובה על מוסד הלימודים ועל צוות ההוראה לספק לתלמידים מתקנים תקינים וסביבת אימונים בטיחותית.

...

סיכומו של דבר- התביעה הוגשה בשיהוי רב. עצם ההשתהות בנסיבות אלו אינה פוגעת רק ביכולתה של הנתבעת להוכיח הגנתה כראוי, אלא יש בה כדי להחליש את גרסת התובע עצמו (השווה לת"א (ירושלים) 1041/96 שרוני נ' גבאי ואח', תק-מח 99(3),2035.

הלכה פסוקה היא כי חיי היום יום כרוכים בסיכונים טבעיים ורגילים, וכי "פעילות ספורט סטנדרטית היא אמנם פעילות העשויה להיות מסוכנת במידת מה, אולם זו פעילות אנושית המסבה הנאה למשתתפים בה והחברה אורה אותה ככלל בחיוב, שכן היא משפרת את כושרם הגופני של המשתתפים בה, תורמת לגיבוש חברתי ומעודד תחרותיות בריאה והפניית אנרגיות גופניות לאפיקים חיוביים. ועל כך איזון האינטרסים בין היתרונות הרבים שיש בפעילות זו לבין החסרונות המועטים שנלווים לה, מוליד מסקנה שפעילות ספורט סטנדרטית הינה "סיכון סביר"".

בנסיבות אלו דינה של התביעה להידחות.

על פי הנטען בכתב התביעה, בתאריך 15.4.17, כאשר שיחק התובע בשכונת מגוריו, נפל במדריגות ונחבל ביד ימין.

אכן, בסיכום הבקורת שהתקיימה ביום 2.6.17 נרשם כי התובע " פטור משיעורי ספורט עם מגע חודש", אולם לא נאמר כי התובע רשאי לחזור לבית הספר אלא כי עליו לשהות בביתו באי כושר עוד חודש ועל כן איני רואה לייחס לכך משמעות רבה מידי.

התובע טען בכתב התביעה (ס' 13) כי היה באי כושר למשך 90 יום ולכן זכאי על פי תנאי הפוליסה לפיצויים בגין נכותו הזמנית בסך של 19,170 ₪ (90 יוםX213 ₪ ), ואולם בסיכומיו טען התובע כי הוא זכאי לתגמולים בגין 138 ימים בהם נעדר מהלימודים (ס' 4).

...

וביום 1.7.17, יכול היה התובע לכאורה להשתתף בשיעורי ספורט עם מגע, ולא היתה כל מניעה כי ישתתף בשיעורים בכיתה, ולכן דין דרישתו לתגמולים בגין נכות זמנית להידחות.

לאור האמור, התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, סך של 65,295 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 9,425 ₪ .

לאחר מכן, פנתה התובעת לנתבעת לצורך קבלת פיצוי בגין הפציעה, שאז הסתבר לה כי הנתבעת לא ערכה לה ביטוח תאונות אישיות, ומכאן התביעה שלפנינו.

עוד נטען כי הנתבעת מסונפת לאגודת הפועל שמבטחת את ספורטאיה באמצעות חברת איילון ואילו הנתבעת היתה עורכת לתובעת ביטוח, היא היתה מבטחת אותה בחברה זו. על יסוד סכומי הביטוח הנקובים בפוליסה של חברת איילון, טוענת התובעת כי היא זכאית לסכומים הבאים: בגין הנכות סך של 32,663 ₪ (10% דרגת הנכות שנקבעה במל"ל כפול 326,630 ₪, שהנו הפצוי בגין נכות צמיתה בשיעור 100%); 22,459 ₪ פיצוי בגין אובדן כושר עבודה; והחזר הוצאות רפואיות בסך 9,274 ₪.

גם מהפסיקה אליה הפניתה התובעת בסיכומיה עולה כי בהיעדר ביטוח מכח חוק הספורט ותקנותיו, הנפגע זכאי לפצוי בשיעור התקבולים שנמנעו ממנו עקב אי עריכת ביטוח בהתאם לסכומים הנקובים בתקנות הספורט (ע"א (חי') 53676-06-14 פלוני נ' מתנ"ס עמותה לפעילות קהילתית מגאר (11.01.2015); ת"א (ב"ש) 7403/99 וקנין נ' היתאגדות לתרבות גופנית-הפועל ב"ש (23.03.2005); ת"א (חי') 22819/01 וולרו נ' אדית (28.05.2006); ת"א (נצ') 5605-05-08 רבנוב נ' סקבורצוב (28.07.2014)).

...

שתי התביעות התנהלו בתקופה מסוימת במאוחד עם תביעתה של התובעת, אך בסופו של דבר התבררו בנפרד.

סוף דבר על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שהנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 32,010 ₪.

נוכח תוצאות ההליך ובאיזון ההליכים הדיוניים בתיק, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

כמו כן, התובעת תשלם לנתבעת את ההוצאות בסך 1,000 ₪ בגין אי-התייצבות לדיון, לגביהן נפסק שתשולמנה בסיום ההליכים בתיק.