פיצויים בגין פגיעה בפרטיות עובד במקום העבודה

עוד נקבע על ידי בית הדין האיזורי: "אנו מתרשמים כי עבודת הנתבעים 1 ו-2 בגיוס עובדים לתובעת היתה כרוכה בשעות עבודה לא קבועות. הנתבעים 1 ו-2 העידו כי עבודתם הצריכה נסיעה לרשויות הגירה, לבתי מלון ולמקומות בהם שוהים עובדים זרים וניתן לגייס אותם. לאחר מכן הם תאמו עבורם ראיונות עבודה עם לקוחות התובעת, ליוו אותם לראיונות אלו, סייעו להם למלא טפסים, הסיעו אותם לדירות בהן השתכנו. הנתבעים 1 ו-2 גם העידו כי גייסו בממוצע בין 60 ל-80 עובדים בחודש (ראו עדות הנתבע 1 בעמ' 50 ש' 8 – 15 לפרוטוקול). בנסיבות אלו שוכנענו כי הם עבדו בשעות נוספות." בית הדין חייב את החברה לשלם למשיב 1 גמול שעות נוספות בסך 95,207 ש"ח ולמשיב 2 גמול שעות נוספות בסך 34,044 ש"ח. במוקד ערעור החברה עומדים הסכומים שנפסקו בגין שעות נוספות למשיבים 1 ו- 2 וכן רכיבי תביעה שנפסקו או נדחו בשל המעשים שהחברה ייחסה למשיבים ובכלל זה קזוז פיצוי מוסכם, פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופגיעה בפרטיות.

...

עוד נקבע על ידי בית הדין האזורי: "אנו מתרשמים כי עבודת הנתבעים 1 ו-2 בגיוס עובדים לתובעת היתה כרוכה בשעות עבודה לא קבועות. הנתבעים 1 ו-2 העידו כי עבודתם הצריכה נסיעה לרשויות הגירה, לבתי מלון ולמקומות בהם שוהים עובדים זרים וניתן לגייס אותם. לאחר מכן הם תיאמו עבורם ראיונות עבודה עם לקוחות התובעת, ליוו אותם לראיונות אלו, סייעו להם למלא טפסים, הסיעו אותם לדירות בהן השתכנו. הנתבעים 1 ו-2 גם העידו כי גייסו בממוצע בין 60 ל-80 עובדים בחודש (ראו עדות הנתבע 1 בעמ' 50 ש' 8 – 15 לפרוטוקול). בנסיבות אלו שוכנענו כי הם עבדו בשעות נוספות." בית הדין חייב את החברה לשלם למשיב 1 גמול שעות נוספות בסך 95,207 ש"ח ולמשיב 2 גמול שעות נוספות בסך 34,044 ש"ח. במוקד ערעור החברה עומדים הסכומים שנפסקו בגין שעות נוספות למשיבים 1 ו- 2 וכן רכיבי תביעה שנפסקו או נדחו בשל המעשים שהחברה ייחסה למשיבים ובכלל זה קיזוז פיצוי מוסכם, פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופגיעה בפרטיות.

סוף דבר – ערעור החברה בנושא גמול השעות הנוספות שנפסק לזכות המשיבים 1 ו- 2 מתקבל, וחיוב החברה בנושא זה - מבוטל.

באשר ליתר הרכיבים שנפסקו לזכות המשיבים - הערעור נדחה.

לאור התוצאה אליה הגענו, לא יעשה צו להוצאות ביחסים שבין החברה לבין המשיבים 1 ו- 2, וביחסים שבין החברה לבין המשיבים 3 ו- 4, אנו מחייבים את החברה לשלם לכל אחד מהם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 2,500 ש"ח. בפסיקה זו לקחנו בחשבון את טענות החברה ביחס לסיבות להיעדרות המשיבים 2 ו- 4 מהדיון שהתקיים לפנינו.

לפנינו תביעתה של גב' ענווה חכמון (להלן - התובעת) נגד טוגו- הנעלה והלבשה בע"מ (להלן - הנתבעת או החברה) לפצוי לפי החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן - חוק למניעת הטרדה מינית), וכן בגין הפרת הוראת חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן - חוק להגנת הפרטיות), הפרת הוראת חוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים, תשס"ז- 2007 (להלן - חוק הזכות לעבודה בישיבה), הפרת הוראת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן - חוק איסור לשון הרע), פיצוי בגין היתעמרות, תשלום שעות נוספות וכן פצויי פיטורים.

האם מדובר בהפרות חוזרות ונישנות כלפי העובד התובע, או כלפי עובדים אחרים; האם ההפרה בוצעה ביודעין ובכוונה תחילה; האם מדובר בהפרה כשיטה הנוהגת אצל אותו מעביד במקום העבודה; האם ההפרה נעשתה למרות התראות מצד העובד התובע, או מצד ארגון העובדים, או אחרת; תום לבם של הצדדים; האם הופר צו שפוטי; וכיוצ"ב; מהות הפגיעה בעובד כתוצאה מן ההפרה ונסיבותיו האישיות של העובד כלפיו בוצעה ההפרה, כגון, גילו של העובד, מצב בריאותו, האם מדובר בעובד בעל מוגבלות הנידרש להתאמות מיוחדות למוגבלותו; עובדת בהריון או בטיפולי פוריות וכדומה; השיקול הצבורי ההרתעתי יבוא אף הוא בחשבון השיקולים לקביעת שיעור הפצוי.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את מכלול טענות הצדדים ומסמכי התיק, הכרעתנו היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט בהרחבה להלן.

אשר לדעתנו - נקדים אחרית לראשית, ונבהיר כי לאחר בחינת טענות הצדדים וכן עיון בכלל המסמכים שהונחו בפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין תביעתה של התובעת בגין שעות נוספות להתקבל, ונפרט.

ויודגש, מסקנה זו אינה מכרסמת בדעת הרוב בעניין בוסקילה, שכן גם שם נאמר כי "על מנת שתידחה התביעה לפי תיקון 24 לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, נדרש כי המעסיק ישכנע את בית הדין כי יש לדחות את התביעה. מתי ואיך יקרא הדבר, אין לקבוע נוסחאות וכל מקרה יוכרע עובדתית לפי חכמתו של בית הדין היושב בדין." על אף האמור, בהתייחס לתיקון זה, עמד בית הדין הארצי זה מכבר על כך שתיקון 24 כאמור לעיל לא פטר את העובד או העובדת מהגשת גרסה סדורה ביחס לשעות עבודתם: "אכן, על פי תיקון 24, אם המעסיק "לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו", דהיינו פנקס עבודה על פי סעיף 31 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"ח – 1958, עובר אל המעסיק הנטל להוכיח כי "העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת". אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גרסתו.

אשר לתביעת התובעת לפיצוי בגין הלנת השכר, בנסיבות דנן, בהן הסכומים הנתבעים על ידי התובעת שנויים במחלוקת בין הצדדים, מצאנו שלא לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

יחד עם זאת, השאלה בדבר הפרת הפרטיות בתיק זה עולה גם כשאלה אגבית הכרוכה בטענות התובע לעוגמת נפש והפרת חובת תום הלב, ובכך קמה לבית הדין לעבודה סמכות שבגררה לידון בעצם הפגיעה במסגרת בחינת פסיקת הפצוי בגין עוגמת נפש (ראו את הדיון הרחב, לרבות ההפניות, של כבוד השופטת כרמית פלד בסע"ש 41148-11-18 ויקי פלח נ' סאן דיזיין גולד (2006) בע"מ, מיום 25.01.2022, עמ' 39-37).

בנסיבות אלה, אין ליתן מקום לטענות בדבר פגיעה בפרטיות בפסיקת הפצוי הלא ממוני.

...

כמו כן, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה, בו הליך הפיטורים עצמו נעשה כדין ובהתאם להסכם הקיבוצי, די בפסיקת סעד של פיצוי כדי לשרת אינטרסים שונים כמו האינטרס ההרתעתי.

אנו סבורים, אפוא, שנסיבות המקרה מתאימות לפסיקת פיצוי כספי.

סוף דבר - אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 140,000 ₪ (מאה ארבעים אלף ₪).

עסקינן בתביעה לחיוב הנתבע בתשלום 50,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות התובע, במקום העבודה בו הועסקו שניהם.

עסקינן בתביעה בסדר דין מהיר שהוגשה באוקטובר 2019, כאשר עניינה קבלת פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום המאקסימאלי הקבוע בסעיף 29א(ב) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981, העומד על 50,000 ₪.

...

לשיטתו, בחינת אמות המידה העיקריות שנקבעו בפסיקה לבחינת התקיימותן של נסיבות המצדיקות התרת הגשת ראיות באיחור, מעלה כי אין להעתר לבקשה.

בשלב הדיוני בו נמצא התיק, אין מקום להעתר לבקשה.

סוף דבר הבקשה נדחית.

בנוסף, היתנהלות זו מהוה פגיעה אנושה בפרטיות העובד, בנגוד לסעיפים 2(7), 2(9) ו-2(11) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות) על כן, העמיד משה את הפצוי בגין פגיעה בכבודו כעובד, בפרטיותו ויצירת סביבת עבודה בלתי מוגנת על סך של 20,000 ₪.

קריטריונים למבחן האובייקטיבי טרם התגבשו, ויש להניח כי יתבססו בין היתר על אמות מידה של מידתיות, סבירות וענייניות; על הקף הסטייה מנורמות ארגוניות וחברתיות; ועל החובה להעמיד לעובד סביבת עבודה ראויה ומכבדת שאין בה השפלה או פגיעה בכבוד, וכל זאת תוך שמירה על המרקם העדין של היחסים במקום העבודה, מבלי ליצור "משפוט יתר", ותוך איזון מול סמכותו ואפשרותו של מעסיק או ממונה מטעמו לנהל את הדרוש ניהול (וראו בקשר לכך את עניין פלונית, ובהקש: ע"ע (ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן - פלאפון תיקשורת בע"מ [פורסם בנבו] (31.3.15)).

...

סיכומו של דבר, לא מצאנו כי הסוכנות הוכיחה את טענותיה, ועל כן אנו סבורות כי יש להורות על דחיית תביעתה כנגד משה במלואה.

סוף דבר התביעה של משה כנגד הסוכנות מתקבלת בחלקה.

התביעה כנגד משה נדחית במלואה.