פיצויים בגין פגיעה במוניטין במקום העבודה

טוען התובע בתביעתו שעל הנתבעת לפצותו בגין פיטורים שלא כדין מחמת שנפלו פגמים מהותיים בהליך פיטוריו, הן מאחר והנתבעת לא מסרה לו זימון לשימוע, הן מאחר ולא ערכה פרוטוקול לשיחת השימוע והן מאחר ומכתב הפיטורים לא שיקף את הדברים שנאמרו במסגרת השיחות ואף הועלו בו לראשונה טענות עובדתיות חדשות שלתובע לא ניתנה אפשרות לטעון כנגדן ובכלל זה הטענה כי עבודתו על המיזם באה על חשבון שעות עבודתו בנתבעת בדרך שפוגעת קשות בתפקודו המקצועי והוא אף אינו עובד בהיקף המשרה הנידרש.

בנוסף עמד התובע בתביעתו על זכאותו לקבלת בונוס שנתי לשנת 2017 ופצוי בגין פגיעה במוניטין ובשמו הטוב.

מאחר ומר ראוך לא עבד אצל הנתבעת אלא נתן לה שירותים ומשלא הובהר האם שירותים אלו ניתנו על ידו כעצמאי או כעובד בגוף/ארגון שהתקשר עם הנתבעת למטרות מתן שירותים כאלה או אחרים, לא מצאתי מקום לחייב את התובע לגלות אילו מן התכתובות בינו לבין מר ראוך, שקשריו עם הנתבעת לא הובהרו דים.

...

במקביל, החלו התובע ומר יונתן נאור, עובד הנתבעת ששימש כמנהל פיתוח בפרויקט, לחשוב על הקמת מיזמים טכנולוגיים עצמאיים, ביחד, כאשר "מהם נבע בסופו של דבר רעיון לפיתוח טכנולוגיה בתחום האינטלגנציה המלאכותית". במהלך חודש יוני 2017 בעקבות פגישה אקראית עם מנכ"ל הנתבעת סיפרו מר נאור והתובע למנכ"ל הנתבעת, מר שפירא, כי "הם בודקים ביניהם התכנות לשיתוף פעולה בענין פיתוח מערכת טכנולוגית". לטענת התובע שוחח עם מר שפירא בחודש נובמבר 2017 על מנת לבחון אפשרות לשילובו של מר שפירא כמשקיע במיזם.

לאור האמור, נדחית בקשת הנתבעת לחייב את התובע לגלות "כל מסמך המעיד על ניסיונות התובע לגייס משקעים עבור המיזם ולרבות הצהרות בפני משקיעים על סכסוך כספי כאמור בסעיף 87 לכתב התביעה". מצגת ודו"חות אקסל שהיה מעורב בהן התובע בקשר למיזם ושהוצגו למשקיעים פוטנציאליים בקשר למיזם (לרבות אלו שהוצגו למנכ"ל החברה) בתקופת עבודת התובע בחברה ובסמוך לאחריה הנתבעת טענה, כי מסמכים אלה רלוונטים להליך, כי מדובר בדרישה ממוקדת "שכל מטרתה היא להראות שהתובע היה עסוק במיזם בזמן שעבד נתבעת והוא אף הציג למנכ"ל החברה בזמן שהיה עובד שלו את המיזם בפירוט (במצגות ובדו"ח אקסל)". בבקשתה טענה עוד הנתבעת, כי אין לה כל ענין ב"סודות המקצועיים" של התובע והוא רשאי להשחיר כל נתון סודי.

(ר' ברע (ארצי) 63906-01-18 רוית מרלה - כוון ניהול תיקי השקעות בע"מ (2018)) משלא מצוי בידי התובע עותק מן המצגת שהוצגה בפני מר שפירא במועד התרחשויות הארועים נשוא התביעה, נדחית דרישת הנתבעת לגילויה.

סיכומו של דבר- בקשת הנתבעת לגילוי מסמכים, נדחית בחלקה.

פיצוי כספי בסך 180,000 ₪ בגין ניזקי התובע בשל פגיעה במשלח ידו של התובע, עוגמת נפש, פיצוי בשל פגיעה במוניטין המקצועי והאישי של התובע.

לאור הדברים הנ"ל, דומה כי אין מנוס מפיצול הדיון בעילות התביעה, בין בית משפט זה לבין בית הדין לעבודה, כך שתביעת לשון הרע תדון בבית הדין לעבודה ואילו התביעה בגין יתר העילות, תדון בבית משפט זה. בהשלמה לאמור אציין כי ספק בעיני אם יש מקום לתבוע בגין אותה מסכת עובדתית הן בגין עילת לשון הרע והן בגין עילות נזיקיות, שכן דומה לכאורה שאין מקום לפסוק כפל פיצוי.

...

לאור הדברים הנ"ל, דומה כי אין מנוס מפיצול הדיון בעילות התביעה, בין בית משפט זה לבין בית הדין לעבודה, כך שתביעת לשון הרע תידון בבית הדין לעבודה ואילו התביעה בגין יתר העילות, תידון בבית משפט זה. בהשלמה לאמור אציין כי ספק בעיני אם יש מקום לתבוע בגין אותה מסכת עובדתית הן בגין עילת לשון הרע והן בגין עילות נזיקיות, שכן דומה לכאורה שאין מקום לפסוק כפל פיצוי.

ובעניין זה ראה קביעת בית המשפט העליון בע"א 7426/14, בעניין עו"ד **** (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "...בשונה מבית משפט קמא, אני סבור שניתן היה להסתפק בדיון בעוולת לשון הרע ולא היה צורך להיזקק לעוולת הרשלנות (השוו: ע"א 6903/12Canwest Global Communications Corp‏ נ' עזור, פסקה 5 (22.7.2015)... חוק איסור לשון הרע נועד להגן על שמו הטוב של האדם, ולאזן בין זכות זו לבין חופש הביטוי וערכים נוספים... פגיעה בשם הטוב גוררת עימה באופן כמעט אינהרנטי גם עוגמת נפש, אשר נמנית לפיכך על סוג הנזקים שהעוולה נועדה להגן מפניהם ולפצות עליהם... גם התנהגויותיהן העוולתיות של המערערות מתכנסות כולן אל תוך יסודות העוולה של לשון הרע, ואין כל צורך לפתוח "מסלול" תביעה נוסף לפי עוולת הרשלנות.

הואיל ונדרשת היערכות מחודשת של התובע באשר לניסוח כתב התביעה אני מורה על מחיקת התביעה, כך שפתוחה הדרך לתובע להגיש תובענה/תובענות בעילות שיחפוץ, תוך פיצול העילות לערכאות המוסמכות, בהתאם לסמכות העניינית, כפי שנקבע בהחלטתי זו. החלטתי לא לעשות צו להוצאות בשלב זה והוצאות הדיון בשאלת הסמכות העניינית תילקחנה בחשבון בסוף ההליך על ידי המותב שידון בהליך.

בפסקו קבע הבורר בין היתר כי ההסכמים בין המשיבים לבין המבקש לא אסרו עליו לעבוד במקום אחר; המשיבים לא הוכיחו שהמבקש גרם להם לפגיעה במוניטין; המשיבים לא הוכיחו את אחריותו של המבקש בהוצאות שנגרמו להם עקב הצורך בשיחזור והשלמת שומות.

כן פסק הבורר ממן כי מהסכום המגיע למבקש יופחת סך של 10% בגין "אי הישתתפות בלווי השומה ובהגנה עליה מול הנישום". תביעתם של המשיבים לפצוי בגין פגיעה במוניטין נדחתה, הן בשל "אי הוכחת אשם" והן בשל כך שלא הוכח נזק.

...

נוכח התמשכות ההליכים בין הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה כי הסעד המתאים במקרה דנא הוא החזרת הבוררות לבורר ארבל על מנת שישלימו בסוגיית שיעור ההפחתה הראוי לדעתו בשכר המבקש.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.

לפנינו תביעת התובעת חברת א.מ. רכיבים (2005) בע"מ כנגד מר פנחס מולדובן וחברות בבעלותו, להשבת חלק משכר עבודה שקבל שלא כדין ובמרמה במהלך תקופת העסקתו; לפצוי בגין הפרת הוראות הסכם העסקה וחובת הנאמנות ותום לב; לפצויי בגין מניעת רווחים, פגיעה במוניטין והפרת חוזה; השבת שווי שימוש בציוד התובעת והשבת שווי מחשב נייד; וכן למתן סעד הצהרתי הקובע כי הנתבע לא זכאי לפצויי פיטורים ולסכומים שהצטברו על חשבון פיצויים בפוליסת כלל חברה לביטוח בע"מ, למרות סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים וכי יש להשיב לה כספים אלו.

עיון בכתב התביעה שכנגד מעלה כי הנתבע טען בנוגע לרכיב זה את הדברים הבאים: "אף על פי שהתובע שכנגד סיים את עבודתו בעבור הנתבעת שכנגד וסולרס ביום 17.11.18, הנתבעת שכנגד טרם שילמה לו את פצויי הפיטורים שמגיעים לו וטרם נתנה לו טופס לשיחרור קרן ההשתלמות על שמו". עיון בסעיף 8 להסכם העסקת הנתבע מעלה כי הוסכם כמצוטט: "8.2 מוסכם בזה כי על ההפרשות כאמור לעיל יחולו הוראות האישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצוי פיטורים .... מבלי לגרוע מתנאיו של האישור, העובד יהיה זכאי עם סיום עבודתו לקבל לידיו את הסכומים שנצברו בפוליסת ביטוח המנהלים, אלא אם נשללה זכותו לקבלת פצויי פיטורים בהתאם לאמור בסעיף 17 לחוק פצויי פיטורים והכל בכפוף להוראות "האישור הכללי"".

...

מכאן ששוכנענו כי התקיים אצל התובעת חשש להתקיימות נסיבות חריגות שמצדיקות חדירה לתכתובות הנדונות בכל מקרה, בנסיבות העניין תוך הפעלת סעיף 32 לחוק הפרטיות.

משכך לא שוכנענו כי יש לפסול מסמכים שהוצגו על ידי התובעת בתיק וכן לא שוכנענו כי הנתבע הרים את הנטל להוכיח כי יש לפצותו בגין רכיב זה. שעה שקיבלנו רק את רכיב הפיצוי בגין הפרת הסכם והפרת חובת תום הלב ושלילת פיצויים פיטורים והשוות שווי מחשב שקשורים רק למערכת היחסים בין התובעת לנתבע לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש לחייב גם את הנתבעות 2-3 בחיובים אלו, במיוחד שעה שגם עיון בכתב התביעה מעלה כי רכיבים אלו נתבעו רק אל מול הנתבע בלבד.

התביעה שכנגד נדחית.

עוד עותרת התובעת לפצוי בגין הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה, וכן לפצוי בגין פגיעה במוניטין, לשון הרע והוצאת דיבה ועגמת נפש.

לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין; ואולם בהליך אזרחי בשל פגיעה כאמור בסעיף 7, רשאי בית הדין לעבודה לפסוק פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק; ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו להוציא צו כאמור יביא בית הדין בחשבון, בין היתר, את השפעת הצוו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע, ולגבי פיטורים הנובעים מצמצומים בעבודה גם את הוראותיו של הסכם קבוצי החל על הצדדים.

...

שעה שהתובעת תבעה רכיב זה לא בהתאם להוראת החוק הרלוונטית ושעה שיש מחלוקת בכל הנוגע למועד סיום העסקה לא שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין רכיב זה. פיצוי בגין פגיעה במוניטין, לשון הרע והוצאת דיבה לטענת התובעת מעשיה של הנתבעת, ושל גב' לירן בפרט, בכך שהפיצה ברבים את דבר הסכסוך ביניהן, תוך סילוף העובדות והצגת מצגי שווא בפני גורמים חשובים בעיריית קריית מלאכי ואף מעסיקים של התובעת, תוך הוצאת דיבתה, מהווה פגיעה בשמה הטוב של התובעת ובמוניטין שלה, ומשכך יש לפצותה בנדון על סך של 30,000 ₪.

לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה. בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע ברע"א 2291/12 מרדכי הלפרין - חיים איצקוביץ (25.6.12) כי: "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה .

כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". די בכל אלה כדי לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת רכיב תביעה זה. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת סעיף 9א לחוק עבודת נשים.