פיצויים בגין עוגמת נפש בגין השחתת רכוש

פיצוי שאינו ממוני אשר לא יפחת מסך של 50,000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 100,000 ₪.

עוד טענו, שבין הניסיונות לגשר על הפערים ולמצוא פיתרון בדרכי שלום, החלו הנתבעים בבצוע עבודות הבנייה, כאשר הם גורמים נזקים רבים לדירתם, מאחסנים ציוד מסוכן, זבל, ופסולת רבה בחצר למשך חודשים רבים שכן עבודות הבנייה שהם מבצעים, נעצרות חדשות לבקרים ולתקופות ארוכות וממושכות וגם כשהן מתחדשות אזי הן מתחדשות לשם ביצוע עבודות נקודתיות גרידא כך שכל העת הם מתגוררים באתר בנייה, תוך השחתת רכושם ופגיעה חמורה בזכותם להשתמש ולהנות מקניינם הפרטי.

פיצוי בגין נזק למיטלטלין התובעים טענו בכתב התביעה כי רכושם וקניינם הושמד ו/או נהרס בשל כל הליקויים והנזילות שחדרו לביתם (מיטת ילדים, מזרנים, ארונות, וילונות, בגדים, פרטי ריהוט וכו') בסך של 90,000 ₪.

...

הנתבעים ישלמו לתובעים הסך של 44,500 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובעים מחצית שווי האגרות ששולמו ומחצית חלקם בשכר טרחת המומחה מטעם ביהמ"ש ששילמו צמודים בתוספת ריבית כדין ממועד ההוצאה ועד מועד התשלום בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובעים שכ"ט בא כוחם בסך של 15,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

בסעיף 115.1 נידרש סך של 1,034,680 ₪ המהוה את ההפרש בין הנכס שהנתבעות התחייבו לספק לתובעים, לשיטתם, לבין הנכס אותו מבקשות הן לספק בפועל (הפרש בשטחים, מרפסת, חניה, ירידת ערך); פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 250,000 ₪; חשיפת לסיכון בגין אי העמדת הערבות הבנקאית המובטחת, סך של 750,000 ₪; החזרי מס שבח בסכום של 620,000 ₪, החזרים המגיעים לתובעים, לשיטתם, כיוון "שהובטח להם שלא יחוייבו במס זה" (ראו סעיף 115.4 לכתב התביעה); כן נתבעים סכומים עבור אי תשלום דמי שכירות; השחתת רכוש בחנות בסכום של 20,000 ₪; החזרי מס בגובה של 60,515 ₪ שחויבו ביתר בגין עסקת רמ"י; שכירת שירותי מומחים בסך של 14,000 ₪; הפסדי מימון בסך של 80,000 ₪; פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם בסכום של 500,000 ₪.

...

לסיכום, לא מצאתי כל בסיס לתביעה שהוגשה כנגד עו"ד לוי.

סוף דבר התביעה במלואה, על כל רכיביה, נדחית, וביתר שאת עת נשענת היא על עדות בעל דין יחידה, וראו פס"ד חלפון.

לפיכך, ישיבו התובעים לנתבעות את ההוצאות הכוללות את שכר המומחים והעדים ואת עלות ההקלטה, וכן ישלמו התובעים סך של 50,000 ₪ לנתבעות 1-3 וסך זהה לתובעת 4, כשכר טרחת עורך דין, והכל תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

התביעה והשאלות שבמחלוקת בתביעתו מבקש התובע לחייב את הנתבעת ביתרת דמי שכירות (8,400 ₪); בפצוי מוסכם על פי החוזה בגין איחור בפנוי המושכר (24,400 ₪); בחובות מים וחשמל (7,396 ₪); בפצוי בגין נזק למושכר (33,960 ₪); ובעוגמת נפש (25,000 ₪).

התובע העיד בעיניין זה, כי הנזקים הם מעשה ידיהם של הנתבעים, שאיימו עליו שישחיתו את רכושו, וכי "לא יכיר את הדירה כשיקבל אותה". הנתבעת הכחישה גרימת נזק כל שהוא לדירה, ואף טענה, כי התובע הוא זה שגרם להשחתת הרכוש באיזור הגינה.

עוגמת נפש בכתב התביעה נטען, כי לתובע נגרמה עוגמת נפש בגין ניהול ההליכים המשפטיים מול הנתבעים.

...

על יסוד האמור לעיל, נחה דעתי כי על הנתבעת לשלם לתובע את דמי השכירות לחודשים מרץ, אפריל ויולי, בקיזוז הסכום שקיבל התובע במסגרת הפשרה בבקשה לביצוע שטר.

עולה מהאמור לעיל, כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. יתרת דמי שכירות לתקופת ההסכם - 5,000 ₪; ב. דמי שכירות ראויים לאחר תום תקופת ההסכם - 12,700 ₪; ג. פיצוי בשל פינוי המושכר ללא הודעה ותיאום - 3,200 ₪; ד. סך הכל - 20,900 ₪ סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 20,900 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ (אגרה חלקית), ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ (כולל מע"מ).

נטען להטרדה אחרת לפי ס' 2 (1) לחוק הגנת הפרטיות – הנתבע 4 החדיר צואה לתיבת הדואר של התובעים, מעבר להיות הענין עוולת תקיפה, רשלנות מדעת, הסגת גבול במקרקעין ובמטלטלין, כמו גם היזק לרכוש והפרת עוולה חקוקה, ומהוה מיטרד ליחיד, נידרש פיצוי בגין עוגמת נפש.ומעבר לעוולות הנטענות.

לפיכך, רצון הנתבעת 1, ויתר הדיירים, לברר סוגיה זו לעומקה ולמחות בענין, הנו לגיטימי בעיני, יתר על כן, במסגרת הודעת הדוא"ל, הנתבעת 1, קוראת לדיירי הבניין להפסיק עם הונדליזם והשחתת הרכוש, וקוראת להם להישתתף במחאה בצורה לגיטימית – להעביר כספים לועד, לצורך בירור משפטי וחוקי.

...

מתקבלת חלקית ביחס לפיצוי נדרש בגין פגיעה בפרטיות , ומשכך התובעים/נתבעים שכנגד ישלמו לנתבעים/ תובעים שכנגד , ולמעט תובעים שכנגד 7 ו 9 , סך של 5,000 ₪ לכל אחד , כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלום בפועל .

שאר הדרישות הכספיות שבתביעה שכנגד נדחות.

נוכח התוצאה, וכאשר ברי שלכל צד נגרמו הוצאות לא מעטות, אני מחליט שכל צד יישא בהוצאותיו.

הנתבעת 1 הוסיפה וטענה כי סיגנון הדיבור של התובעת 1 כלפיה מחזק את טענות בית המלון בדבר התנהלותן הבלתי הולמת של התובעות ובני משפחתן, כי התובעות או ילדיהן השחיתו רכוש של המלון, וכי מעולם לא קרה לה שתיירים שלה סולקו מבית מלון.

דיון והכרעה: כמפורט לעיל, התובעות דורשות תשלום של סך מיצטבר 21,087 ₪ לפי הפרוט להלן: מישפחת מימוני - החזר בגין ביטול שהות של 7 ימים בבית המלון הנ"ל בסך של 7,156.3 ₪ מישפחת מתתיהו – החזר בגין ביטול שהות ל 7 ימים בבית המלון הנ"ל בסך 5,506.28 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש – 5,000 ₪ פיצוי בגין תשלום ריביות ביתר עקב הזקקות לרכוש אירוח במלון החלופי – 500 ₪ תשלום בגין הוצאות עו"ד – 2,925 ₪ מצאתי לקבל את התביעה בחלקה כפי שאסביר להלן.

...

לעניין תביעה זו, אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת 1 והנתבעת 2 תישא לבדה בהשבת הכספים לתובעות.

" כמו כן, ראה דבריו של בית משפט השלום בחיפה בת"ק 3523/06, וולודרסקי אלון נ' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ ואח' (פורסם בנבו) שם נקבע, בין היתר, כדלקמן; "בפתח דבריי, אציין ואדגיש כי אינני מקבל את טענת הנתבעת כי אין היא אחראית (לא כסוכנת נסיעות ו/או כמתווכת) כלפי התובע לאספקת השירותים ועל התובע להפנות טענותיו לספק השירות.

סיכום: אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת השבת כספים כדלקמן: לתובעת 1 יושבו 7,156 לתובעת 2 יושבו 5,506 ₪ סכום זה ישולם על ידי הנתבעת 2 לידי התובעות בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.