פיצויים בגין נזקי שרפה לפי 79א

לפניי שלוש תביעות שאוחדו, לפצוי בגין נזקים שנגרמו עקב שריפה שפרצה בבניין מגורים.

התובעים האחרים, ניסים ומרדכי דוד, והנתבעים, הסמיכוני, להכריע במחלוקת ביניהם על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, ללא הנמקה.

...

לבסוף, וככל שאגיע למסקנה כי המחסן שימש למגורים, אדון בהשלכות של קביעה זו. האם הפוליסה כוללת את המחסן אין חולק כי בהצעת הביטוח כפי שהיא נחתמה על ידי הנתבעת, מצויין כי שטח הדירה הוא 55 מ"ר וכי שטח זה מגלם רק את שטח הדירה ולא את שטח המחסן.

האם המחסן שימש למגורים? הצד השלישי טוען כי בתקופה שבה אירעה השריפה, המחסן שימש למגורים, וטענתו מקובלת עליי.

אין בידי לקבל טענה זו. אף אם אקבל את גרסת הנתבעים לפיה הם נתנו למר דויטש לגור במחסן "מידי פעם" אין בכך כדי לסתור את הטענה כי המחסן שימש למגורים.

בשני המקרים צויין כי אין בעובדה שהמבטחת היתה מסכימה לבטח את הנהג הצעיר בתמורה לפרמיה גבוהה יותר כדי לשנות ממסקנה זו. הצד השלישי טוען כי מהפסיקה שלעיל יש להסיק כי גם בענייננו אין בעובדה שהמבטחת היתה מבטחת גם את המחסן המשמש למגורים בפרמיה גבוהה יותר, כדי להחיל על נסיבות המקרה את הוראות סעיף 18 לחוק חוזה ביטוח שכן הנתבעים כלל לא בטחו את המחסן וכל שכן שהם לא בטחו דירה נוספת.

יצוין כי, המשכיר של הנכס שבו ממוקם העסק של התובע הגיש נגדו תביעה בבימ"ש השלום חיפה במסגרת ת"א 15327-06-16, לקבלת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות השריפה שפרצה בעסק.

התיק הסתיים בפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, וחויב התובע כאן (יחד עם אביו שהיה נתבע נוסף וערב להתחייבויותיו כלפי המשכיר) לשלם למשכיר פיצוי בסך של 42,000 ₪ (להלן: "פסק הדין בתביעת המשכיר").

אם התשובה היא שלילית, עוברים לשאלה מהו גובה התגמול לו זכאי התובע בגין ניזקי השריפה עפ"י תנאי הפוליסה.

...

מכל אלו הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את חוות דעתו של מומחה הנתבעת על פני חוות דעת מומחה התובע, ולקבל את מסקנותיו לגבי הגורם של השריפה, ונסיבותיה.

אין בידי לקבל טענה זו מהסיבה הפשוטה כי בשום שלב לא הוכחו הכנסות שאמור התובע לקבל מלקוחות שבוצעו עבורם עבודות, והמדובר בטענה שאין לה כל בסיס עובדתי בעוד שיכל התובע להוכיחה על ידי הבאת מסמכים רלוונטיים או הגשת תצהיר של מי מהלקוחות שטען שבוצעו עבורם עבודות.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

בתום הדיון הצעתי לצדדים הצעה דיונית לפיה יינתן פס"ד לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט ללא דיון נוסף ועפ"י כל מיסמכי התיק וכן עפ"י סיכומים שיוגשו, אך התובע סרב להצעה ולכן היא ירדה מעל הפרק.

וכך באו הדברים לידי ביטוי בפסיקה: "עוולת הרשלנות כוללת, כאחד מיסודות האחריות, קיומו של נזק. יסוד זה מעורר שתי שאלות עקרוניות: האחת, קביעת הקפו ומידתו של הנזק שבגין התרחשותו אחראי המזיק. זוהי שאלה של תיחום הנזק, אשר במסגרתה מאתרים את הנזקים שנגרמו על-ידי ההתרשלות תוך ייחוד אותם נזקים שבגינם מוטלת אחריות ברשלנות. השנייה, קביעת שיעור הפיצויים שהניזוק זכאי לו בגין הנזק שניגרם לו. זוהי שאלה של כימות ושומה, אשר במסגרתה יש לתרגם את הנזק לסכומי כסף שיש בהם כדי לפצות את הניזוק (ראו: ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ [20], בעמ' 807; ע"א 6643/95 כהן נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית לעובדים בארץ ישראל [21], בעמ' 694)." [ע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרישמי, פ"ד נז (4) 289 (2003)].

יישום הדין הנ"ל על עובדות המקרה שלנו מן הפסיקה שהובאה מעלה יוצא, כי ישנם מקרים (למשל כאשר ביהמ"ש מתרשם שהתובע הניזוק מסתיר באופן מכוון ופסול מידע ומסמכים באשר לעלות התיקון בפועל של ניזקי הרכב) בהם לא די בחוות דעת שמאי שאינה מתייחסת לתיקון בפועל ולעלותו (אלא מדברת על תיקון תאורטי למעשה במחירי שוק תאורטיים) אלא נחוצים מידע ומסמכים מקובלים (חשבונית מס, קבלה וכו') על ביצוע התיקון בפועל ועל עלותו הקונקרטית בפועל.

...

עם זאת, איני מקבל את עדותו של השמאי לפיה הוא לא ידע כלל, במעמד חקירתו בדיון השלישי, כי רכב התובע תוקן בפועל (ראו בעמ' 13 לתמליל הדיון השלישי).

יוצא אפוא, כי השמאי בחר שלא לחשוף בעדותו במשפט את עובדת ידיעתו על תיקון הרכב, אולי משום שסבר שהדבר יסב נזק כלשהו לתובע ואולי מסיבה אחרת.

ממסקנתי הנ"ל לפיה לא די במקרה שלנו בחווה"ד לצורך הוכחת הנזק, אני גוזר את המסקנות האופרטיביות הבאות: לא הוכח הנזק הישיר הנ"ל בסך 21,844 ₪.

ראוי לציין, שבמקביל להליך הנוכחי, התנהלו הליכים נוספים, שעל פי טיעוני הצדדים, נראה כי מרביתם הסתיימו בהסדרי פשרה או בפסק דין על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

התביעה שנדונה לגופו של עניין, הוגשה לבית משפט השלום במסגרת ת"א 30550/91 על ידי חברת ג'אסט לוקינג, שעתרה לקבלת פיצוי בגין נזקים שגרמה השריפה לרכושה, ועל ידי ציון חברה לביטוח בע"מ ודולב חברה לביטוח בע"מ, שתבעו שיבוב בגין כספי הביטוח ששילמו למבוטחותיהן.

בדוח אוזכרה עובדת הימצאותו של המבנה התעשייתי על גבי שטח השייך לחברת גב ים קרקעות, ובהמשך נאמר-"הוברר כי השריפה בוצעה בשטח פרטי של חברת "גב ים קרקעות", כשגורם השריפה ולפי "מכבי האש" הוא, כך נמסר, שריפה יזומה בשטח הקרוב ע"י המפעלים (כנראה עם משרד הביטחון)".

...

בהתאם לכך, מקובלת עלי עמדתה העקרונית של העירייה, לפיה מוקנה לה שיקול דעת במסגרת התקציבית הנתונה, להחליט כיצד היא תמלא את חובותיה, אם כי, כמובן, אין בכך בכדי לייתר את אותן חובות ובסופו של דבר מדובר בישום מדיניות משפטית מושכלת ומאוזנת על נסיבות המקרה הקונקרטי.

לסיכום: האחריות בגין ניזקי השריפה נדונה בהליך מקביל, והוטלה בסופו של דבר על המדינה, אך בכך אין בכדי ליצור מעשה בית דין כלפי בירור חלקה של העירייה באחריות העקרונית.

בהתאם לכך, אין שום הצדקה לקבוע שהעירייה חבה יחד עם המדינה באחריות לתוצאות השריפה, ולכן נדחית הודעת הצד ג'.

משלא היה אפשרי למנות מומחה מטעם בית המשפט לאמוד את ניזקי השריפה, היה ראוי לסיים תיק זה על דרך הפשרה בהתאם להוראת סעיף 79 א לחוק בתי המשפט, הצעה שלא נתקבלה.

דיון והכרעה: רכיבי התביעה כוללים פיצוי עבור רכישת ביגוד והנעלה, ריהוט, כלים סיניטריים, שקום המבנה,,נקוי פריטים שלא נשרפו אך ניזוקו מהעשן והפיח של השריפה, פיצוי בגין עוגמת נפש ודיור חלופי.

מחלוקת ראשונה-הקף התפרסות הנזק בדירת התובעים; הנתבעת מפי המומחה שלה לננגהאוס טענה כי הנזק ליתר חדרי הבית מתבטא בלכלוך בלבד ואילו מומחי התובע (השמאי רום המהנדס קרבצ'יק וחברת CDF קבעו כי הנזק ביתר חדרי הבית הינו מעבר ללכלוך והוא מתבטא בזקים למערכת מיזוג האוויר, החשמל, הדלתות, האלומיניום, העץ וכיו"ב. לאחר למידת התיק ושמיעת הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הקבוע בחוות הדעת של חברת C.D.F הנדסה (ישראל) בע"מ החתומה בידי המהנדס ברזילי (ת/1) לעניין הזיהום ותוצאותיו כפי שפורטו בחוות הדעת בסעיפים 4 ו-5, לפיהם השריפה שיחררה כמות רבה של עשן, פיח ותוצרי בעירה שהתפשטו ליתר חלקי הדירה וגרמו נזקים למבנה ציוד ותכולה: לרבות מערכות מיזוג האויר, החשמל אלומיניום תמודי המבנה מעץ.

...

סוף דבר: לסיכום יש לפסוק את הסכומים הבאים: מבנה: סך 324,644 ₪.

הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 565,186 ₪ בצרוף הפרישי ריבית והצמדה כחוק החל מיום הגשת התביעה (24/8/09) ועד התשלום המלא בפועל.

על היתרה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 15% כולל מע"מ. כמו כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאותיו: החזר האגרה על שני חלקיה בסך 27,153 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל, כמו כן הנתבעת תשלם לתובעים הוצאותיהם לרבות בגין מימון חוות דעת המומחים בסך 25,000 ₪.