פיצויים בגין נזקי שריפה בבית משותף ביטוח

התביעה ביסוד ההליך היא תביעת שבוב שהגישה התובעת בגין ניזקי שריפה שנגרמו לבית העסק של מבוטחת התובעת בסכום של 4,977,262 ₪.

בהודעות נטען כי ככל והמועצה תחויב לפצות את התובעת על ניזקי השריפה, כי אז על מושב אורה לשפותה בגין כך. עוד נטען שפוליסת הכשרה אינה מכסה את חבות מושב אורה (ככל ותהא כזו) ומושב אורה רכש ביטוח נפרד בחברת הביטוח כלל.

אכן, יתכן והועד המקומי נושא באחריות רק לחלק מהנזק שניגרם, אולם בנסיבות בפני, שעה שמצאתי כי האגודה השיתופית נושאת באחריות למלוא הנזק, שעה שהן חבות הועד המקומי הן חבות האגודה השיתופית מבוטחות בפוליסת כלל, כאשר הייצוג של מושב אורה הוא משותף, כאשר כפי שיפורט פוליסת הכשרה אינה מכסה את חבות הוועד המקומי של המושב, וכאשר לא בא בפני כל טיעון, לא מצאתי צורך לבחון אם יש להבחין בין הקף החבות הרובצת על הוועד המקומי ובין הקף החבות הרובצת על האגודה השיתופית, לרבות שאלות של נטלי הוכחה.

...

פוליסת הכשרה אינה מכסה את חבות הוועד המקומי אורה, והטענה לכפל ביטוח נדחית.

ההודעה לצד שלישי ששלחו המועצה והכשרה נגד קק"ל נדחית במלואה.

ההודעה לצד שלישי ששלחו מושב אורה וכלל נגד קק"ל, המועצה והכשרה נדחית במלואה.

קזוז כספי הביטוח את טענתם של בעלי הזכויות בתת חלקה 14, לפיה יש להפחית מסכום הפיצויים שיחולקו לבעלי הזכויות, כספים שקבלו אותם בעלי הזכויות במסגרת תביעות שניהלו כנגד חברות הביטוח בגין ניזקי מבנה מצאתי לדחות משני טעמים: הראשון, בהילכת בית מרכזים התייחסה כבוד השופטת ברק ארז לנושא זה וקבעה: "... ביטוח –לחוד; וחלוקה צודקת של הזכויות במקרקעין – לחוד. אכן כל אחד מבעלי היחידות יכול לבטח את רכושו. אולם, יש לשים לב לשתי נקודות חשובות בהקשר זה. ראשית, ביטוח כזה עושה כל בעל יחידה על חשבונו, ולכן הוא אינו נוגע להיתחשבנות בין בעלי היחידות. רכישת הביטוח תלויה ברצונו הטוב של בעל היחידה והיא אינה בגדר חובה שבדין החלה באופן אחיד על בעלי היחידות כולם... שנית, חלוקת התמורה בין בעלי היחידות בבית המשותף עניינה בדיני הקניין, ולא בדיני הנזיקין. אין מדובר בפצוי על נזק, אלא בתמורה מתאימה על מכירת רכוש. דרך נוספת להשקיף אל הדברים היא זו: תכליתו של הביטוח היא שיפוי על הנזק הפיזי הכרוך בהרס הבניין. הוא לא מיועד לפצות על הנזק הכרוך בחלוקה לא צודקת של התמורה המתקבלת מפירוק השתוף." (ראה סעיף 84 לפסק הדין).

הדיון נסב אודות השאלה כיצד יש לחלק את התמורה שתתקבל מהליך פירוק השתוף: האם רק לפי הגודל היחסי של היחידות שהיו בבעלותם של בעלי הזכויות בעת שהבניין עמד על תילו, או האם לפי נוסחה שתביא בחשבון גם הבדלים אחרים בין היחידות שהיו בבעלותם עובר לשריפה.

...

לכן אני סבורה כי נכון להיצמד למבחן חלוקה אחד שוויוני, ולא על פי יכולות פרטניות של מי מבעלי הזכויות להוכיח את נזקיהם הספציפיים.

(הצדדים חלוקים היום באשר לרישום הזכויות הקנייניות אך מחלוקת זו אינה ממן העניין למחלוקת נשוא החלטתי זו).

אני סבורה שגם במקרה שבפניי נכון יהיה לבצע חלוקה לפי מפתח שווי יחסי לשטח המבונה למטר.

לפיכך, בתביעתה בבית משפט קמא, עתרה המערערת לפצוי בגין הרכיבים הבאים: פיצוי מוסכם בגין איחור במסירת המושכר 158,000 ₪ עבודות שקום הנזקים בהתאם לשמאות חברת הביטוח 29,500 ₪ דמי שכירות עד להשבת מפתח המושכר 51,280 ₪ בתוספת מע"מ 40,593 ₪ בנכוי הסכום ששולם למערערת על ידי חברת הביטוח (16,155) ₪ סך הכל 263,218 ש"ח עיקר קביעות בית משפט קמא בפסק הדין בית משפט קמא דחה את תביעת המערערת במלואה, מהטעמים הבאים; מועד השבת המושכר – נקבע כי המשיב החזיר למערערת את החזקה במושכר כבר ביום 25.1.2017, או בסמוך לכך, קרי בטרם היה על המשיב להשיב את החזקה בהתאם לאמור בחוזה (30.1.2017).

פסק הדין ניתן בהסכמה ואולם, לאור רצונם המשותף של הצדדים לבטל את הסדר הפשרה שעמד בבסיס פסק הדין, בוטל ביום 9.5.2021 פסק הדין והערעור הועבר לדיון לפני.

הגם שבכל הנוגע לאחריות לניזקי השריפה, מסקנתי שונה ממסקנת בית משפט קמא, הלכה למעשה דין העירעור להדחות, מאחר וממילא המערערת אינה זכאית לפצוי בגין הנזקים שנטענו על ידה, נוסף על זה ששולם לה. להלן יפורטו טעמי, תחילה, בסוגיית האחריות לניזקי השריפה ובהמשך, בסוגיית הנזק.

...

שנית, מאחר וקבעתי לעיל, כי הלכה למעשה הועבר למערערת מלוא הסכום לצורך תיקון נזקי השריפה ואף למעלה מכך וכי המשיב לא נדרש לבצע עבודות תיקון נוספות, או שהמערערת דרשה שלא יבצען, אזי המסקנה היא, כי בפועל לא חל פיגור בהשבת המושכר למערערת, בהתאם לקבוע בחוזה ולכן, המשיב אינו חייב בפיצוי מוסכם.

ממילא, דברים אלו מצוינים למעלה מהנדרש, מאחר וכאמור, הגעתי למסקנה כי החזקה במושכר נמסרה למערערת ביום 25.1.2017.

לא מצאתי שהמקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בעניין זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, נדחה הערעור.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 71596-12-19 רותם ואח' נ' וייס ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט אורי גולדקורן תובעים 1. שגיא רותם, ת.ז. 037605995 2. כרמית רותם, ת.ז. 036446383 שניהם ע"י ב"כ עו"ד יוסף ברינט נתבעים 1. עיזבון יפה וייס ז"ל, שנשאה ת.ז. 0100557 באמצעות היורשות חנה דקל, ת.ז. 010005585 ולאה ליאת עמרני, ת.ז. 051834471 שתיהן ע"י ב"כ עו"ד מתן זיני 2. מדינת ישראל - מס רכוש וקרן פיצויים ע"י ב"כ עו"ד לילך סגל 3. עמיגור ניהול נכסים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מאיה אנגליסטר צדדים שלישיים 1. צ.ל.ע.ג. הנדסת ביניין בע"מ, ח.פ. 51-4308915 2. איילון חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מתן שרגאי פסק דין

בתביעה נגד הנתבעים ונגד צד שלישי מס' 1 דירתה של המנוחה יפה וייס ז"ל (להלן: המנוחה) נימצאת בקומה הראשונה מעל לדירתם של התובעים, הנמצאת בקומת הקרקע בבית משותף שנימצא ברחוב דיזרעאלי בחיפה (להלן: הבניין).

לטענת התובעים, תיקונים שביצעה המנוחה בדירתה, בעקבות נזקים שנגרמו לדירה כתוצאה מהשריפה בכרמל שהתרחשה בשנית 2016, הסבו נזקים לדירתם.

...

רשלנות - אני מקבל את טענת בא-כוח התובעים, שהופיעה בכתב התביעה, ולפיה בנסיבות שבפנינו נטל הראיה בשאלת הרשלנות עובר לכתפי אותם נתבעים שביצעו את עבודות התיקון - מס רכוש ועמיגור.

אשר על כן, הנני פוסק כדלקמן: (א) התביעה נגד נתבע מס' 1 נדחית.

אני מחייב את התובעים לשלם ליורשות המנוחה המפורטות בכותרת, באמצעות בא-כוחן, שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום.

(ב) אני מחייב את נתבעים מס' 3-2 (ביחד ולחוד) לשלם לתובעים, באמצעות בא-כוחם, את הסכומים הבאים: (1) 161,158 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה וריבית כחוק החל מיום 16.6.2019 ועד לתשלום בפועל; (2) 26,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 30.12.2019, ועד לתשלום בפועל; (3) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל; (4) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו תאד"מ 43789-10-21 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ספיר ואח' לפני כבוד הרשמת בכירה ורדה שוורץ התובעים: מגדל חברה לביטוח בע"מ הנתבעים: 1. אפרת ספיר 2. רמי שחר 3. יוסף ספיר 4. דורון ספיר ב"כ התובעים- עו"ד רמי קורנצקי ב"כ הנתבעים 1, 3 ו- 4 – עו"ד גיא סקוב ב"כ הנתבע 2 – עו"ד אברהם (רמי) שלמון פסק דין

התובעת עותרת לחייב את הנתבעים להשיב לה את סכום הפיצויים ששולמו לחברת הניהול בגין הנזק שניגרם כתוצאה מארוע השריפה ובסך 63,036 ₪ כדלקמן: 58,400 ₪ בגין תשלום תגמולי ביטוח לפי הערכת שמאי ובערכי שיפוי, בנכוי הישתתפות עצמית בסך 10,000 ₪.

הנתבעים צרפו לכתב הגנתם דו"ח שמאי נגדי שנערך ע"י 'שפר שמאים' שממנו עולה שחנות 263 המבוטחת בתובעת כלל לא שופצה עד היום ומצבה למעשה זהה למצבה בסמוך לאחר השריפה וכי הנזקים שנגרמו לחנות זו הנם נקודתיים בלבד ורובם ממוקמים בקיר המשותף של החנויות 262 ו- 263 כך שאינם בהקף הנטען.

...

הטענה כי עלות התיקון הופחתה מהתחייבויות השוכר החדש היא טענה חדשה שאין לה זכר בכתבי הטענות ובתצהירי עדות ראשית ואף לא הוצגה כל ראיה בתמיכה לה. סוף דבר הוא כי התביעה והודעה לצד ג' נדחות.

התובעת תשלם לנתבעים 1, 3 ו 4 הוצאות משפט בסך 1,679 ₪ (אגרת הודעת צד ג'), שכרם של עדיה, עלות חוות דעת המומחים מטעמה וכן שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.

כמו כן תשלם התובעת לצד ג' שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.