פיצויים בגין נזקי גוף שנפגע עקב נפילה על רצפת המרכול

בפניי תביעת פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, ביום 2.5.2010, עת החליקה ונפלה במהלך עבודתה, וכן תביעת שיפוי של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), על פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995.

טענות הצדדים לטענת התובעת, ביום 2.5.10, כאשר סידרה סחורה במקרר החלבי החליקה התובעת כשבידיה ארגזי קרטון עמוסים בסחורה וזאת בשל חלב שנשפך על הריצפה, והיא נפלה לאחור ונחבלה בגופה.

לטענת המל"ל, לתובעת שולמו דמי פגיעה בגין תקופה של 90 ימים על סמך תעודות רפואיות לנפגעי עבודה בסך של 6,787 ₪.

במספר פסקי דין נקבע כי המצאות נוזל על ריצפת מרכול מהוה סכנה בלתי רגילה (ר' ת"א (ת"א) 56070/05 עליזה מרדכי נ' מטרוקש וקרי (5.9.10) והאסמכתאות שנזכרו שם).

...

בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי למשך 3 חודשים, על פי שכר (משוערך) של 3,189 ₪ ובסך הכל סך של 9,567 ₪.

התובעת טוענת כי נזקקה לעזרה משמעותית מבני משפחתה ומחבריה ואולם טענה זו לא נתמכה בכל אסמכתאות ובנסיבות אלה, לא מצאתי לפסוק כל פיצוי בראש נזק זה. לסיכום: שיעור הנזק, עומד על סך של 23,567 ₪.

משנבלעה התביעה וכאשר אין על שטראוס לשלם לתובעת פיצוי כלשהו, התביעה נגד שטראוס נדחית.

זוהי תובענה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת.

התובעת, ילידת 24.2.1948, כבת 64 ביום התאונה, נפלה ביום 10.2.12 על ריצפת המרכול "שופרסל" במרכז רסקו בנצרת עילית בו ערכה קניות.

אבלין, שכאמור הגיעה למקום התאונה לאחר קרות הארוע ולאחר שפיני עזב את המקום וסיים לטפל בתובעת, העידה שראתה את הסלסלה בה נתקלה התובעת עם תכולת קניות של לקוח אחר מונחת בסמוך למקרר החלב - "היא אמרה לי שהיא נפלה בגלל הסלסילה. כשניגשתי, אחרי ששמעתי שמישהו נפל, נגשתי וראיתי ובסלסילה היו מוצרים" (פרוטוקול הדיון מיום 25.1.16 עמוד 21 שורות 9-10).

אשר על כן, אני קובעת כי התובעת נתקלה בסלסלת קניות ריקה שהייתה על הריצפה בסמוך לקופה, וכתוצאה ממנו נפלה ונפגעה כמתואר בעדותה.

סוגית הקשר הסיבתי בין ארוע התאונה לנזק הנטען: פרופ' גורדון אדלסון מטעם התובעת (להלן: "פרופ' אדלסון"), היתייחס בחוות דעתו שהפציעה שנגרמה לתובעת בכתף שמאל הנה כתוצאה מהארוע בו נתקלה בסל קניות שהיה על הריצפה ונפלה, וכי מעולם לא סבלה מבעיות בכתף זו לפני הפציעה.

...

יוצא אפוא כי נגרמה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בתחום האורתופדיה כתוצאה מן התאונה.

לסיכום: הוצאות רפואיות, נסיעות ואחרות לעבר ולעתיד, בסך של 8,000 ₪.

סוף דבר אני מחייבת הנתבעות 1 ו – 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום כספי על סך 36,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

מבוא: בפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, הגברת לאה לוסטיגר, כתוצאה מנפילה על ריצפת המרכול "שופרסל" ברחוב ברזיל ברמת אביב ביום 3.8.09 עת ערכה קניות והחליקה, לטענתה, כתוצאה מרטיבות כלשהיא בריצפה.

שאלת הנזק הנכות הרפואית: עקב ההחלקה על הריצפה ניחבלה התובעת בידה השמאלית, נגרמו לה שני שברים בשורש כף היד, וידה הושמה בגבס למשך כחודשיים.

כן טענו כי המטפלת הסיעודית אשר נשכרה ע"י התובעת שנתיים לאחר התאונה אושרה לה ע"י המל"ל בגין מכלול בעיותיה, ובכלל זה אי שליטתה בסוגרים, והיזדקקותה להליכון, בעיות שאינן קשורות לשבר בכף היד נשוא תאונה זו. לטענת הנתבעות הנטל להראות איזה חלק מן התגמולים ניתן בגין התאונה מוטל על התובעת, והיא לא עמדה בנטל זה. "הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקודו הגופני של נתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו בפני בית המשפט, "העזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו" (קציר, פיצויים בשל ניזקי גוף" עמ' 792, ראה גם ע"א 619/86 בן חמו נ''אטדג'י תק-עליון, 90(3), 551, 553 (29.10.90).

...

בהיעדר פרטים מדוייקים ראוי להעריך הן את עזרת המשפחה והן את עזרת המטפלת בסכום גלובאלי, הנני מחייב, אפוא, את הנתבעים לשלם לתובעת בגין ראש נזק זה לעבר סך של 30,000 ₪.

סוף דבר ההודעה לצד ג' נדחית.

אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך של 76,500 ש"ח. הנתבעות יישאו בתשלום האגרה ושכר טרחת ב"כ התובעת וצד ג' בסך של 15,000 ₪+ מע"מ. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעות יקבל את פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

כללי לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף עקב נפילה.

רעייתו של התובע, הגב' איטה בליטי, ציינה בתצהירה כי ביום האירוע "ערכנו, אני והתובע, קניות בסניף הנתבעת כאשר במהלך בצוע הקניות החליק התובע ונפל כתוצאה ממפגע אשר קיים היה על ריצפת הסניף. המפגע בגינו נפל התובע היה סוכר אשר נשפך ושקית ניילון אשר הייתה מונחת במעבר המיועד לקהל הרחב. התובע הפנה תשומת לב עובדת הסניף לקיומו של הנפגע כאמור ולכך כי ריצפת הסניף אינה נקיה ושקית הניילון והסוכר היוו מפגע אשר גרם לתאונה. עובדת הסניף אכן אישרה קיומו של מפגע כאמור, אשר לא ניתן היה להבחין בקיומו קודם לאירוע התאונה". בחקירתה ציינה: "ראיתי את הנפילה" (עמ' 26), אך, לאחר מכן, ניתן להבין מתשובותיה, כי אינה זוכרת בדיוק אם ראתה את רגע הנפילה וסביר יותר כי לא ראתה את הנפילה, אלא ראתה את התובע שוכב על הריצפה לאחר הנפילה (עמ' 27- 30).

אלא, שדוקא העדה מטעם הנתבעת העידה באופן ברור וחד משמעי כי, בהתאם למצב הדברים אותו ראתה מיד לאחר נפילת התובע, הסיבה לנפילת התובע הייתה סוכר שהיה על ריצפת המרכול.

...

בנסיבות אלו, יש לראותם כמי שזנחו טענה זו. הנתבעת, אם כן, חבה בנזקי התובע עקב הארוע ודין התביעה להתקבל.

לאחר שקילת טענות הצדדים אני סבורה כי אין מדובר במקרה חריג, בו יש לסטות מקביעת מומחה בית המשפט ואין לקבוע כי נפלה טעות בחוות דעתו.

אי הבאת הראיות, מקום בו ניתן היה להציגן ללא קושי, פועלת כנגד טענתו כי השתכר עובר לתאונה ומביאה למסקנה כי לא עבד עובר לתאונה.

תביעה זו לפצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מנפילתה האמורה, הוגשה כנגד הנתבעת 1 בכובעה כבעלים, מפעילה או מתחזקת של הקניון וכנגד הנתבעת 2, מבטחת הקניון.

עוד הוסיפו הנתבעות 3 ו- 4, כי הנוזל על הריצפה בגינו נפלה התובעת לא נגרם כתוצאה מפעולת ניקיון יזומה של חברת הניקיון, חברת הניקיון לא קיבלה כל הודעה או דיווח אודות קיומו של נוזל מחליק או מפגע ניקיון על הריצפה, הקניון מפעיל צוות סיירים וברשותו מצלמות אבטחה ברם לא דווח על קיומו של מפגע, וחברת הניקיון אינה נידרשת לעקוב אחר כל לקוח של המרכול ולוודא שאינו שופך דבר מה על הריצפה.

לצד זאת, בשים לב לשעור נכותה הרפואית של התובעת בגין פגיעה בקרסול (10%); בשים לב לגילה הנוכחי הנושק ל – 72 שנה ולתוחלת החיים הצפויה לתובעת עד גיל 88 (ומי ייתן ותתברך בחיים ארוכים עד מאה כעשרים); בהנתן ההנחה כי תיזדקק לעזרה מסוימת בעבודות משק הבית כתוצאה מנכותה; אך בהיתחשב בכך שהתקדמות גילה ממילא הייתה מצריכה עזרה גם ללא כל קשר לנכות, אני מוצאת לנכון להעריך את הפצוי בגין ראש נזק זה באופן גלובאלי לעבר ולעתיד גם יחד בסך של 20,000 ₪.

משמדובר בפסק דין בתביעת ניזקי גוף – פסק הדין מותר בפירסום, למעט שמה ופרטיה המזהים של התובעת.

...

סיכום כפי שפורט לעיל בהרחבה, אני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח אחריותו של הקניון (הנתבעת 1) לנזקיה, ולפיכך הנתבעות 1-2 תשלמנה לתובעת, באמצעות הנתבעת 2, סכום של 35,910 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪ ובתוספת אגרת המשפט.

התביעה כנגד הנתבעות 3-4 נדחית בזאת.

ההודעה לצ"ג נדחית אף היא.