פיצויים בגין נזקי גוף בתאונת דרכים שנגרמו עקב רשלנות הנהג

כאמור, מתברר כי במועד התאונה נהג התובע ברכב ללא ביטוח חובה, ועל כן לפי הוראת סעיף 7(5) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") הוא נימנה בין הנפגעים שאינם זכאים לתבוע פיצויים בגין נזקיו לפי תנאי חוק זה. עם זאת, לפי הוראת סעיף 8(ג) לחוק הפלת"ד כפי שפורשה בפסיקה [ראה: ע"א 5773/95 נבולסי נ' אבומנה פ"ד נג(5) 542, 546 (1999); רע"א 2853/96 קרנית נ' פרח פ"ד נג(1) 680, 686ו, 690ה (1999); ע"א 13939/06 אלטאוויל נ' נחמיאס (טרם פורסם, 10.3.08)], אין בכך כדי לשלול מהתובע עילת תביעה, אלא שכעת הבחינה לזכאותו לפיצויים בשל נזק גוף שניגרם בגין התאונה ותוצאותיה תהיה לפי הוראות פקנ"ז. אמנם, עקרונית, במקרה כזה נידרשת בחינת נסיבות התאונה לצורך בחינת התרשלות הנהג הפוגע (המנוח - בעניינינו) ובחינת קיומו של אשם תורם [סעיף 68 לפקנ"ז].

...

בעקבות כל מה שפורט לעיל, אבהיר כי גם לא שוכנעתי כי הוכחה עשיית עושר מצד התובע כלפי מי מהנתבעים, שלא הוכח ברמה הנדרשת כי נגרם לו בנסיבות ענייננו "חסר" בשל אי-רכישת הביטוח על ידי התובע, וה"עושר" שלכאורה מיוחס לתובע בטענת הנתבעים - מובנה כבר שנים בדין הרלוונטי כזכות העומדת למי שהתרשלו כלפיו בתאונת דרכים.

אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 164,927 ₪.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 164,927 ₪.

עוד תשלם הנתבעת 2 לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 38,593 ₪, וכן, בגין החזר הוצאות משפט - סך של 13,482 ₪.

עם זאת, ציינה צ'רניאק, כי עד כניסתו של החוק לתוקף, חלו על ניזקי גוף שנגרמו בתאונות דרכים, הוראות הקודקס האזרחי של הפדרציה הרוסית משנת 1994, ועל פיהן ניתן לתבוע את הנהג הפוגע, ולקבל פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים.

[8: סעיף 9 לסיכומי התובעת] על כן, אני קובעת כי הנתבעת הוכיחה שהתובעת זכאית לתבוע את הנהג הפוגע, ברוסיה, ולקבל פסק דין נגדו בגין הנזק הגופני שניגרם לה. טענת כפל הפצוי עוד טוענת התובעת בסיכומיה, כי אין נפקא מינה, אם ניתן לתבוע את הנהג הפוגע, משום שגם במקרה של תלמיד שנפל בבית הספר, זכאי הוא לתבוע מכח פוליסת ביטוח תלמידים, ובמקביל להגיש תביעה נגד בית הספר בעוולת הרשלנות[footnoteRef:9].

פסק דין ח'טיב בעיניין ח'טיב (ע"א (חי') 4315/07 המועצה המקומית ינוח-ג'ת נ' מוחמד חטיב ואח' (14.5.2010), נהרג המנוח בתאונת דרכים, בעת שנהג בטרקטור ללא רישיון נהיגה, בנסיבות בהן לא היתה זכאות לפצוי בהתאם לחוק הפלת"ד. בית המשפט בחן האם היתה מוטלת על הנתבעת, הרשות המקומית, חובה לבטח את מי שזכאי לחינוך חינם על פי חוק לימוד חובה, מפני כל נזק שיגרם לו במהלך תקופת לימודיו, לרבות נזק שניגרם עקב תאונת דרכים שאינה מזכה בפצוי על פי חוק הפלת"ד. בית המשפט המחוזי, קיבל את ערעור הרשות המקומית, וקבע כי פוליסת הביטוח שרכשה תיאמה את הוראות הדין, וכי לא היה מקום לחייבה לפצות את המשיבים.

...

לטענתה, מדובר בתקיפה עקיפה שדינה להידחות.

אין בעובדה ששינוי מדיניות כאמור, באופן הצופה פני עתיד, עשוי להיות מוצדק, כדי להוביל למסקנה שמי מהנתבעות התרשלה כלפי התובעת, או עוולה כלפיה בהפרת חובה חקוקה, משום שהתובעת שלפניי לא נותרה ללא כל פיצוי בגין פציעתה הקשה.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

אחת, שיעור הנזק שיש לפסוק לתובעת במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן חוק הפיצויים או חוק הפלת"ד), כשהמחלוקות כאן נוגעות בעיקר לשעור הנכות הרפואית והתפקודית וגילה של התובעת; שתיים, הסכום אותו יש לפסוק לתובע – (להלן גם המל"ל) – בגין תקבולים שהעביר ויעביר לתובעת במסגרת קצבת נכות כללית – ומהו השעור היחסי אותו יש לנכות תוצאת התאונה או מול הנכויות שאינן קשורות לתאונה; שלוש – האם קיים כסוי בטוחי לנתבע - במסגרת פוליסת נהג נקוב שם אצל הכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן : הכשרה) או שעל קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן : קרנית) לשלם לתובעים והנתבע ישפהָּ.

כפי המופיע בהילכת פיקאלי עצמה – עריכת ביטוח המכסה ניזקי גוף מהוה חובה, ו"הפרת איסור זה מהוה עבירה פלילית (סעיף 2(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי)". אין מדובר בחוזה ביטוח רגיל, שאין חובה לעשותו, הנסמך על היצע וקיבול ועל חופש חוזי. בנוסף, חוק הפיצויים קובע הסדרים מפורשים ושונים מחוקים אחרים, כך גם נקבעו הסדרים שונים מפקודת הנזיקין, על אף שהם שניהם שואבים כוחם מדיני הנזיקין. כך לדוגמה נקבעה אחריות מוחלטת – קרי כל מי שניפגע בנזק גוף בתאונת דרכים זכאי לפצוי ללא צורך בהוכחת אשם או רשלנות. בדרך דומה נקבעה ונוסדה קרנית לפצוי נפגעים במצבים המופיעים בחוק ובפסיקה (ראו סעיף 7 לחוק הפיצויים). כך גם נקבעה חובת עריכת ביטוח, ומי שנוהג ללא ביטוח – צפוי גם לענישה פלילית (כמו גם לחזרתה של קרנית אליו (במסגרת סעיף 9 לחוק הפיצויים)). כך שאין מדובר ביחסים חוזיים בטוחיים מלאים הנבנים על רצון הצדדים, יכולתם הכללית והכלכלית, ועל חופש החוזים. מדובר בפוליסה תקנית, מוגדרת ומותוות על ידי רשויות המדינה וחוקיה. סכום הביטוח כמו גם הקפו נקבעים על ידי רשויות המדינה. אשר על כן, חופש החוזים וסעיפיו של חוק חוזה הביטוח אינם חלים במלואם בתביעות ניזקי גוף – לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים. אין בעובדה כי קיימות מספר אפשרויות מצומצמות 'לחסוך' בעלות הביטוח – ביחס למוניות או לאופנועים – כדי לשנות לעניין זה. על כן הראציונאל בסעיפים 17, 18 ו- 19 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א 1981 (שהובהרו, הוחלו ופורטו בהילכת פיקאלי) התקפים ביחס לחוזי ביטוח הנוגעים לרכוש – אינם חלים כאן.

...

אשר על כן הודעת קרנית נגד ה"ה שעיה מתקבלת, והודעת מר שעיה נגד הכשרה נדחית.

סוף דבר קרנית תשלם לתובעת סך של 58,690 ₪, ולמל"ל 176,070 ₪.

הודעת צד שלישי נגד הכשרה נדחית.

בפני תובענה לפיצויים בגין נזק גוף שניגרם לתובע בשל נפילה בעת ירידה מארגז משאית.

"יצוין כי במועד התאונה מזג האויר היה גשום, והפלטה של המשאית היתה מלאה בפירורי ברזל המעורבים עם מים". התובע טען בכתב תביעתו כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), שכן הנזק נגרם עקב "ניצול הכוח המכאני של הרכב", כהגדרתו בחוק הפיצויים ועל כן תבע את המבטחת של הרכב – הנתבעת 3.

זאת כאשר הנתבעת 1 העסיקה נהג משאית ויכולה היתה להתבסס על כך שכשהוא מקבל רישיון לנהיגת משאית על כל חלקיה לא צריך להדריך אותו כיצד להשתמש במנוף, או להזהיר אותו איך ללכת על המשאית או לרדת ממנה, מה גם שמתשובותיו ניתן לראות שידע איך לנהוג באופן מקצועי, כך למשל העיד לעניין הרגליים ההידראוליות שהעמיד למשאית קודם להעמסה.

אלא שלנתבעת 3 אין יריבות עם התובע או עם הנתבעות 1 ו- 2 בשאלת רשלנות המעביד, להבדיל מהשאלה האם עסקינן בתאונת דרכים, ולכן משלא הועלתה טענה זו על ידי התובע אין היא בגדר עילת תביעה שניתן לידון בה. למעלה מן הצורך אציין כי גם אילו היה ניתן להעלות את הטענה דינה היה להדחות לגופה ממספר טעמים.

...

טענת הנתבעת 3 כי הלכת אסם בוטלה בפסיקת בית המשפט העליון בעניין פלוני (רע"א 8744/18), אינה מקובלת עלי.

נוכח כל האמור, אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ לנתבעות 1 ו- 2, וסכום דומה לנתבעת מס' 3.

התובע תמך את תביעתו בחוות דעת שנערכה ע"י ד"ר שלמה ברק, מומחה בתחום ניתוחי הפה והלסת ובתחום ההשתלות, בה פירט את טענותיו לעניין התרשלות הנתבע, וקבע כי בעקבות הנזק שניגרם נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%, בגין סינוסיטיס מקסילרי שמאלית כרונית.

באותו עניין נידונה תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שארעו לתובעת בתאונת דרכים לה, לטענתה, היה הנתבע אחראי.

האחריות הוטלה על הנהג משום שבעיני בית המשפט בחירתו של הנהג הייתה בחירה בקוו פעולה רשלני.

...

בטרם אפרט את נימוקיי כבר אקדים ואומר כי דין טענת התובע לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו" להידחות.

בשים לב לכך לא שוכנעתי כי התנהגות התובע ניתקה קשר סיבתי.

בבדיקות אשר עבר התובע, נתגלה כי הוא סובל מחור שנוצר בין הפה לסינוס באזור עקירת שן. התובע הופנה למחלקת א.א.ג. בבית החולים בלינסון ולאחר טיפולים תרופתיים אשר לא צלחו הוחלט על ידי רופאי התובע, כי אין מנוס מביצוע ניתוח על מנת לתקן את הנזק.

לאור זאת, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 198,245 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% + מע"מ וכן בתוספת הוצאות משפט המוערכים על ידי בסך של 10,000 ₪.