פיצויים בגין לשון הרע בבתו של שכן

לשון הרע ופגיעה בפרטיות הצדדים התייחסו באופן רחב יחסית לסוגיית לשון הרע וגם לפגיעה בפרטיות, לטעמי שלא לצורך, שכן ממילא שעה שנקבע כי הפעולה רשלנית ומזכה בפצוי, סוג הנזק שניגרם הוא נזק לא ממוני, ואין מקום לכפל פיצוי בגין לשון הרע או פגיעה בפרטיות על אותו מקרה.

אין ספק כי ניזקו של התובע גדול מיתר בנות המשפחה, שכן הוא זה אשר עוכב שלא כדין וללא צורך, נילקח לתחנת המישטרה כשהוא אזוק, לעיני שכנים ועוברי אורח ונותר בתחנה כ-4 שעות כשהוא אזוק בידיו ורגליו.

כל אחד מבני החברה זכאי לזכויות אדם, שמחובתה של המדינה, ובכלל זה המישטרה, לכבדם (ראו סעיף 11 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו), ואין לפגוע בהם אלא בהתאם לאמות המידה אשר מאפשרות פגיעה בזכויות חוקתיות (ראו דיון מקיף באהרון ברק מידתיות במשפט הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה (2010)).

...

ברע"א 4672/14 יהודה גליק נ' מדינת ישראל, 06.01.15 , שעסק בפיצוי בגין עיכוב שלא כדין נקבע כי: "גובה הפיצויים נגזר ממידת הרשלנות בה לקתה פעולת הגורמים המעכבים מחד גיסא, ומן הנזק שנגרם לפלוני מאידך גיסא, ובאומדן הנזק יש להביא בחשבון את אופיה של שלילת החירות – האם עיכוב בתחנת המשטרה או כליאה מאחורי סורג ובריח; את האופן בו התבצע העיכוב או המעצר – למשל, האם נעשה במקום הומה תוך פגיעה בשמו הטוב של האדם, או שמא הרחק מעיני הציבור; וכמובן את ארכה של שלילת החירות ..." ובהמשך- "הסכומים שנקבעו בפסיקה שונים מאוד ממקרה למקרה. כך למשל, בעניין אבודרהם עוכב התובע ונאזק על-ידי כוחות הביטחון, כאשר אלה סברו, בשגגה, שהוא נדרש לחקירה, אולם בדיעבד התברר כי לא כך היה. בית המשפט פסק לטובת התובע 5,500 ש"ח בגין סך נזקיו הלא ממוניים, וכן 3,000 ש"ח נוספים בגין החזר הוצאות ושכר טרחה. בת"א (שלום ירושלים) 4317/09 פדרמן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2012) נדון עניינם, בין היתר, של תובעים אשר עוכבו למשך חמש שעות בתחנת המשטרה בטענה כי הם בדרכם להתקהלות לא חוקית, ובית המשפט מצא כי לא היה מקום לעכבם שעה שלא היה מדובר בהתקהלות שאינה חוקית; בית המשפט פסק לטובת תובעים אלה 4,000 ₪ (שם, פסקה 65). בע"א (מחוזי ירושלים) 2542/08 נידם נ' בן גביר [פורסם בנבו] (2009) נדון מקרה בו עוכבו המשיבים למשך שלוש שעות ומחצה, בטענה כי הם הפרו את הסדר הציבורי בכך שהתאספו במרכז ירושלים על מנת לחגוג את מותו של יאסר ערפאת. בית המשפט קבע כי לא היה בפעילותם כדי להפר את הסדר הציבורי, ומכאן כי המשיבים עוכבו לשווא, ונפסק לכל אחד מהם סכום של 3,000 ש"ח בגין כך. בת"א (שלום תל אביב) 46575/01 עפרה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2003) נעצרה התובעת למשך 24 שעות בגין תלונה נגדה על הטרדות, אולם בסופו של יום נמצא, על-ידי בית משפט של מעצר, כי ספק אם היה מקום להשאיר את התובעת ללילה במעצר; בית המשפט שדן בתביעת הפיצויים באותו מקרה קבע, כי התובעת זכאית לפיצויים בגין כך בגובה 10,000 ש"ח." על בית המשפט לתת משקל לעצם העיכוב ונסיבותיו בקביעת גובה הפיצוי וכל מקרה ידון לגופו.

סוף דבר משטרה התרשלה עת הגיעו שוטרים לדירת התובעים בטעות וללא שבדקו באופן יסודי האם הכתובת בצו החיפוש תואמת לכתובת בה בוצע החיפוש.

לאור כל המפורט לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסכום כולל של 65,000 ₪ : סך של 10,000 ₪ לכל אחת מהתובעות 2 עד 5 ופיצוי נוסף בסך של 25,000 ₪ לתובע 1.

אשר לתביעה שכנגד קבע בית הדין, לאחר עיון בהתכתבויות ה"ווטספ" הרלוואנטיות, כי ההתכתבות על המצאותו של עכבר בגן (בקבוצת ההורים בה הייתה המשיבה חברה שכן בתה התחנכה בגן) לא החלה ביוזמתה של המשיבה, וכי תגובותיה בקשר לכך היו ענייניות וכללו דברי אמת.

עוד נטען כי המודעה שנתלתה בגן אינה מגיעה לכדי הוצאת לשון הרע, שכן הייתה זו חובתם של המבקשים למסור להורים דיווח על עילות הפיטורים וממילא לא צוין בהודעה שמה של המשיבה.

עוד נטען כי שגה בית הדין בקבעו כי המשיבה לא שוחחה בטלפון בזמן עבודתה (על בסיס פלט שיחות טלפון שהביאה באופן עצמאי וכלל לא ברור אם מדובר במספר הטלפון שלה); שגה באי מתן אמון בעדותו של העד מטעמם; שגה בהתעלמו מהודעות המשיבה בקבוצת ה"ווטספ" של הורי הגן המהוות לשון הרע; שגה במתן משקל לכך שהעדיפו לשלם לה פצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת על מנת להמנע מתביעות; שגה בקבעו כי לא קיבלה הודעה על תנאי העסקתה, שכן נימסרה לה כזו גם אם לא חתמה עליה; וטעה בפסקו פיצוי בשל פיטורים שלא כדין והיעדר שימוע למרות שלא הייתה מחלוקת שהמשיבה נטשה את עבודתה באמצע יום העבודה ולמרות זאת שולמו לה דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

...

לאחר שנתתי דעתי לנסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

בשקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, שוכנעתי לפיכך כי לא הובאה הצדקה מספקת לעיכוב ביצועו של פסק הדין, גם לא בחלקו.

129371סוף דבר - הבקשה נדחית.

בסיכומים מטעמו, מדגיש הנתבע (בס' 15) כי לא מדובר באנשים זרים אחד לשני אלא שמדובר בהכרות טובה לאורך כ- 20 שנים בשל הקרבה המשפחתית ביניהם, שכן אחותו של הנתבע היא בת הזוג של זגורי (ר' גם עדות זגורי בדיון, עמ' 8 ש' 18-21, ש' 32-33).

עוד נקבע כי פיצויים בגין לשון הרע נועדו להעמיד את הנפגע באותו מצב שבו היה נתון לולא פירסום לשון הרע, וכדברי כב' הנשיא ברק: "הפצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו (consolution) של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן (repair) את הנזק לשמו הטוב; למרק (to vindicate) את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע (ראו גטלי, שם, עמ' 201).

...

סוף דבר התביעה בעניין התובע מס' 1 (זגורי) מתקבלת בחלקה.

התביעה בעניין התובע מס' 2 (עו"ד סגל), נדחית.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע מס' 1, פיצוי כספי בסך של 20,000 ₪.

תלה"מ 54130-11-20 – תביעה לפצוי בגין עוולת לשון הרע תביעה זו הוגשה כאמור ע"י בנותיו של מר פלוני והנכדות (על כן הן תיקראנה במאוחד מעתה ואילך: "התובעות" ולשם הנוחות מר פלוני ייקרא מעתה ואילך: "פלוני"), כנגד הגב' פלונית (להלן תיקרא מעתה: "הנתבעת").

כאשר עסקינן בסכסוך משפחתי, שומה על ביהמ"ש לנקוט משנה זהירות בבואו לפסוק פיצויים בגין פירסום לשון הרע, שכן סיכסוך מסוג זה הוא מטבע הדברים טעון מאוד מבחינה רגשית ועלול ליגרור ביטויים חריפים שנאמרים בסערת רגשות.

...

תמ"ש 19093-08-20 התביעה לביטול עסקת מתנה – נדחית.

תלה"מ 54130-11-20 - תביעה לפיצוי בגין עוולת לשון הרע – מתקבלת באופן חלקי.

לאור התוצאה, כאשר אני מביא בחשבון את מספר ההליכים, משך ההליכים והתוצאה וכן הובא בחשבון הליך תלה"מ 56287-12-20, במסגרתו לא הוטלו הוצאות משפט תוך קביעה כי "בשלב זה איני מוצא מקום לחייב בהוצאות משפט, בקשה זו תבוא בחשבון בהמשך ההליך", אני מחייב את הנתבעת בסך כולל של 60,000 ₪ מתוכו סך של 40,000 ₪ לטובת פלוני וסך של 20,000 ₪ לטובת התובעות בתביעה לפיצוי בגין עוולת לשון הרע.

כאשר בוחנים הפיצויים בפסיקה בגין פרסומים עולבים בפייסבוק מוצאים דוגמאות חמורות הרבה יותר מהדוגמא הנוכחית מבחינת טיב הייחוס, אופי הפירסום, משכו, משך זמן חשיפתו, המקום בו נעשה ויתר הנסיבות ועדיין הפיצויים שנפסקים בבתי המשפט לעינייני מישפחה אינם מגיעים אף לרף של הפצוי ללא הוכחת נזק שקבוע בסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע (ראה למשל פיצוי שנפסק בסך 25000 ₪ לחובת גרוש של אישה שפירסם באתר הפייסבוק שלה הודעה משמיצה תוך שימוש בתיאורים קשים ביותר בתמ"ש (ב"ש) - 10- פלונית נ' אלמוני, (ניתן ביום 11/11/13 ופורסם בנבו)).

רוב התגובות אף התייחסו ל"חפרפרת" בהיבט של בעל חי, בין אם בציניות ובין אם "ברציניות", אך לא מדובר בפירסום המצדיק פיצוי בגין לשון הרע ומדובר לכל היותר בזוטי דברים.

עם זאת ביחס לתלונה בתיק מס' 305509/2014 בגדרה התלוננה הנתבעת על תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ועל איומים, יש מקום לקבל התביעה גם אם תיק זה ניסגר מהסיבה "חוסר בראיות" בין בשל היות התלונה פירסום לשון הרע ללא אמת בפירסום ובין לאור העובדה שפרסום זה נעשה גם במסגרת תצהיר ועדות בבית המשפט לעינייני מישפחה בבקשת צו ההגנה שהגישה הנתבעת – אגב צו הגנה עם השלכות משמעותיות שכן מאז שניתן לא שב עוד התובע לדירת הצדדים עד אשר רכש אותה בפרוק השתוף.

...

נפסק פיצוי בשיעור 20,000 – בע"א 7426/14 עו"ד אורי **** – ביהמ"ש העליון פסק בין היתר, כי המערערות הגישו ביודעין תביעות אונס כוזבות כנגד אורי **** וכי אין מנוס מלחייב את המערערות בפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע .

)15 , לא עומדות לנתבעת ההגנות שבסעיפים לאור כל האמור לעיל התביעה מתקבלת בזה באופן חלקי ואני מחייב הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך כולל של 46,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום )25,000+16,000+5000.

( כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות הליך זה בסך 3500 ₪ (התובע לא היה מיוצג אך שולם שכר עדים).