פיצויים בגין זיכוי בהליך פלילי בתקנות סד"א החדשות

הצדדים והבקשה התובעת הגישה תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לה לטענתה עקב חקירה פלילית רשלנית.

התנאים למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית הדין החל על הבקשה הוא תקנות סד"א הקודמות, שכן תקנה 180 לתקנות סד"א החדשות לא החילה את פרק המומחים (פרק י"ד) על תביעות תלויות ועומדות.

מול שיקולים אלה עומדת זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד במשפט; ובאיזון שבין השיקולים השונים נקבעו שלושה תנאים מצטברים המצדיקים פטור מהגשת חוות דעת רפואית ומינוי מומחה מטעם בית המשפט – הוצגו ראיות לכאורה ממשיות לקיומה של נכות; הוכח שלא ניתן להגיש חוות דעת בשל חיסרון כיס או מטעמים אחרים, למשל כשלא ניתן לאתר מומחה שייתן חוות דעת משום שמספר המומחים בישראל מצומצם ורובם קשורים לצדיים אחרים בהליך; הוכח שהתביעה אינה תביעת סרק וסכוייה סבירים.

התובעת טוענת לזכות תפקודית מלאה (100%) ומובן כי שמורה לה הזכות להוכיח נזקיה, אך שיקלול הנתונים החלקיים שפורטו לעיל מעלה ספק רב אם ניזקי התובעת עולים על סכום של 2.5 מיליון ₪, בודאי בהיתחשב בנכוי אפשרי של תגמולי המל"ל. סוגיה זו עלתה בדיון, אך התובעת ובא כוחה הבהירו כי בכוונתם להוכיח שנזקי התובעת מגיעים לכדי סמכותו העניינית של בית משפט זה. רצונם כבודם, אך הם אינם יכולים לבקש קיצורי דרך והקלות בהוכחות.

...

הבקשה נדחית.

סוף דבר תקנות סדר הדין האזרחי מחייבות הגשת חוות דעת או תעודה רפואית להוכחת דבר שברפואה.

בנסיבות אלו הבקשה נדחית.

בהתאם לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר, תשמ"ב – 1982) (להלן: "התקנות"), אופן הדיון בבקשה לפצוי כדוגמת בקשה זו הוא על דרך הדיון בבקשה בהליך אזרחי (המרצה).

כלל זה קיבל משנה תוקף בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, כפי שנכנסו לתקפן זה לא מכבר.

לחלופין – מוצא בית המשפט, כי במקרה דנן – עלה בידי ההגנה לבסס בקשתה לנוכח העילה הנוספת, שבסיפא לסעיף 80 הנ"ל. זוהי עילה המבוססת על מיגוון רחב של שיקולים, בין היתר, טיב הזיכוי; היתנהלות המאשימה; נסיבותיו האישיות של הנאשם; וכן - נזקים מיוחדים שנגרמו לו. אף אם תמצה לומר שהיה בידי המאשימה די ראיות המצדיקות הגשת האישום וכן – שהזיכוי, במקרה דנן, הוא מחמת הספק – מצב בו על פי הרוב – לא ייפסקו פיצויים – הרי לולא מחדלי החקירה, שבמקרה דנן נקבע בהכרעת הדין, שהם מהותיים ומשמעותיים – היתה עשויה להמנע מהנאשם כליל הסאגה הארוכה של ההליך הפלילי, במסגרתו אף נפגע במעמדו בשירות, שהיווה הקריירה של חייו (כפי שהוכח מהמוצגים נ/2 – נ/3 שהוגשו בתיק המוצגים מטעם ההגנה במהלך הדיון בבקשה).

...

לאחר בחינת מכלול הראיות, מצא בית המשפט, כי מסכת הראיות שהוצגה, ביחד עם מחדלי החקירה, אשר, במקרה דנן, הם מהותיים ויורדים לשורשו של עניין – אינם מאפשרים קביעת ממצא במידת הראיה הנדרשת לצורך הרשעה בפלילין.

העובדה – כי עם סיום שמיעת הראיות – לא מצא בית המשפט כי עדות המתלונן היא כזו – אשר ניתן לבסס עליה הרשעה ובנוגע לעדת הראיה – ע.ת. 5 – נמצא, כי על אף שהמדובר באזרחית מעורבת ואכפתית, שניסתה לדייק, ככל הניתן בעדותה – קלטה רק חלק מההתרחשויות, כשחלק מהאירוע הוסתר מפניה ולפיכך – לא היה מקום לסמוך על עדותה – לא תבוא לרועץ למאשימה, שכן בחינת המהימנות נעשית לאחר הגשת כתב האישום ובחינת סבירות הגשתו של כתב האישום תיערך לפי הראיות הלכאוריות בלבד.

זאת ועוד, מאז הגשת הקובלנה בחודש נובמבר 2020, נאלצה המבקשת, המשמשת כאמור כנשיאת לישכת רואי החשבון בישראל, להתהלך כשהתואר "נאשמת" מרחף מעל ראשה, בין היתר משום שהקובל מיהר לפרסם את דבר הגשת הקובלנה, והנאשמת נאלצה להיתמודד עם נזקים ובהם פרסומים על כך. המבקשת ציינה בבקשתה כי הגם שסמכות בית המשפט בעת פסיקת הוצאות מוגבלת לסכומים הנקובים בתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר) התשמ"ב – 1982 (להלן: "התקנות"), הרי שלשיטתה בנסיבות המקרה יש להשית על הקובל הוצאות ריאליות.

צוין בסוגיה זו כי הפיצויים בהליך הקובלנה נושאים אופי אזרחי, ובהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, נקבעה השתת הוצאות בשיעור הוגן, שישפה את בעל הדין על הוצאותיו בהליך.

יפים בהקשר זה הדברים שנאמרו מפי כב' השופט שוהם ברע"פ 482/14 הלפרין נ' סטאר, ניתן ביום 3.3.14 (פורסם בנבו): "לחששות אלו ניתן מענה, בין היתר, באפשרות להטיל על הקובל את תשלום הוצאות הגנתו של הנאשם, במקרה של זכוי או ביטול אישום (סעיף 80(א) לחוק העונשין)". ככלל, נועד סעיף 80 בחוק העונשין לאזן בין זכויות הנאשם והצורך לפצותו כתוצאה מניהול הליך פלילי נגדו, תוך הנחה כי העמדה לדין עלולה לפגוע בשמו הטוב של אדם ופוגעת הלכה למעשה בשלוות נפשו, לבין האנטרס הצבורי שבמיצוי הדין עם מי שביצע עבירה, מבלי להרתיע הרתעת יתר את רשויות החוק.

...

בנסיבות אלו, באתי לכלל מסקנה כי ראוי להשית על הקובל את הוצאות המבקשת.

" איני מקבלת את טענת המבקשת כי ניתן לפסוק הוצאות החורגות מגדר התקנות.

נוכח המפורט לעיל אני נעתרת לבקשה ומורה על החזר הוצאות בכפוף למגבלות תקנות הפיצויים, בסך 3441 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו 18/12/16 ת"א 24317-03-16 ברמלי נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ ואח' מספר בקשה:2 לפני כבוד השופטת חנה פלינר מבקשים/נתבעים 1. חברת החדשות הישראלית בע"מ 2. אבי וייס 3. איתי דנקנר 4. יגאל מוסקו ע"י ב"כ עו"ד ד"ר ישגב נקדימון משיב/תובע אמיר ברמלי ע"י ב"כ עו"ד אילן בומבך החלטה

הבקשה שבפניי וטענות הצדדים בפניי בקשת המבקשים, הנתבעים (להלן: "המבקשים"), לחייב את התובע המשיב (להלן: "המשיב") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט, בהתאם לסמכות המסורה לבית המשפט בתקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

ביום 13/3/16 הגיש המשיב כתב תביעה כנגד המבקשים שכותרתה : "פיצויים וצו עשה בגין פירסום לשון הרע". סכום התביעה עומד על חמישה מיליון ₪.

בין השיקולים אשר יכולים להיבחן במסגרת עיון בבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות – בנוסף לזכות הגישה לערכאות, זכות הקניין וסכויי ההליך – ניתן למצוא בין השאר, את מורכבות ההליך; מיהות הצדדים; קיום שהוי בפתיחת ההליך; ומידת תום הלב בנקיטת ההליך (רע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.7.10); רע"א 1007/08 עיזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (31.1.10)).

בנוסף ולחלופין, אין להיתעלם מהעובדה כי המשיב שילם את מלוא האגרה ולא ביקש פטור מתשלומה מחמת חוסר יכולת כלכלית; אין להיתעלם מהערבויות שהפקיד בהליך הפלילי; אין להיתעלם מקיומם של נכסים, אשר בשלב זה מוקפאים אך בהתאם להתפתחויות ההליך הפלילי והליך הפרוק, יאפשרו נזילות.

...

ומההלכה ליישומה במקרה שלפנינו קובעת אני כי דין הבקשה להידחות.

אדם זכאי להגן על שמו הטוב גם אם הוגש ומתנהל נגדו הליך פלילי, והעובדה כי המדינה בחרה להגיש כתב אישום אינה גוררת בהכרח מסקנה שסיכויי התובענה האזרחית קלושים.

משכך - דין הבקשה להידחות.

ביום 17.2.20 הגישו התובעים כנגד הנתבעים 1-9 תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו להם לטענתם בגין מעשי היתעללות פיזית, נפשית מצד הנתבעים 3-7 (הנתבע 3 נפטר במהלך ההליך והתובעים ביקשו למוחקו מכתב התביעה) ואף התעלללות מינית מצדו של הנתבע 2.

לטענת הנתבעים יש להתיר להם את תיקון כתב הטענות כמבוקש מכח תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018 (שכן הוראת מעבר 180 (ג)(1) לתקנות מחילה סע' זה אף ביחס לתביעות שהוגשו קודם ה – 1.1.21), וזאת בהיתחשב בכך שההליך נמצא בשלב בו טרם הוגשו ראיות הנתבעים וכי בקשת התיקון הוגשה בתום לב ובהתייחס לעובדה שהתביעה גופה הוגשה בשיהוי כעשור אחר היתרחשות האירועים נושא התביעה ובהיעדר חוות דעת.

ואת עדותו של מר יצחק ברנשטיין, מנכ"ל הנתבעת 1, בהליך הפלילי כנגד של נתבע 2, ממנה עולה כי מדובר ביחס עובד מעביד בין הנתבעת 1 לנתבע 2.

(וראו מקבילתה של תקנה זו – תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984) גישת הפסיקה היא כי ההלכה הקודמת לתקנות החדשות בדבר תיקון והוספת בעלי דין, תמשיך ותחול אף לאחר התקנות החדשות, יחד עם זאת, יש לפסוק ברוח עקרונות היסוד של תקנות 1-5 בפרק המבוא לתקנות סדר הדין החדשות ובהיתחשב לא רק באינטרסים של הצדדים, אלא אף באנטרס הציבור ובחלוקה ראויה והוגנת של הזמן השפוטי.

כך בעיניין בר"ע (י-ם) 3250/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (1997) הובהר - "אך במקרים נדירים ביותר יצורף בעל-דין כנתבע, שלא על-פי רצונו של התובע, שהרי הלה זכאי לקבוע עם מי רצונו להתדיין ולמי יהיה עליו לחוב בהוצאות בתום ההליך, אם תביעתו לא תיתקבל (ד"ר זוסמן, שם, 199-196). צירוף הנתבעים הנוספים בעניינינו אינו חיוני לבירור הפלוגתות והשאלות הכרוכות בתובענה (תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), ואולם, אך מובן הדבר, שאם ייקבע לבסוף, כי נוכחותם של הנ"ל הייתה חיונית להליך, עד כדי פגיעה ביכולת של המבקש-התובע לזכות בסעד המבוקש על-ידו, אזי יהא עליו להלין על עצמו בלבד כאשר הנטל ירבוץ עליו." (וכן ראו - בש"א (י-ם) 6355/01 אברהם רייכמן נ' יפה שיינפלד (2001)).

...

אך יותר מכך, בחינת נסיבותיו של הנדון מובילה למסקנה כי אין מתקיימים בו התנאים שנקבעו בתקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי לצורך התרת תיקון כתב טענות וצירוף הנתבעים המבוקש, ובמילים אחרות - בהתחשב "בהתנהלות הנתבעים", "בשלב הדיון" ו"במטרה לשמה מבוקש התיקון" אין כל מקום להיעתר לה. עילתו של כתב התביעה היא בעיקרה עילה נזיקית שהורתה בנזקי גוף שגרמו הנתבעים 1-9 לתובעים בין באופן ישיר ובין מתוך אחריות שילוחית והעדר פיקוח ניאות ונדרש.

ככל שתוגש בקשה מסודרת וערוכה כדין לעניין זה ומתוך שהדברים נוגעים באופן ישיר להגנתם של הנתבעים עצמם יישקלו הדברים לגופם וזאת כמובן מבלי שיש באמור להביע עמדה באשר לבקשה זו. מכלל האמור - הבקשה נדחית.