פיצויים בגין הפרת סימן מסחרי רשום

על רקע זה, כולל כתב התביעה עילות תביעה שעניינן מתן צו מניעה קבוע המורה לנתבע להמנע מעשיית שימוש באתר האנטרנט של העסק, השבת הרכוש שנטל עם סיום העסקתו וכן פיצוי בגין הפרת חובת האמון, הנאמנות ותום הלב המוגברות החלות ביחסי העבודה משום שגזל את אתרי האנטרנט ותכולתם; גזל והשתלטות ללא זכות שבדין על רכוש של מעסיק; גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט- 1999, והפרת זכויות יוצרים.

טענות בעל-פה מול מסמכים בכתב הנתבע טוען כי טענת התובע לפיה היתקיימו יחסי עבודה עומדת בנגוד לתעודות רישום הסימנים המסחריים, שכן הנתבע הנו בעלים בסימן המסחרי של העסק.

...

נפנה בהקשר זה לסעיף 34 לחוק זכות יוצרים, שדן ביצירה אשר נוצרה על ידי עובד וקובע כך: "מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת". זאת ועוד, סעיף 52 לחוק זכויות יוצרים קובע כי הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית היא עוולה לפי פקודת הנזיקין, ומשעה שהתובע בתיק דנן משתית את עילות התביעה בין היתר על עילות נזיקיות אשר מצויות בסמכותו של בית הדין, כאמור לעיל, לא שוכנענו בשלב זה כי יש לסלק על הסף עילת תביעה זו (ראו גם בשא 724/13 ‏אפ.אמ.אר. מחשבים ותוכנה בע"מ נ' שטיין ואח', מיום 17.4.13; סע"ש (ת"א) 1639-11-13‏ ‏ דפנה נבארו נ' סלע מעבדות תוכנה בע"מ, 31.10.17; סע"ש (תל אביב-יפו) 10839-02-14 ברטה (ציונה) ימפולסקי נ' אגודת ידידי הבלט הקלאסי בישראל, מיום 16.9.18; ס"ע (י-ם) 31284-07-11 סלמאן אלאמיר עאמר נ' מינרווה יעוץ והדרכה בע"מ, 24.3.14).

סיכום מכל האמור לעיל, הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת באופן חלקי, כך שהתביעה בגין עילת גניבת עין מסולקת על הסף.

שאר טענותיו של הנתבע נדחות.

כאמור מעלה, ביקשה התובעת לפסוק לה את הפצוי נשוא התביעה בין היתר גם בשל טענה להפרת סימן מסחרי רשום/ מוכר היטב, בשל קיומו של גזל, היתערבות בלתי הוגנת, פגיעה במוניטין, הטעה לפי חוק הגנת הצרכן, ובשל עשיית עושר ולא במשפט והפרת זכותה לקניין.

הנתבע מנגד גרס כי זכותה של התובעת בסימן הרשום פקעה וכי בהתאמה אין בפועלו משום הפרה של זכויות התובעת.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את עיקר התביעה ואבהיר – ראש וראשון יובהר כי התובעת מבקשת כי ביהמ"ש יפסוק לה פיצוי מכח הוראותיו של חוק עוולות מסחריות, וליתר דיוק פיצוי בהתאם להוראות סעיף 13(א) לחוק, קרי פיצוי ללא הוכחת נזק.

לאחר שבחנתי את טענות התובעת בהקשר זה ובחנתי את המסמכים שהציגה נחה דעתי כי מדובר במוצר מוכר וידוע, המזוהה עם התובעת, ואשר התובעת רכשה ביחס אליו מוניטין רחב היקף בארץ ובעולם.

מכל האמור עד כה אני קובעת כי הנתבע לא הוכיח כי תוקף הרישום פקע, ומשלא הרים את הנטל – הרי הרישום תקף ומחייב.

דומה כי מועד הפקיעה ממילא אינו נדרש לצורך ההליך כאן, הן נוכח טענות התובעת לקיומו של סימן מסחרי מוכר היטב (כזכור מדובר בחברת חוץ הטוענת לתהודה רבה ברחבי העולם, אשר שמה מוכר היטב, ואשר שוכנעתי ביחס למוניטין הרחב שצברה בארץ ובעולם).

מכל האמור, לאחר שנחה דעתי כי הנתבע עוול כלפי התובעת באופן המזכה את התובעת בפיצוי, ולאחר ששקלתי את מכלול הטענות אני רואה לנכון לחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך של 33,750 ₪.

הפרת סימן מסחר רשום פקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 מסדירה את הרישום, השמוש והפרת סימני המסחר והוראותיה נועדו להגן על שם מסחרי המהוה את קניינו של האדם והמוניטין שרכש לו בעשותו שימוש בשמו וכן להגן על אינטרס הציבור למניעת הטעה עקב שימוש בלתי מורשה בסימן מסחר.

הסעדים המבוקשים בגין הפרת סימן המסחר הם מתן צו המורה לנתבע או כל אדם אחר מטעמה לחדול לאלתר מלמכור או לשווק או לייצר את כל קופסאות החשמל הנחזות להיות כאלה המיוצרות ע"י התובעת וכן לחדול מהפרת סימן המסחר של התובעת; לחייב את הנתבע להעביר לתובעת את כל מלאי המוצרים המפרים את הסימן המסחרי או נחזים להיות כאלה שיוצרו ע"י התובעת הנמצאים ברשותו של הנתבע לצורך השמדתם.

בהיתחשב במכלול הנסיבות, בכך שאלו בוצעו תוך שימוש בסימן מסחר רשום מפר כאמור לעיל, ובהיבט המניעתי שבפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, אני קובעת כי הפצוי יעמוד ע"ס של 50,000 ₪.

...

בהתחשב במכלול הנסיבות, בכך שאלו בוצעו תוך שימוש בסימן מסחר רשום מפר כאמור לעיל, ובהיבט המניעתי שבפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, אני קובעת כי הפיצוי יעמוד ע"ס של 50,000 ₪.

סוף דבר, התביעה מתקבלת כפי שפורט לעיל.

הנתבע ישלם לידי התובעת סך של 50,000 ₪.

בשולי הדברים אעיר, כי איני נכנסת כלל לשאלות של הפרת סימן מסחרי רשום (משהמומחה ציין מותג רשום) לפי פקודת סימני מסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972 או עוולה של גניבת עין על פי חוק עוולות מסחריות משהתובעת איננה חברת דופונט.

על כן, אני סבורה כי לפצות את התובעת בסך של 6250 ₪ פיצוי בגין הטעה ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעת בשל כך, וכן 4800 ₪ הוצאות משפט (ובכלל זה 4000 ₪ ששילמה התובעת עבור המומחה).

...

נתתי דעתי לטענת התובעת כי כדי ליצור אי כה ארוך (3.15 מטר) היה צורך לחבר בין שתי פלטות ועבודה כזו – לחבר 2 פלטות "בלי שהחיבור יראה, יכול להיעשות רק עם הקוריאן המקורי של דופון דה נמור, ולא ניתן להיעשות בצורה מושלמת עם סטארון של סמסנוג" ולכן התוצאה היא "מאוד מכוערת" והאדם ששלח נציג הנתבעת לא צלח לתקן.

על כן, אני סבורה כי לפצות את התובעת בסך של 6250 ₪ פיצוי בגין הטעיה ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעת בשל כך, וכן 4800 ₪ הוצאות משפט (ובכלל זה 4000 ₪ ששילמה התובעת עבור המומחה).

סך הכל תשלם הנתבעת לתובעת סך של 11,050 ₪ תוך 30 יום מהיום.

יותר מכך; כאמור, החוק מאפשר לנפגע לקבל פיצוי בגין "דמי נזק". והינה, בעת קביעתם "נהוג לקחת בחשבון את ההפסד שניגרם לבעל הסימן הרשום בפועל כתוצאה מהפרת זכותו הקניינית ואת הקף ומהות הרווחים שהפיק המפר מהשמוש המפר. רווחים אלו משקפים התעשרות בלתי הוגנת, המנוגדת לעקרונות היסוד של שיטת המשפט, תוך שימוש בזכות קניינית של הזולת, כך שהכלל הראשון הינו שיש להורות, כמנת פתיחה, על השבה מלאה של ההתעשרות הפסולה" (פרידמן, בעמ' 977).

כך ציין מיגל דויטש כי "קביעת פיצוי בלא הוכחת נזק בגין גניבת עין, בחוק עוולות מסחריות, יוצרות הינע מסוים גם לבעל סימן רשום, להשתית תביעתו דוקא על העוולה של גניבת עין, במקום על פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], שאינה מקנה פיצוי ללא הוכחת נזק" (דויטש, בעמ' 90 [ההדגשה במקור]).

...

התיק הוחזר לדיון בבית משפט זה כדי לבחון את טענות התובעת "לדמי נזק בנוסף על כל סעד אחר שבית המשפט הדן בדבר מוסמך לתיתו". לכן ההתדיינות בנושא הוחזרה על מנת לבחון "את טענת המערערת לנזקים או לכל סעד אחר". לחוות דעת זו הצטרפו כב' השופט זילברטל וכבוד השופט, כתוארו אז, רובינשטיין, שציין כי "המקום הנכון לבירור הסוגיה שבמחלוקת היה בפני רשם סימני המסחר, ודבר זה לא נעשה; תמהני מדוע בחרו המשיבים שלא ללכת בדרך המלך, ואין מנוס מכך שישאו לעת הזאת בתוצאות, שכן תוקף הסימן הרשום של המערערת בעינו" (פסקה ד לחוות דעתו).

התובעת הפנתה לעברו הפלילי של מר גואטה, וטענה כי זה פגע בסימן, אך נראה לי כי מדובר בעניין שולי יחסית לתועלת שהפיק הסימן מפעילותו המסחרית.

על רקע אפנה לבחון את שני מעשי העוולה – פעילות הסניף שנפתח בצמוד לנכס התובעת, ברח' ישעיהו 1; ופעילות הסניפים הנוספים באזור הסניף ברח' ישעיהו 1 – לאחר שבחנתי את הנתונים שלפני מצאתי לקבוע את הפיצוי המקסימלי בגין הפעילות של סניף זה. ראשית, מדובר בתקופת ההפרה הרחבה והמקיפה ביותר; שנית, מדובר בפעילות הצמודה ממש לנכס התובעת, והחומרה של פעילות זו היא גבוהה.

את התאריך קבעתי בשים לב לתקופות ההפעלה המאוחרות יחסית של הסניפים האמורים, ולצורך לקבוע את התאריך כתאריך ממוצע בשים לב להתייחסות המכלילה לסניפים השונים בקטגוריה זו. התוצאה התביעה מתקבלת בחלקה, וסך הפיצוי מועמד על 200,000 ₪ בתוספי הפרשי ריבית והצמדה כאמור בפסקאות 75-74.