ממילא, בבירור שערכה ג'ון ברייס לא נקבע כי התובע ביצע הטרדה מינית, אלא התבטא באמירה שאינה ראויה במקום העבודה, ועל כן לא נידרש כינס של וועדת משמעת עליונה, והתשתית הראייתית שלא הייתה במחלוקת הוותה בסיס מספק להחלטה על סיום עבודתו של התובע.
המישטרה פירטה בכתב הגנתה את תלונת החניכה, כמפורט להלן:
"מתלונתה של המתלוננת עולה כי התובע היה שואל אותה שאלות אישיות ולא מקצועיות כמו אם יש לה חבר; אם היא לסבית. בסיום כל מטווח היה לוקח אותה הצידה, בזמן שמחלקתה נימצאת בהפסקה. היה מעיר לה בכל פעם שהיא לא מרוכזת ומגיעה לשעורי הירי לא מרוכזת. כמו כן ציינה שהוא ליטף אותה באוזן, בשיער ובפנים ונתן לה תחושה שמסתכל עליה בצורה מינית. בנוסף, טענה שהיא פגשה אותו באימון הירי ביום 3.6.18 לחצה את ידו והוא משך אותה לחצי חיבוק, במהלך האימון עצמו הוא המשיך לגעת בשיערה וחיבק אותה בכוח וכל זה מלווה בהערות לא מקצועיות. טענה כי ראתה אותו מסתכל לתוך החולצה שלה בזמן שתרמיל ניכנס לחולצה בזמן אימון. העידה כי באחד האימונים הסתכל על ישבנה ובקש ממנה לעשות תנוחות ירי שונות במטרה להסתכל על ישבנה. ואף אמר לה כי אם הייתה גבר היה בועט לה בישבן. עוד העידה כי כשהייתה מסתבכת עם החגורה הוא היה בא לעזרתה, נצמד אליה ושם עליה את הציוד תוך שהוא נוגע מסביב למותניה, וכל זאת לתחושתה באופן מיני ולא מקצועי. בהתחלה סברה כי אכן היה מעיר לה הערות בונות אך עם הזמן וככל שהתגברו הערות הניחה כי עושה זאת בכוונה כדי לפנות אליה. טענה כי רצתה לסיים מהר את אימוני הירי או מבחן כדי לא להתקל בו. יש לציין כי חלק מהמעשים לעיתים היה עושה בפרסיה ולעיתים מבלי שאחרים שומעים."
להלן גרסאות התובע בחקירתו, כמפורט בכתב ההגנה:
"...התובע בחקירתו הכחיש את המיוחס לו לעיל, למעט העובדה, כי אישר שהיה לוקח את המתלוננת הצידה כדי להעיר לה על מקצועיותה; באשר לנגיעות באיזור ראשה של המתלוננת השיב, כי הסיט את שיערה של המתלוננת על מנת שלא יפריע לה לראות; אישר את הדברים שאמר לחברותיה לקורס של המתלוננת, לפיהם ההורמונים שלה משתוללים והיא זקוקה לחבר, אך הוא לא רואה בדברים אלו כהטרדה (להלן)- יש לציין, כי טרם בדיקת הפוליגרף אישר את הדברים אולם בעדותו הכחיש אותם; באשר למקרה של החולצה והתרמיל, העיד התובע כי במהלך אימון ירי עף תרמיל לכיוון החזה של המתלוננת שצעקה שזה כואב לה. וזה אמר לה כי חשוב להגיע לאימון עם חולצה סגורה והיא בתגובה משכה את החולצה ואמרה שכואב לה. התובע מסר כי לא הסתכל לכיוון החזה שלה, רק ראה את הסימן של התרמיל.
בית הדין סבור שאין כל מקום לחייב את המישטרה בפצוי בגין נזק ממוני, שכן הוכח שהתובע החל לעבוד ביום 4.11.18 אצל חברת עלית במשכורת חודשית של 8,800 ₪ בתוספת שעות נוספות גלובאליות בסך 2,200 ₪.
...
התובע מבקש כי יינתן משקל לכך שבסופו של דבר, התיק הפלילי נסגר נגדו בהיעדר אשמה, אך התנהגותן הנמהרת של הנתבעת הביאה לפגיעה קשה בזכויותיו והביאה לפיטוריו.
סוף דבר
התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.
התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל בסך 6,000 ₪.
