פיצויים בגין אי חתימה על חוזה לרכישת דירה

בשל כך שכבר חתמו על הסכם מכר לקניית דירה חדשה בהסתמך על זיכרון הדברים שנחתם עם הקונה הפוטנציאלי למכירת דירתם, נאלצו למכור את דירתם במחיר מופחת על מנת שלא לשלם פיצויים בגין הפרת חוזה של הדירה שקנו.

לטענת התובעת, ההסכם הוחתם על ידי המתלמד הנ"ל בהנחיה של המתווך גיל קדם וכחלק מעבודתו האדמיניסטרטיבית של המתלמד, כאשר הפירסום באתר התובעת היה ללא אזכור שמדובר במתווך ולפיכך לא מדובר בהטעיה.

...

סיכום ומסקנות לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעים בתיק 1.

מנגד, אני דוחה את התביעה שהגישו הנתבעים נגד התובעת והמתלמד בתיק 2.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה בשני התיקים.

בהמשך התחוור לתובעים, במסגרת בדיקת שמאי מטעם הבנק ממנו נטלו משכנתא, ששטחי הדירה שונים מן המצג שהוצג וכי גודל הדירה בפועל הוא 140 מ"ר וגודל המרפסת - 130 מ"ר. התובעים הביעו תרעומת בגין אי ההתאמה הנ"ל ולאחר דין ודברים הוסכם שהתובעים יקבלו מהנתבעת פיצוי כספי בסך של 50,000 ₪ שיקוזז מהתשלום האחרון של תמורת הדירה, וכן יקבלו מחסן שיוצמד לדירה בגודל 9 מ"ר. נכון ליום הגשת התביעה, טרם הוצמד המחסן לדירה ונראה גם שאין התכנות משפטית לכך.

בנוסף לסעדים המפורטים שלעיל, עותרים התובעים לפצוי בגין "ירידת ערך פסיכולוגית" בסך 75,000 ₪ הצפויה להם כשירצו למכור את דירתם ויהיה עליהם לגלות את כל הליקויים הרבים שתוקנו; פיצוי על סך 125,000 ₪ על דרך האומדנה בגין ההפרה היסודית של ההסכם; 35,000 ₪ על דרך האומדנה בגין המטרדים ואי הנוחות שייגרמו בתקופת תיקון הליקויים; 75,000 ₪ על דרך האומדנה פיצויים בגין המטרדים הרבים שנגרמו לתובעים בשל היתנהלות הנתבעת; והוצאות המומחים.

נספח ד להסכם קובע כדלקמן: "המידות המתוארות בתכנית הן מידות בניה (ברוטו) מקיר בניה לקיר בניה, המדידה נעשית מבלוק לבלוק או לקיר בטון לא לעמוד בטון, לפי העניין, ולא מטיח לטיח ו/או לכל ציפוי אחר". התובעים טוענים שהם האמינו שהם רוכשים דירה בגודל 150 מ"ר. עם זאת למעט הטענה כי נסמכו בעיניין זה על מצג של המתווך שנעשה לפני החתימה על ההסכם, לא ביססו טענה זו על ראייה כלשהיא.

...

המוכרת לא נקטה בדרך זו. התובעים בסופו של דבר לא חתמו על הצעתה של הנתבעת, לא פעלו על פיה, לא שילמו את יתרת התמורה וכאמור השתלטו על המחסן בנוסף לכך שבפועל קיבלו חזקה בדירה.

לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את התובעים – הנתבעים שכנגד לשלם לנתבעת – התובעת שכנגד בגין יתרת התמורה סך של 254,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין (ולא הריבית ההסכמית) מיום מסירת החזקה כדין לתובעים (23.4.17) ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר לאור תוצאות פסק הדין והאמור בו, לא ראיתי לנכון לפסוק לזכות מי מהצדדים הוצאות לבד מהמפורט לעיל.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי היא עמדה במלוא התחייבויותיה על פי ההסכמים ופעלה לתיקון מרבית הליקויים, למרות הקשיים שהערימו התובעים והשוכרים של הדירות, וסירובם של התובעים לחתום על אישור בדבר ביצוע התיקונים.

משכך, עותרים התובעים לפצות אותם בהתאם לקביעת מומחה בית המשפט בסך של 24,000 ₪ עבור אי התאמה של החניות שהוצמדו לדירה מס' 55, וכן בסכום נוסף של 24,180 ₪ בגין אי ההתאמה של החניה הטורית שהוצמדה לדירה מס' 59.

בהתאם לסעיף זה: "(א) לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה – המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה:

בע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.2.2005) נקבע כי: "מטרתו של הפצוי הנה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אילמלא ארעה ההפרה והנזק שניגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; היתנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד" בפסיקת הפיצויים בגין רכיב זה בעניינינו הבאתי בחשבון כי מדובר בשתי דירות, וכי ליקויי הבניה בהן משמעותיים ופוגעים בהנאתם של התובעים מהנכסים שרכשו במיטב כספם.

...

סוף דבר דין התביעה להתקבל בחלקה.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי לפי הפירוט הבא: · ליקויים לפי קביעת המומחה מטעם בית המשפט – דירה 55: 66,116 ₪, בתוספת 20% בגין ביצוע התיקונים באמצעות "קבלן מזדמן", ובסה"כ – 79,340 ₪ · ליקויים לפי קביעת המומחה מטעם בית המשפט – דירה 59: 40,055 ₪, בתוספת 25% בגין ביצוע התיקונים באמצעות "קבלן מזדמן", וסה"כ – 50,070 ₪.

עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות בסך 25,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד (ומע"מ) בסכום כולל של 18,000 ₪.

ביום 12.4.2018, נחתם הסכם המכר, לפיו רכשו התובעים מהנתבעות, דירה בת 4 חדרים, ברחוב בית לחם 10/23 חולון , הידוע כגוש 7344 חלקה 24.

עוד טוענים התובעים לפצוי בגין אי נוחות ועוגמת נפש בסך 50,000 ₪, באשר קיבלו דירה צפופה.

נטען כי יש לדחות הטענה בקשר לתקרה הנמוכה, באשר ניבנתה לפי הסטייה המותרת, באשר לפי סעיף 7 לצוו מכר דירות (טופס של מיפרט), התשל"ד 1974, כי סטיה קבילה הנה עד 2%, והתובעים אף הסכימו לסטייה הזו בחתימה על הסכם המכר.

...

לטענת הנתבעות יש לדחות את התביעה .

סוף דבר אני מחליט לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים פיצוי בגין ליקויי בניה בסך 22,458 ₪ (הכולל מע"מ), וכן פיצוי בגין ירידת ערך בסך 49,000 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק החל מיום עריכת חוו"ד המומחה 3.11.21 , ועד לתשלום בפועל .

אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש בסך 10,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

נוכח התוצאה, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 18,000 ₪ צמוד ונושא ריבת כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל .

לפני ביהמ"ש תביעה של רוכשי דירה נגד המוכרים ומומחה לבדק בית לפצוי בגין אי התאמה בממכר עקב רטיבות במרתף.

הקונים מודעים לכך שרכשו את הדירה "כמות שהיא" שכן על אף שידעו על הממצאים בחוות דעת הבודקת ביום 8.11.18, בדבר רטיבות במרתף, וזאת לפני החתימה על הסכם המכר, ולמרות זאת, הם חתמו ביום 12.12.18 על הסכם המכר בו הצהירו בסעיף 2.1.5 "כי הדירה נמכרת במצבה המשפטי, התיכנוני, והפיסי במצבה ביום חתימת הסכם זה as is". כמו כן הצהירו בסעיף 2.2 להסכם כלהלן: "הרוכשים מצהירים בזה כלפי המוכרים כדלקמן": 2.2.1 ניתנה לרוכשים שהות מספקת לעיין בהסכם על נספחיו ולעריכת כל הבדיקות הנחוצות מצידם לצורך רכישת הזכויות בדירה".

...

ביהמ"ש דוחה טענת הקונים שהמוכרים הציבו במרתף לוחות גבס כדי להסתיר רטיבות הקונה נשאל מדוע טוען שהמוכרים ידעו על המום ועל כך ענה: "אי אפשר היה להגיע ולהבין את מה היה בעצם מאחורי הקירות גבס, אז אני כן, אני כן מאמין שיש פה בוודאות, היה נזילות, היה דליפות ואני חושב שבסופו של דבר, כשאני היום מסתכל, קיבלתי את המפתח וקיבלתי ירושה עם המפתח הזה, קיבלתי את הבריכה קרוב מאוד ליום קבלת המפתח, הבריכה הזאתי לא אני יצרתי אותה." ביהמ"ש קובע כי הטענה המרכזית של הקונים לפיה המוכרים הסתירו את הרטיבות ע"י התקנת הלוחות במרתף וצביעה, על מנת להסתיר סימני הרטיבות לא הוכחה.

לנוכח האמור לעיל, ביהמ"ש מגיע למסקנה שיש לקבוע חלוקת אחריות, או רשלנות תורמת של הקונים, בשיעור של מחצית מהסכום הנדרש לתיקון הרטיבות במרתף ועוגמת הנפש שנגרמה לקונים ולכן מחייב הבודקת לשלם לקונים הסך של 57,500 ₪ בלבד.

סוף דבר ביהמ"ש דוחה התביעה כנגד הנתבעים 1-2.

בנוסף, התובעים ישלמו לנתבעים 1-2 הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.