ניפתח את דיוננו בדברי המלומדים ד' פרידמן ונ' כהן בספרם-חוזים (2011) (כרך ד', עמ' 538-9 ו-761), כפי שצוטטו על ידי כב' השופט י' עמית בפסק דינו בע"א 4948/13 עו"ד יעקב הרכבי נ' אבני ואח' (15.3.15) (להלן: "עניין הרכבי"):
"עיקרון היסוד, המשותף לכל דיני הפיצויים, הוא שסעד הפיצויים מיועד להעמיד מבחינה כלכלית את מי שזכותו נפגעה, במצב שבו היה נתון אילמלא הפגיעה בזכותו. אולם קיימים מצבים שבהם מושתתים הפיצויים על בסיס שונה. פצויי הסתמכות שאליהם מתייחס סעיף 12 לחוק החוזים, מיועדים להחזרת המצב לקדמותו במובן הנכון של מונח זה. הם אמורים להחזיר את הנפגע, כביכול, אחורה, למצב שבו היה נתון לפני שהחל במשא ומתן לקשירת החוזה. ואילו הפיצויים הנפסקים בשל הפרת החוזה הם פצויי קיום, הצופים, כביכול, קדימה למצב שהיה נוצר אילו קוים החוזה. היו שאמרו שפיצויי הסתמכות דומים לאלה הנפסקים בנזיקין. אולם דברים אלה אינם נכונים. אכן, הפיצויים בנזיקין נראים במקרים לא מעטים כפיצויי הסתמכות, אולם במקרים אחרים דומים הפיצויים בנזיקין לפצויי קיום. הטעם להפעלה השונה של כללי הפיצויים במצבים השונים נעוץ בכך שמדובר בהם בזכויות שונות, ואופיה של הזכות שנפגעה הוא המכתיב את דין הפצוי בגינה".
ההבדל בין פצויי הסתמכות לפצויי קיום אינו נעוץ באופן החישוב, אלא באנטרס המוגן.
...
המסקנה העולה מן הדברים היא כי עקב תקלה או טעות, לא צורף לתצהירו של העד קלסר הקבלות והחשבוניות, ביחס לכל הוצאה והוצאה, אולם עקב חקירתו הנגדית המפורטת, עלה בידי העד, אשר התרשמתי כי עדותו מהיימנה, לפרט ולהרחיב ביחס להוצאות שבטבלה ולהראות כי ההוצאות שנרשמו בטבלה מגובות בהנהלת החשבונות של החברה וקיים לגביהן תיעוד ואסמכתאות.
אף שהיה על התובעות לצרף לתצהירו של רואה החשבון את הקבלות, החשבוניות והאסמכתאות לביצוע התשלומים, עלה בידי העד, במהלך חקירתו הנגדית, לשכנע כי ההוצאות שנרשמו על ידו בטבלה, היו מגובות באסמתאות אותן הציג בחקירתו ואליהן הפנה ושוכנעתי כי יש בכך בסיס נאות לאישור ההוצאות.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, נקבע בזאת כי על הנתבעת לשלם לתובעות סך של 823,348 ₪.
