פיצויי פיטורים למרות התנהגות בלתי הולמת של עובד

מובהר בזאת שהמבקשת רשאית כמובן לפעול בעתיד כנגד החלטה של המשיבה הנוגעת להמשך העסקתה או זכויותיה של המבקשת, זאת ככל שתימצא לנכון לעשות כן. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות"; - ביום 17.9.2015 זומנה התובעת על ידי הנתבעת לשימוע בגין כוונת הנתבעת לסיים את עבודתה, ולאור טענתה ל"ליקויים בעבודה השוטפת" ול-"היתנהגות בלתי הולמת ובלתי שגרתית" של התובעת; - ביום 26.10.2015 נערך השימוע לתובעת, בנוכחות הגורמים הבאים: התובעת; בא-כוחה; שרה; ריקי; ציון אליאב – סגן מנהלת אדמיניסטרטיבית במחוז חיפה של הנתבעת; יהודית ובאת-כוח הנתבעת; - ביום 28.11.2015 אושפזה התובעת במחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי "בני ציון" שבחיפה, עד ליום 8.12.2015; - ביום 15.12.2015 נשלח לבא-כוח התובעת מכתב הנתבעת (באמצעות באי-כוח הנתבעת) שעניינו בהחלטת הנתבעת על סיום עבודתה של התובעת לאלתר, והחל מיום 20.12.2015; - ביום 13.12.2015 הונפקה לתובעת תעודת מחלה על ידי מכבי שירותי בריאות, לתקופה שבין יום 29.11.2015 ליום 8.12.2015; ביום 17.12.2015 הונפקה לתובעת תעודת מחלה נוספת ושניה על ידי מכבי שירותי בריאות, לתקופה שבין יום 9.12.2015 ליום 17.12.2015; ביום 21.12.2015 הונפקה לתובעת תעודת מחלה נוספת ושלישית על ידי מכבי שירותי בריאות, לתקופה שבין יום 15.12.2015 ליום 26.12.2015; - החל מיום 28.12.2015 ועד ליום 31.5.2016 הונפקו לתובעת 11 תעודות מחלה נוספות על ידי מכבי שירותי בריאות; - ביום 28.12.2015 פנה בא-כוח התובעת אל באת-כוח הנתבעת וטען כי התובעת פוטרה בזמן היותה בחופשת מחלה; - ביום 5.1.2016 השיבה באת-כוח הנתבעת לבא-כוח התובעת ודחתה את טענותיו; - ביום 1.2.2016 פנה בא-כוח התובעת לבאת-כוח הנתבעת בבקשה לקבל מסמכים הנוגעים להעסקתה של התובעת; - ביום 24.2.2016 השיבה באת-כוח הנתבעת לבא-כוח התובעת; (עוד יצוין, כי בתיק בית הדין קיימים מסמכים רפואיים רבים של התובעת, ובעיקר מהמועד שלאחר פיטוריה מהעבודה בנתבעת, ואלה ייסקרו במהלך פסק הדין בהתאם לרלוונטיות שלהם לסוגיות שבמחלוקת.

כמו כן, התקבלו עליה תלונות רבות ביחס להתנהלותה המקצועית, וכן בשל היתנהגות בלתי מקובלת ותוקפנית; - אשר לליקויים מקצועיים – חרף העובדה שניתן לה תפקיד פשוט, וההדרכות שאותן היא קיבלה, התובעת לא עמדה בנטל של משימות פשוטות; - אשר להיתנהגות בלתי הולמת ובלתי שגרתית – התובעת היתנהלה באופן שגרם למתחים ואוירה בלתי נעימה במחלקה לרפואה תעסוקתית.

(1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או הישתלמות מקצועית, או תשלום פצויי פיטורים – אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים; (2) לענין פיטורים מהעבודה – אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו.

...

מנגד, הנתבעת התכחשה לכלל טענות התובעת, וטענה כי דין התביעה להידחות במלואה.

] "פיצוי בגין אי מתן אישור העסקה –סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע, כי מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה. הפרת סעיף 8 לחוק אינה מזכה בפיצוי כספי בגין אי מתן אישור העסקה, אלא קובעת קנס פלילי אשר אופן חישובו מעוגן בתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי- אישור לעובד על תקופת עבודתו), תשס"ב-2002. החוק אינו מקנה סמכות לפסוק פיצוי כספי בהליך אזרחי בגין הפרת ההוראה ליתן אישור על תקופת ההעסקה. כך גם, ככל שהתובע מבקש פיצוי מכח הפרת חובה חקוקה, התובע לא הצביע על הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי מתן אישור העסקה. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה נדחית." לסיכום – עילת התביעה למתן פיצוי בגין אי-מתן אישור על תקופת העסקה דינה להידחות במלואה.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתה של התובעת דינה להידחות במלואה, ביחס לכלל רכיבי התביעה.

על כן, אנו קובעים בזאת כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.

בכל הקשור בהתנהגות שאינה הולמת את תפקידו של העובד כעובד מדינה, נקבע על-ידי בית-הדין למשמעת , שהמדובר בסעיף שעל בית-הדין למשמעת לצקת לתוכו תוכן על-פי העובדות שבפניו, ובכל הקשור לעניין השאלה האם המדובר בעבירה שיש עימה קלון, אם לאו, קבע בית-הדין למשמעת כי ישמע את טיעוני הצדדים ויחליט בהקשר לכך.

ב-עש"מ 4/81 שלמה אוחיון נ' מדינת-ישראל (26/10/81) נפסק מפי כב' השופט שמגר (בתוארו אז) כי: "סעיף 17(6) לחוק שירות המדינה (משמעת) מתייחס לעבירת המשמעת, המבוצעת על-ידי מי שהורשע בעבירה שיש עימה קלון. למותר להוסיף, כי למרות הניסוח התמציתי של הוראה זו אין העבירה מתמצית בהרשעה בעבירה אלא בבצוע העבירה, וכוונתה של ההוראה לבצוע עבירה שיש עימה קלון, בה הורשע עובד המדינה. ההרשעה, שהיא יסוד מיסודותיו של סעיף זה, יוצרת נקודת מוצא מוכחת, היינו, במסגרת הדין המשמעתי אין צורך לשוב ולהוכיח את פרטיה של העבירה, כי ההרשעה היא הראיה למה שארע ומהו המעשה, שעליו נסב הדיון המשמעתי.

ב-בד"מ 11/17 נציבות שירות המדינה נ' דפנה יפרח (19/2/17) נדון עניינה של עובדת ברשות המיסים, שהורשעה בהסדר טיעון בעבירות לפי סעיפים 17(1),(2),(3),(4),(6) לחוק המשמעת בעקבות הליכים פליליים שהתנהלו נגדה בבית-משפט השלום, ושייחסו לה גניבה בידי עובד, זיוף בידי עובד ציבור, מירמה והפרת אמונים, ובצוע עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, ושבגינם קיבלה למעלה מ-600,000 ₪, ואמצעי המשמעת שננקטו נגדה היו נזיפה חמורה, פיטורים לאלתר תוך שלילת 50% מפיצויי הפיטורים, ופסילה לצמיתות משירות המדינה.

...

ב-ע"פ 96/94, 126/64 חברת בונה-יוצר דובובי כץ בע"מ נ' היועמ"ש לממשלה (14/5/64) נפסק בכל הקשור לסכומי הכנסה שהועלמו וסכומי השקעות והון שהושמטו מהצהרת הון בסכומים שלא נרשמו בספרים כי: "אבל נראה לנו כי כבוד הנשיא־התורן לא נתן את המשקל הראוי לצורך הדחוף והחיוני לא רק להרתיע משתמטים בכוח מתשלום מס הכנסה המגיע מהם, ומבצעי זיופים ומצהירי הצהרות כוזבות להשגת מטרת ההשתמטות הזאת, אלא גם - והוא עיקר בעינינו בסוג עבירות זה - לשים אות קלון על מצחם של אלה אשר מרמים את אוצר המדינה ומתעשרים על חשבון הכלל. הסכנה אשר בפניה בתי המשפט מצווים לעמוד בפרץ היא לא רק ולאו דווקא בריבוי העבריינים הללו, כי אם בעובדה שבחוגים רחבים של הציבור עדיין עבירות אלו אינן נחשבות כאילו יש עמהן קלון: עוד לא חדר הדבר לתודעת הציבור כולו, כי גזילת הכספים המיועדים לפי החוק לצרכי המדינה אינה נופלת בשפלותה מגזילת כספו של הפרט, ואולי אף עולה עליה. כל עוד לא נעקרה תפיסה מוטעית זו מן השורש, שומה על בתי־המשפט להטיל על עוברי עבירות לפי פקודת מס הכנסה את אותו העונש אשר הוא היחיד מבין דרכי הענישה המביע אל נכון קבל עם ועדה את הקלון אשר בית־המשפט רואה בעבירה זו, והוא עונש מאסר." ב-עש"מ 4123/95 יוסף אור נ' נציבות שירות המדינה (8/1/96) (להלן: "עניין אור"), נדון עניינו של עובד מדינה שהועמד לדין פלילי והורשע בעבירה של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, והוטל עליו מאסר על-תנאי וקנס, לאחר מכן הוגשה כנגדו תובענה לבית-הדין למשמעת לפי סעיפים 17(3) ו-17(6), והוא הורשע בשתי העבירות תוך שאמצעי הענישה שננקטו כנגדו היו נזיפה חמורה, הורדה בדרגה לשנה והעברתו לתפקיד אחר לתקופה של חמש שנים.

ב-עש"מ 2699/01 ג'מיל חלף נ' נציבות שירות המדינה (15/5/01) (להלן: "עניין ג'מיל חלף") נפסק מפי כב' השופטת בייניש (כתוארה אז), כי העובדה שעבירה של זיוף וגניבה בוצעה בידי המערער שם, שלא במסגרת תפקידו, ובלא ניצול מעמדו כעובד מדינה, אין בה כדי להוביל למסקנה שכתם הקלון לא דבק בהתנהגותו, וכך נפסק באותו עניין: "לצורך קביעת היחס בין העבירה הפלילית שעובד המדינה הורשע בה ובין הזיקה לשירות המדינה, יהיה עלינו לבחון האם המעשה שעשה העובד, פוגע בתדמית שירות המדינה ובאמונו של הציבור ביושרם ובהגינותם של עובדי שירות המדינה. בבואנו לבחון שאלה זו, בנסיבות עניינו של המערער, עלינו לזקוף לחובתו את העובדה כי אין זו העבירה הראשונה שביצע, ואין מדובר במעידה חד-פעמית, אלא במקרה שני שבו ביצע המערער עבירות של מרמה במסגרת עבודתו מחוץ לשירות המדינה כסוכן ביטוח. בנסיבות אלה, הכתם שדבק בהתנהגות המערער משליך על האמון שניתן לתת בו כעובד מדינה. בנוסף, מושפעת קביעת הקלון לעניין דיני המשמעת של שירות המדינה ממעמדו ומתפקידו של המערער בתוך שירות המדינה. עבירה שאינה נושאת עמה קלון לצורך דיני המשמעת של עובד בתפקיד פלוני, יכולה להיות עבירה הנושאת עמה קלון כאשר מדובר במשרה אחרת. במקרה זה, אין מדובר בעובד מדינה מן השורה, אלא באדם הנושא תפקיד חינוכי בהיותו מורה בבית ספר. לתפקיד המורה נועדה משמעות מיוחדת, בהיותו מחנך האמור לשמש דוגמה לתלמידיו, ולכן יש חשיבות רבה לשמירה על מעמדו ועל יוקרתו בעיני תלמידיו. מורה מתייצב בפני תלמידיו ללמדם, לחנכם ולהקנות להם ערכים, ולפיכך מהווה יושרו יסוד מרכזי באמון שהתלמידים רוחשים לו." בענייננו, המדובר בעבירה בה הורשע המערער, שבוצעה שלא במסגרת תפקידו, אולם בהתחשב באופי העבירה, בהשמטת הכנסות בסכום גבוה של 1,000,000 ₪, במשך ביצוע העבירה על-פני 3 שנים, כך שאין המדובר בסטיה אקראית מנורמת התנהגות, ובהתחשב בכך שהמערער שימש כמורה האמור לשמש דוגמא לתלמידיו, המדובר בעבירה שיש עמה קלון לעניין הרשעתו לפי חוק המשמעת.

בנסיבות עניינו של המערער, כאשר המדובר בעבר משמעתי, כפי שפורט לעיל, בהשמטת הכנסות לאורך מספר שנים של 1,000,000 ₪, ובהינתן כי המדובר במורה ומחנך בישראל, האמור להוות דוגמא לתלמידיו, ולאור מטרות הענישה בהליכים משמעתיים, נראה כי אין מנוס מלקבוע שההחלטה בדבר פיטוריו של המערער הינה החלטה שניתנה כדין ואין מקום להתערב באמצעי משמעת זה של בית-הדין למשמעת.

(1) עשה מעשה, או התנהג, באופן שפגע במשמעת שירות המדינה; (2) לא קיים את המוטל עליו כעובד המדינה על-פי נוהג, חוק או תקנה, או הוראה כללית או מיוחדת שניתנו לו כדין, או התרשל בקיום המוטל עליו כאמור; (3) התנהג היתנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד המדינה או התנהג היתנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה; (4) התנהג היתנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו או בקשר אתו; (5) השיג את מינויו בשירות המדינה במסירת ידיעה כוזבת או בהעלמת עובדה הנוגעת לענין, או בשימוש באיומים או בכוח או באמצעים פסולים אחרים; (6) הורשע על עבירה שיש עימה קלון.

בגזר-הדין המתוקן אמנם נמחקו המילים "תוך תשלום פצויי פיטורים" מסעיף 6 בגזר-הדין, אולם בהנמקה בסיפא של סעיף 5 נותרו המילים "שהוחלט להקל עם המערער ולהורות שעם פיטוריו ישולמו לו פצויי הפיטורים". במסגרת הטיעונים בעירעור, העלה המערער גם טענות בנוגע לשגיאה שנפלה בסכום שהוא חויב להשיב, ובמספר ימי העבודה שדווחו באופן שגוי, למרות שהיו ימי חופש.

עו"ד גיא דוד מאגף המשמעת ניסה להיתמודד עם העידר תיקון סעיף 5 לגזר-הדין, בכך שציין כי עובד בפנסיה תקציבית שמפוטר יכול לבחור בין אפשרות לבחור את פצויי הפיטורים לבין זכאותו לגימלה, אלא שהגורם שצריך ליתן דעתו למשמעות האמור בסעיף 5 לגזר-הדין הנו בית-הדין למשמעת! לא המשיבה, ואף לא ערכאת העירעור, צריכים לברר למה התכוון בית-הדין למשמעת, בכך שהשאיר האמור בסעיף 5 לגזר-הדין.

בעיניין יעקב שאהין, שהוזכר לעיל, הפנה בית-המשפט העליון, מפי כב' השופט שטיין, לדוגמא של עובד שהורשע בעבירת משמעת שעניינה צירוף תעודה מזויפת על-מנת להיתקבל לעבודה, בכל הקשור להשכלתו, ולכך שלא נגזרו עליו פיטורים בפועל, כאשר נילקחו בחשבון הנתונים של היותו עובד זוטר, תקופת עבודתו, נסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי והקושי למצוא עבודה חדשה.

...

הנני סבורה כי אכן מצבור הטעויות שנפלו בעניינו של המערער מצדיק את החזרת עניינו לבית-הדין למשמעת על-מנת שישמע טיעונים לעונש, יקבל את המידע המדויק בנוגע לפנסיה לה זכאי המערער על בסיס גילו, מספר שנות עבודתו, אחוזי הפנסיה שצבר, והיותו מבוטח בפנסיה תקציבית ולא בפנסיה צוברת, יקבל את המידע המדויק בנוגע למספר הימים המדויק שלגביהם ביצע המערער דיווח כוזב, ישקול את נסיבותיו האישיות של המערער, כמו גם את עמדת המשיבה ועמדת המשרד שהמערער עבד בו, ויחליט מה הם אמצעי המשמעת הראויים שיש לגזור על המערער לאור מכלול כל האמור לעיל.

לאור האמור לעיל, ובהינתן הטעויות שנפלו במידע שנמסר לבית-הדין למשמעת עובר למתן גזר-הדין, הנני מורה על החזרת עניינו של המערער לבית-הדין למשמעת על-מנת שישוב וישמע את טיעוני הצדדים לעניין אמצעי המשמעת שיש לנקוט כלפי המערער בהינתן הכרעת-הדין לגביו, שעומדת בעינה, ויתן גזר-דין חדש לאחר שישמע הטיעונים ויבחן העובדות הנכונות לאשורן.

מנגד, על פי גירסתו של מנהלו הישיר של התובע מר יעקב יפרח, מעולם לא נתן הנחיה לדיווח על שעות עבודה למרות שלא עבד אותן, או להגיע חזרה למפעל שעות רבות לאחר סיום התקנה.

יוער, כי גם במקרה בו מנהל עבודה "עוצם את עיניו" ולא מתריע על היתנהגות שאינה הולמת של העובד, אין בכך כדי "להכשיר" את היתנהגות העובד.

השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שניגרם למעביד או שעלול היה להגרם לו עקב כך, הקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת היתנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא - אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההישתכרות העתידית שלו; [וראו במסגרת השיקולים הללו גם ע"ע 3000/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון, ניתן ביום 2.7.01]".

...

אנו קובעים, כי התובעת/נתבעת שכנגד, הייתה רשאית לנכות משכר העבודה של העובד הנתבע/תובע שכנגד, סך של 12,239 ₪ - שיעור השכר שהגיע לו לחודשים אלה.

סיכום: לאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי במועד ובעקבות סיום העסקה של העובד הנתבע, היה העובד זכאי לקבל ממעסיקתו: א. פדיון חופשה בסך 1293 ₪ ב. דמי הבראה בסך, 926 ₪ ג. שכר עבודה לחודשים 12/18 ו-1/19 בסך של 12,239 ₪ ד. פיצויי פיטורים מופחתים סך של 11,173 ₪ .

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי על התובעת/נתבעת שכנגד, לשלם לנתבע/תובע שכנגד סך של 7,919 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל בנוסף, על התובעת/נתבעת שכנגד לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

נגד המערער הוגשה תובענה משמעתית שבה יוחסו לו עבירות משמעת בגין הפרת הוראות חוזה מנכ"ל, דיווח כוזב אודות סיבת העדרותו ממקום העבודה, פגיעה במשמעת שירות המדינה, אי קיום המוטל עליו על פי חוזה מנכ"ל, היתנהגות בלתי הולמת והתנהגות בלתי הוגנת של עובד מדינה – עבירות לפי סעיפים 17(1), 17(2), 17(3), 17(4) לחוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק המשמעת").

באותו מקרה נימנעה המשיבה לעתור לפיטורי המערער והגיעה איתו להסדר טיעון שכובד על ידי בית הדין, למרות שסבר כי ההסדר נטה באופן ממשי לקולה לטובת המערער; המערער לא למד את הלקח, לא הפנים את הפסול במעשיו, וכשל פעם נוספת במעשי רמייה כלפי משרד החינוך; הדבר מלמד כי טוהר המידות ממנו והלאה; הרשעתו של המערער בעבירות חמורות אלה בגין מעשים שבוצעו בשתי הזדמנויות שנה אחר שנה, בצרוף הרשעתו הקודמת בגין גניבה, מחייבות פיטוריו משירות המדינה.

בית הדין נתן משקל ראוי לעדויות האופי במסגרת גזר דינו; הוא היתחשב במכלול הנסיבות ולא מיצה את הדין עם המערער, כאשר קבע כי ישולמו לו מלוא פצויי הפיטורים וקצב את תקופת הפסילה משירות המדינה לתקופה קצרה של שנתיים בלבד; בית הדין היתייחס במפורש לתפקודו החיובי של המערער בעבודה, לחוות הדעת הטובות על יחסו לתלמידים ולהורים, ולקשרי העבודה הטובים שרקם עם צוות בית הספר; בית הדין אף שקל במסגרת שיקוליו לקולה את לקיחת האחריות המלאה של המערער על מעשיו.

...

תמצית טענות המשיבה לטענת המשיבה דין הערעור להידחות.

בענייננו, סבורני כי גזר דינו של בית הדין הביא בחשבון ואיזן בצורה מנומקת ואפשרית את השיקולים לקולה לעומת השיקולים לחומרה, בעניינו של המערער.

סבורני כי, בצדק זקף בית הדין חומרה מיוחדת לעברו המשמעתי הקרוב של המערער, בגין מעשה גניבה שעומד בניגוד קוטבי לערכים ולנורמות שאמורים לשמש לחם חוקם של עובדי חינוך והוראה.

סוף דבר: הערעור נדחה.