פיצויי פיטורים למורה במוסד חינוך עצמאי

משהתובע פוטר מעבודתו במוסד החינוכי, רשאי הוא על פי הוראות סעיף 83 לתקשי"ר, להשיב את פיצויי הפיטורים שקיבל לשם צירוף התקופות לצורך הגמלה.

ליבת המחלוקת בין בעלי הדין בתיק זה עניינה בשאלה האם השלים התובע 40 שנות שירות הנושאות זכות לגימלאות בגין צירוף פרק העסקתו כמורה במרכז החינוך העצמאי.

לא הונחה בפנינו תשתית עובדתית או אחרת המצביעה על כך שהמוסד שבו עבד התובע אכן עונה על תנאים הקבועים בסעיף 1 לחוק הלימוד, ואין בהסכם מיום 25.3.63 בין מרכז החינוך העצמאי לבין המדינה המוזכר בעיניין מילר כדי לגרוע ממסקנתנו זו. יצויין בנוסף כי סעיף 2(6) לתקנות מתנה את תחולתו במעבר ממוסד הלימוד לשירות המדינה בפרק הזמן שבין 15.5.48 ליום 31.3.57.

...

סוף דבר – לאור כל האמור – נדחית התביעה.

רקע וטענות הצדדים הנתבעת (להלן – רשת הגנים או המבקשת) היא עמותה רשומה העוסקת במתן שירותי חינוך לילדי גנים ומעונות יום בחינוך החרדי, במסגרת החינוך העצמאי.

בהקשר זה יצוין - כי ככל שלמי מהתובעות קמה עילת תביעה חדשה כנגד הנתבעת ביחס לתקופה שלאחר הגשת כתב התביעה - בשל נסיבות שארעו לאחר מועד הגשתו ואשר לא התבררו במסגרת הליך זה - הרי שזו תתברר במסגרת תביעות נפרדות שהוגשו או שתוגשנה ע"י כל אחת מהתובעות כנגד הנתבעת, ככל שיש בהן צורך לאור קביעת בית הדין ביחס לזכאות התובעות לתנאים של עובדי הוראה המועסקים ע"י מוסדות חינוך רישמיים (לעניין זה ראה – סעיף 90 לסיכומי התובעות ככל שהסעד נוגע לתובעות 1-13 וסעיף 15 לסיכומי הנתבעת וסעיפים 18-20 לסיכומי התשובה המשלימים).

על רקע ההחלטה המופרטת לעיל בפסק הדין החלקי, הגישו מספר גננות תביעות אישיות לבית הדין האיזורי בתל אביב בהן עתרו להפרשי שכר בהתאם לשכר עובדי הוראה ולזכויות סוציאליות נילוות וכן לתשלום יתרת פצויי פיטורים (ר' לדוגמה ס"ע 52911-08-10; ס"ע 40579-06-11; ס"ע 52901-08-10 וכן תע"א 9558/08; תע"א 9559/08;תע"א 7345/08).

...

בית הדין הארצי לא התערב בקביעה זו בפסק הדין בערעור השני והוסיף: "אנו סבורים כי אין להתערב בקביעה זו של בית האזורי. במקרה הנדון, ההתדיינות בין הצדדים התמשכה במשך תקופה ארוכה, מסיבות שונות – מורכבות ההליך, פיצול ההליך בין השאלות העקרוניות לבין הסעדים הכספיים, התנהלות הרשת אשר הביאה לכך שבית הדין היה צריך לדון וליתן החלטות בבקשות ביניים רבות, שעיכבו את קידום ההליך העיקרי ועוד. בנסיבות אלה, לא היה זה סביר שהמשיבות יתקנו את כתב התביעה בכל מועד שבו חל עדכון שכר משרד החינוך או נוצרה עילה חדשה אחרת, והיה מקום להתיר לתבוע זכויות אלה בהליכים נוספים. בשל מירוץ תקופת ההתיישנות, לא היה מנוס מהגשת תביעות בהליכים הנוספים בטרם תמה ההתדיינות בהליך זה. יש לקוות, כי נוכח ההכרעות במחלוקות העקרוניות בין הצדדים לעניין הסעדים הכספיים, ישכילו הצדדים להגיע להסדר בהליכים הנוספים, על יסוד העקרונות שנקבעו בהליך זה" (ר' סעיפים 115-118 לפסק הדין בערעור השני.

יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) עופרה אילן נ' שירותי בריאות כללית, כמצוטט: "מכלל הדעות עולה לפיכך, כי במקרים המתאימים צד יהא מנוע מלעשות שימוש בטענת התיישנות, ככל שהעלאת הטענה בנסיבות העניין תיחשב כשימוש בזכותו הדיונית בחוסר תום לב. הפער בעמדותיהם של השופט צור והנשיא (בדימוס) אדלר בעניין ברקוביץ' אינו מהותי אלא כמותי; הדרך המאוזנת היא לפיכך לקבוע כי שימוש בעקרון תום הלב לצורך מניעות מהעלאת טענת התיישנות ייעשה בזהירות המירבית, ובמקרים חריגים בלבד. כפי שהובהר בעניין פלונית – "החשיבות הרבה של הוודאות והיעילות הדיונית, שאותם מנסים לקדם בעזרת כללי סדר הדין, ומערכת היחסים המורכבת בין בעלי הדין בהליכים משפטיים, מובילים אל המסקנה כי השימוש בעקרון תום הלב, שמטבעו הוא עקרון גמיש המיושם על ידי בית המשפט תוך הפעלת שיקול דעת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה, צריך להיעשות בזהירות, ובאותם מקרים שבהם חוסר תום הלב גובר על הצורך לשמור על נוקשות הכללים". אכן ממועד מתן פסק הדין החלקי עד למועד הגשת התביעה עברו יותר מ-7 שנים, יחד עם זאת, סבורה אני כי לא כל רכיבי התביעה התיישנו שכן תביעתן הוגשה במהלך 08/2016 והיא כוללת רכיבים בעילות מתחדשות כגון הפרשות מעסיק לקופת גמל והפרשי שכר.

לקראת סיום אביא את דברי בית הדין הארצי בפסק הדין בערעור השני, אשר סבורה אני כי ניתן ללמוד מהם לענייננו, כדלקמן: "אנו סבורים כי אין להתערב בקביעה זו של בית האזורי. במקרה הנדון, ההתדיינות בין הצדדים התמשכה במשך תקופה ארוכה, מסיבות שונות – מורכבות ההליך, פיצול ההליך בין השאלות העקרוניות לבין הסעדים הכספיים, התנהלות הרשת אשר הביאה לכך שבית הדין היה צריך לדון וליתן החלטות בבקשות ביניים רבות, שעיכבו את קידום ההליך העיקרי ועוד. בנסיבות אלה, לא היה זה סביר שהמשיבות יתקנו את כתב התביעה בכל מועד שבו חל עדכון שכר משרד החינוך או נוצרה עילה חדשה אחרת, והיה מקום להתיר לתבוע זכויות אלה בהליכים נוספים. בשל מירוץ תקופת ההתיישנות, לא היה מנוס מהגשת תביעות בהליכים הנוספים בטרם תמה ההתדיינות בהליך זה. יש לקוות, כי נוכח ההכרעות במחלוקות העקרוניות בין הצדדים לעניין הסעדים הכספיים, ישכילו הצדדים להגיע להסדר בהליכים הנוספים, על יסוד העקרונות שנקבעו בהליך זה" (ר' סעיפים 115-118 לפסק הדין בערעור השני.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי תביעות התובעות התיישנו רק באשר לעילות התביעה שהתגבשו עובר ליום 16.8.09.

יחד עם זאת, מקורו של חלק ניכר מתקצובם של מוסדות החינוך המוכרים שאינם רישמיים, בכספי המדינה (ע"ע 109/08 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה – עובדיה בן נון, מיום 21/8/2008).

אחד הקריטריונים להכרה, והוא הרלוואנטי לתביעה זו, נקבע בתקנה 3(א)(6) לתקנות, כדלקמן: "משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רישמיים". כלומר, בהיותה של הנתבעת מוסד חינוך מוכר שאינו רישמי, המתוקצב על ידי משרד החינוך, הרי שאחד התנאים להכרה בה כ"מוסד מוכר" הנו כי משכורות המורים והעובדים בבית הספר ובגנים יהיו לפי השיעורים והכללים במוסדות חינוך רישמיים.

פסק דינו של בית הדין הארצי בעיניין בוסי מיתמקד, כאמור, בתביעות הכספיות של הגננות להפרשי שכר ולהפרש פצויי פיטורים.

גם בסע"ש (נצ') 9721-08-12 סוזית אטרש – בית הספר היווני קתולי של מסדר נזירות המושיע ואח', מיום 1/2/2015, קבע כב' השופט ארמון (כתוארו אז), כי יישום ההלכה בעיניין בוסי "מחייבת כי תנאי העבודה של עובדים במוסדות חינוך מוכרים שאינם רישמיים, יהיו דומים ככל האפשר לתנאי העבודה של עובדים במוסדות רישמיים". וכך נפסק שם: "על כן, כאמור לעיל, דעתנו היא שנקודת המוצא אמורה להיות כי עובדי בית הספר, כמוסד מוכר שאינו רישמי, זכאים לתנאי עבודה כעובדים במוסדות רישמיים. תנאי עבודה אלה, אינם רק במשכורות, בדרגות ובדירוג, אלא – ככלל – הדבר אמור לחול על כל תנאי העבודה, ולכל הפחות - על כל תנאי העבודה אשר כוללים זכויות כספיות של העובדים (להבדיל מתנאי עבודה שמסדירים פרוצידורות מסויימות, כגון הליכי פיטורים וכיו"ב)" (סעיף 43 לפסק הדין) (ההדגשה הוספה).

...

סיכומו של דבר: יש לקבל את תביעתה של התובעת לתשלום מענק יובל לשנת 2016, על פי ותקהּ, ובהתאם לכללים החלים על עובדי רשויות מקומיות מכוח חוקת העבודה.

דין הטענה להידחות ולו מהטעם שהועלתה לראשונה בסיכומים.

סוף דבר לאור כל האמור, התביעה מתקבלת ואני פוסקת לזכות התובעת מענק יובל בסך 2,645 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/16, הוא המועד שבו אמור היה להשתלם לתובעת מענק היובל.

על דעת רוב חברי המותב, כמפורט בחוות דעתם של השופטת רוזנפלד והשופט צור, ובנגוד לדעתו החולקת של השופט פליטמן, מאושרת קביעתו של בית הדין האיזורי בדבר קיומה של עילת תביעה עצמאית למשיבות על יסוד הוראת תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים) תשי"ד-1953, והערעור על פסק הדין לעניין זה נדחה".

השכר הקובע לחישוב זכויות התובעות להפרשי שכר ופיצויי פיטורים: בהתאם לפסק הדין של בית הדין הארצי, אושרה פסיקתו של בית הדין האיזורי בעיניין בוסי בפסק הדין החלקי, כי לגננות המועסקות ברשת זכאות למכלול התנאים של עובדי הוראה המועסקים במוסדות החינוך הרישמי מכוח תקנות החינוך הממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד- 1953.

...

אנו סבורים כי עיקר של המחלוקת בתיק זה הוא משפטי / חישובי, וביחס למחלוקת העובדתית אנו סבורים כי בפנינו פרוטוקול מפורט, המאפשר הכרעה עובדתית, הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב למשך הזמן הארוך שבו מתנהל התיק על שלביו השונים.

לכן, תביעתן של התובעות ברכיב זה נדחית.

מענק יובל: אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת, לפיה התובעות זכאיות למענק יובל רק אם יוכח שמשרד החינוך העביר את התשלום.

סוך דבר: הנתבעת תשלם לתובעות, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים כדלקמן: גב' שוקר: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע בסך 112,332 ₪.