פיצויי פיטורים והטבות מס לתושב הנגב

התובע, אזרח אריתריאה מבקש מקלט מדיני, הועסק אצל הנתבעת מיום 3.9.12 ועד ליום 7.12.13 כעובד במשחטת עוף הנגב.

הנתבעת טוענת שעומדת לזכותה טענת קזוז של דמי ההודעה המוקדמת וכן של נקודות זכוי שלטענתה הוענקו לתובע בהתאם לסעיף 34 ו-36 לפקודת מס הכנסה כאילו הוא תושב ישראל ולכן היא מבקשת לקזז מכל סכום שיגיע לתובע הודעה מוקדמת ואת ערך נקודות הזיכוי בסך של 5,769 ₪.

בנסיבות הללו אני קובע שהתובע פוטר על ידי הנתבעת בהתנהגותו של מר רענן דמרי ביום 7.12.13, לאחר שהתובע עמד על דרישתו המוצדקת לקבל את ימי המחלה שמגיעים לו. התובע עבד 123 שעות בממוצע בחודש לכן הוא זכאי לפצויי פיטורים בסך של 3,782 ₪ (123 * 23.12 * 16/12).

עוד הוסיף התובע וטען כי הנתבעת בהיותה מן המעסיקים המשוועים לעובדי כפיים בשכר מינימום היתה מודעת לכך שיכול ורשויות המס ידרשו ממנה לשלם עבור עובדים אלה את ערכן הכספי של נקודות הזיכוי שהעניקו להם, בחרה ליטול על עצמה סיכון זה. יתרה מכך נטען כי החלטת רשויות המס התקבלה אצל הנתבעת בסוף שנת 2012 ועל כן מצופה היה ממנה כי עם קבלת ההחלטה תפסיק את מתן נקודות הזיכוי לתובע, אולם מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי היא המשיכה להעניק לו את נקודות הזיכוי גם בשנת 2013, ככל הנראה ביודעה כי אם תפסיק הענקת הטבה זו – יחסי העבודה בין הצדדים יסתיימו.

...

כך קבע סגן הנשיא השופט אברהמי בפסק הדין בעניין ס"ע 14631-08-11: "כאמור לחברת שיא עומדת זכות קיזוז הואיל ובחישוביה את שכרם של העובדים הביאה בחשבון, בטעות שתיים ורבע נקודות זיכוי ובגין כך נדרשה ושילמה (לאחר סיום עבודת התובעים אצלה) למס הכנסה, סכומים נכבדים. (הדגשה שלי- צ"פ)". כאמור, בעניינו הנתבעת מודה כי טרם שילמו למס הכנסה את החוב שקיזוזו מבוקש ומשכך, משלא הוכח קיומו של חוב קיים, מוכח וקצוב- דין טענת הקיזוז להידחות.

על מנת שלא לקפח את זכות המדינה לקבל חזרה את ערך נקודות הזיכוי, אם שולמו ביתר, אני מורה על הקמת חשבון נאמנות על שם ב"כ התובע לטובת התובע, אשר בו יופקד סך של 5,769 ₪ הוא החוב הנטען בגין ערכן הכספי של נקודות הזיכוי.

סופו של דבר על הנתבעת לשלם לתובע: דמי חופשה בסך של 1,056 ₪ ; דמי חגים בסך של 996 ₪ ; דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,590 ₪ ; פיצויי פיטורים בסך של 2,994 ₪ ; פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 619 ₪; דמי מחלה בסך של 1,295 ₪.

השופטים דנו בהשלכות של הטבות מס, בעקבות שינוי חקיקה שקבע מתן הטבות מס לתושבי הנגב, והאם כאשר חלו שינויים במיסוי, ההשפעה תהיה על סכום הברוטו או על הנטו.

ואף הרחבנו לעיל בנוגע לכך שהנתבעת הסכימה לאפשר המשך העסקת התובעת, ואילו התובעת וב"כ הם שעמדו על קבלת החלטת הממונה וסירבו להתדיין על המשך ההעסקה, וחפצו בסיומה, כפי שאישרה התובעת בעדותה, כך שספק אם קמה כלל עילה לפצויי פיטורים מבחינה מהותית.

...

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בגין הרכיבים שבהם התקבלה התביעה כדלקמן: בגין אי מתן הודעה לעובד סך של 3,500 ₪.

לאחר ששקלנו בכובד ראש את השתלשלות הליך זה וגלגוליו, ההחלטות בו והפסיקה .

וכן את העובדה שהנתבעת פעלה על פי חוק ועל פי החלטת הממונה שנתנה כדין, מצאנו כי הייתה הצדקה לחייב את התובעת לשאת בשכ"ט ב"כ הנתבעת .

בנוסף, שיקלל המומחה רכיבים נוספים כמו דמי הבראה וקצובת ביגוד המשולמים על בסיס שנתי וכן רכיבים נוספים אחרים כמו למשל השלמת פצויי פיטורים בשיעור של 2.33% להם זכאי עובד בסיום עבודתו בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים על פי חוק.

ניכוי מס הכנסה התובעת הצהירה כי המגורים באיזור הדרום חשובים לה. הוריה והוריהם מראשוני המתיישבים בנגב ובעלה אינו בקשר עם משפחתו כאשר משפחתה היא המשפחה היחידה שהוא מכיר.

בחוות דעתו קבע המומחה, שבהתבסס על כך שהתובעת זכאית להטבת מס הקבועה בחוק לתושבי ישובים מסוימים לרבות הישובים תקומה ויכיני, אזי הכנסה חייבת של התובעת בחודש 8/18 בסך של 22,171 ₪ (נתון השכר האמור נילקח מחוות דעת אשכנזי) נוכח הטבת המס לה היא זכאית עקב מקום מגוריה, תביא לכך שהיא לא תשלם מס כלל.

בהיתחשב בחוות דעתו ועדותו של טיומקין לפיה זכאית התובעת להטבת מס בשיעור של 20% משכרה ברוטו נוכח מקום מגוריה הנוכחי, כפי שגם עולה מתלושי השכר שלה שהוגשו בשנים 2017 ו - 2018, וכאשר בסיס שכרה לעתיד נקבע על סך של 18,500 ₪, אזי בהתאם לחוות הדעת שלא נסתרה, התובעת לא תחויב בתשלום מס הכנסה בגין שכרה הנ"ל. בהיתחשב בגילה של התובעת, פגיעה תפקודית בשיעור 40%, בסיס שכר של 18,500 ש"ח ללא ניכוי מס, תקופת עבודה עד גיל 67 ומקדם הוון 3%, אני פוסק לתובעת בגין רכיב אובדן הישתכרות לעתיד פיצוי בסך של 1,860,000 ₪ (מעוגל).

...

איני מקבל את טענת הנתבעת כי אין מקום לקבוע לתובעת נכות רפואית בשיעור 3% בגין ההפרעה התחושתית בגב כף רגל שמאל (נוירומה) נוכח האפשרות לביצוע ניתוח.

איני מקבל את טענת מומחה התובעת לתשלום הפרשה חודשית בשיעור 2.33% בגין השלמת פיצויי פיטורים כאשר רכיב זה לא מופיע בתלוש שכר וגם על פי חוות הדעת, העובד זכאי לו בסיום עבודתו בהתקיים נסיבות מסוימות.

לסיום אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקיה שנובעים מהתאונה כדלקמן: בגין הפסדי שכר בעבר - 34,700 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,181,755 ₪ ובנוסף את עלויות חוות הדעת של מר אשכנזי ורו"ח טיומקין בהתאם לקבלות תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה למדד וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבעת טוענת שעומדת לזכותה טענת קזוז של דמי ההודעה המוקדמת וכן של נקודות זכוי שלטענתה הוענקו לתובע בהתאם לסעיף 34 ו-36 לפקודת מס הכנסה כאילו הוא תושב ישראל ולכן היא מבקשת לקזז מכל סכום שיגיע לתובע הודעה מוקדמת ואת ערך נקודות הזיכוי בסך של 14,827 ₪, הנתבעת מודה שהתובע זכאי לסך של 2,805 ₪ עבור ימי אך כאמור מבקשת לקזז ערך נקודות זכוי והודעה מוקדמת.

התובע העיד שבסוף חודש ינואר 2014 לאחר שסיים את יום העבודה מר לזרוביץ' אמר לו שאין עבודה בעוף הנגב ואמר לו שעליו לפנות את הדירה בה התגורר מטעם הנתבעת.

עוד הוסיף התובע וטען כי הנתבעת בהיותה מן המעסיקים המשוועים לעובדי כפיים בשכר מינימום היתה מודעת לכך שיכול ורשויות המס ידרשו ממנה לשלם עבור עובדים אלה את ערכן הכספי של נקודות הזיכוי שהעניקו להם, בחרה ליטול על עצמה סיכון זה. יתרה מכך נטען כי החלטת רשויות המס התקבלה אצל הנתבעת בסוף שנת 2012 ועל כן מצופה היה ממנה כי עם קבלת ההחלטה תפסיק את מתן נקודות הזיכוי לתובע, אולם מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי היא המשיכה להעניק לו את נקודות הזיכוי גם בשנת 2013, ככל הנראה ביודעה כי אם תפסיק הענקת הטבה זו – יחסי העבודה בין הצדדים יסתיימו.

סופו של דבר על הנתבעת לשלם לתובע: דמי חגים בסך של 2,530₪ ; דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,240 ₪ ; פצויי פיטורים בסך של 6,679 ₪ ; פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 1,910 ₪; מסכום זה יש להפחית דמי הבראה שהתובע קיבל ביתר בסך של 679 ₪.

...

כך קבע סגן הנשיא השופט אברהמי בפסק הדין בעניין ס"ע 14631-08-11: "כאמור לחברת שיא עומדת זכות קיזוז הואיל ובחישוביה את שכרם של העובדים הביאה בחשבון, בטעות שתיים ורבע נקודות זיכוי ובגין כך נדרשה ושילמה (לאחר סיום עבודת התובעים אצלה) למס הכנסה, סכומים נכבדים. (הדגשה שלי- צ"פ)". כאמור, בעניינו הנתבעת מודה כי טרם שילמו למס הכנסה את החוב שקיזוזו מבוקש ומשכך, משלא הוכח קיומו של חוב קיים, מוכח וקצוב- דין טענת הקיזוז להידחות.

על מנת שלא לקפח את זכות המדינה לקבל חזרה את ערך נקודות הזיכוי, אם שולמו ביתר, אני מורה על הקמת חשבון נאמנות על שם ב"כ התובע לטובת התובע, אשר בו יופקד סך של 14,827 ₪ הוא החוב הנטען בגין ערכן הכספי של נקודות הזיכוי.

סופו של דבר על הנתבעת לשלם לתובע: דמי חגים בסך של 2,530₪ ; דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,240 ₪ ; פיצויי פיטורים בסך של 6,679 ₪ ; פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 1,910 ₪; מסכום זה יש להפחית דמי הבראה שהתובע קיבל ביתר בסך של 679 ₪.

הטבות מס לפי "חוק הנגב" אשר להטבות המס לפי "חוק הנגב" – עניין לנו בהוראה מיוחדת בפקודת מס ההכנסה אשר קבעה שעורי מס מופחתים לתושבי הנגב (סעיף 11(ב) לפקודת מס הכנסה).

אני מצטרפת לדעתם של השופטת גליקסמן והשופט רבינוביץ' בנושא "חוק הנגב" סוף דבר בכל הנוגע לפצויי פיטורים - עירעורו של העובד יתקבל חלקית, כאמור בפסק דינו של השופט שמואל צור, על דעת השופטים עמירם רבינוביץ ולאה גליקסמן.

...

אשר על כן, אני מצטרף לדעתה של השופטת גליקסמן, בנושא "חוק הנגב" לרבות כל שאר הערותיה בנושא זה. לסיכום: אני מצטרף לדעת השופט צור בנושא שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים, ותמורת ההודעה המוקדמת.

אני מצטרף לדעת השופטת גליקסמן בנושא "חוק הנגב". נציג עובדים מר שלום חבשוש בנוגע לתביעה לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת, אני סבור שיש לשלול שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים ולהעמידם על 60% מן הסכום הכולל.

אני מצטרפת לדעתם של השופטת גליקסמן והשופט רבינוביץ' בנושא "חוק הנגב" סוף דבר בכל הנוגע לפיצויי פיטורים - ערעורו של העובד יתקבל חלקית, כאמור בפסק דינו של השופט שמואל צור, על דעת השופטים עמירם רבינוביץ ולאה גליקסמן.