הנתבעת טוענת כי תאונת הדרכים היא תאונת עבודה; כי מדובר בתאונה קלה שלא הותירה כל נזק ו/או היא על גבול הנזק של מה בכך כמשמעו בפקודת הנזיקין; כי הנפילה חודשיים לאחר התאונה בבית אינה קשורה לתאונת הדרכים ועל כן כל הנזקים הנובעים מאותה תאונה אינם בני תביעה בתביעה כאן הנוגעת לתאונת הדרכים שחל עליה חוק הפלת"ד.
מטעם בית המשפט מונה מומחה אורטופד, ד"ר צבי חורש, שהתבקש לקבוע את מצבו של התובע כתוצאה מתאונת הדרכים וכן ליתן דעתו בשאלה אם עשוי להיות קשר סיבתי בין הנפילה בבית לבין תאונת הדרכים, וככל שיש קשר, מה שיעור הנכות.
אני קובעת, איפוא, כי התובע זכאי לפצוי ברכיב של כאב וסבל בגין תאונת הדרכים, בשים לב ל-8 טפולי פזיותראפיה ורגישות בתקופה הסמוכה לתאונה, והחלטתי להעמיד את הפצוי על סך 8,000 ₪.
אינני סבורה כי נכון יהיה בנסיבות העניין להורות לתובע לשפות את הנתבעת בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט בו נשאה, הגם שלא נקבעה נכות כתוצאה מהתאונה, שכן המינוי היה מוצדק כדי לדעת באופן מקצועי רפואי אם בעיות הברך נוגעות לתאונה, אם לאו ואין להטיל עליו את ההוצאות רק בשל העובדה שבדיעבד נקבע שאין נכות.
...
אני קובעת, אפוא, כי הנכות בשיעור 10% לאחר החבלה בברך, אינה קשורה לתאונה וכי כתוצאה מהתאונה מושא התיק, לא נותרה נכות.
אני קובעת, אפוא, כי התובע זכאי לפיצוי ברכיב של כאב וסבל בגין תאונת הדרכים, בשים לב ל-8 טיפולי פזיותרפיה ורגישות בתקופה הסמוכה לתאונה, והחלטתי להעמיד את הפיצוי על סך 8,000 ₪.
אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 9,000 ₪.
