פיצויי הלנת פיצויי פיטורים והחזר קיזוז דמי הודעה מוקדמת

לטענת התובע, במועד סיום עבודתו, נותר הנתבע חב לו זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה, לרבות, הפרישי שכר ושעות נוספות, תשלום לקרן הישתלמות, הפרישי פדיון חופשה והבראה, הפרשות לגמל ( לרבות סכומים שנוכו משכרו ולא הועברו לקופת הפנסיה), הודעה מוקדמת והפרש פצויי פיטורים בתוספת פצויי הלנה.

בתלוש השכר של חודש אפריל 2015, ניתנה לתובע הודעה מוקדמת בסך 4020 ₪ שקוזזה כנגד "קזוז חופש". בתאריך 21.6.15 נשלחה לתובע הודעה לפיה משולמת לו הודעה מוקדמת בסך 4,815 ₪, ממנה מקזז הנתבע, סך של 2,000 ₪ בגין 2 מקדחים וקומפרסור שלטענתו נשארו אצל התובע והחזר בגין דוחות נהיגה שבאשמת התובע.

בתלוש השכר לחודש 4/15 שולמו לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך 4020 ₪ שקוזזו כנגד חופשה.

...

לאור האמור, תביעתו של התובע להפרשי שכר בסך 3,138 ₪, בשל הטענה ששכרו הקובע היה גבוה יותר- דינה להידחות.

לנוכח האמור, התביעה לפיצוי בגין אי תשלום דמי אבטלה נדחית.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 1000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח אשר ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

התובע טוען - כי פוטר לאלתר ושלא כדין, בחוסר תום לב וללא עריכת "שימוע" ותובע פיצוי על כך. כן הוא עותר לתשלום זכויות שונות, בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת וסיומה - הפרישי תמורת הודעה מוקדמת, פצויי הלנת פצויי פיטורים, החזר "נכויים" משכר, פדיון חופשה ופצוי חלף אי מתן הודעה על תנאי עבודה.

מנגד טענה הנתבעת - כי עיון בתלוש השכר לחודש 6/12 מעלה, שלתובע שולמו דמי הודעה מוקדמת בסך 3,106 ₪ ותשלום נוסף, המופיע תחת הכותרת "הפרישי שכר", בסך של 2,441 ₪; יחד, שולם לתובע סך של 5,547 ₪ ומאחר שהתובע היה זכאי לתשלום הודעה מוקדמת בשיעור של משכורת אחת, בסך 4,800 ₪, סבורה הנתבעת, כי שולם לתובע תשלום יתר.

...

כפי שנראה להלן, לא שוכנענו, כי נמסרה לתובע ההודעה, בדבר תנאי עבודתו; וודאי לא הודעה כדבעי, לפי החוק הרלוונטי.

יש לדחות, אפוא, את תביעתו ברכיב זה. על מנת לסבר את האוזן נוסיף, כי נפסק, אמנם, על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה, [ע"ע 154/10 שניידר - ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.2011, במאגר ממוחשב)], כי: "הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך המקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; ליתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים. הפרתו של חוק הודעה לעובד מהווה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת ביחסים המשפטית שבין העובד למעסיק ... בנוסף, עצם הפרת החוק אפשר שתגרום לנזק לא ממוני שהעובד זכאי לפיצוי בגינו - מבלי שמוטלת עליו החובה להוכיח נזק ממוני או קונקרטי לצורך כך." אולם, המשמעות של מסירת הודעה על תנאי העסקה, החסרה פרטים מהותיים, היא שבתובענה של עובד, שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים המנויים בסעיף 2 לחוק ההודעה, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק, ובלבד שהעובד העיד על טענתו, בעניין זה. נוכח הממצאים במקרה שלפנינו ובשים לב לנטלי ההוכחה - על אף שקיבלנו את גרסת התובע, כי לא קיבל הודעת תנאי עבודה, כחוק, מצאנו, שלא נגרם לו נזק או עוול, עקב כך, שכן - ידע את היקף שעות עבודתו וקיבל תמורה על עבודה מעבר למכסה (גם אם הפחיתו מהתשלום אם נעדר ולא ביצע את המכסה המוסכמת), וכן קיבל את מלוא ימי החופשה בשכר, שהגיעו לו לפי היקף העסקתו (ללא קיזוז ממכסת החופשה הצבורה, בשל אי הופעתו לעבודה, במלוא השעות שנדרשו, שגררה רק הפחתה מהשכר של משרה מלאה).

סוף דבר התביעה התקבלה בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי עריכת "שימוע", כדין, לפני פיטורים - 10,000 ₪; יתרת תמורת "הודעה מוקדמת" - 1,694 ₪; פיצויי הלנת פיצויי פיטורים - 1,263 ₪.

ככל שנקבע כי היתקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעת נבחן את זכאותו של התובע לרכיבי התביעה הנתבעים על ידו והם: פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, החזר קזוז רכב ופיצויי הלנת פצויי פיטורים, כך גם נבחן את התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת.

...

הנתבעת טוענת כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובע ומשכך יש לדחות את התביעה.

לסיכום יוטעם, כי ישנם אמנם מספר סממנים הנהוגים ביחסי עובד-מעביד, ברם התמונה בכללותה מטה את הכף באופן ברור לכך שהיחסים בין התובע לנתבעת אינם בגדר יחסי עובד-מעביד, אלא התובע הוא בעל עסק עצמאי משלו הנותן שירותים לנתבעת כגורם חיצוני – עצמאי.

סוף - דבר משאלו הם פני הדברים אנו דוחים את תביעת התובע ואנו מוחקים את התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת.

משהתובע נמצא בלתי אמין ובלתי מהימן ומשנתבעת נגררה להליך ארוך, מסובך ומסורבל שלא בטובתה - ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

פצויי הלנת פצויי פיטורים לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעות לשלם לו פצויי הלנת פצויי פיטורים, בסך של 9,116 ₪ משלא שולמו לו פצויי הפיטורים בזמן הקבוע בחוק.

הנתבעות מודות, כי לאחר בדיקה נמצא, שמסיבות טכניות לא הופקדו בקופת הגמל על שם התובע כספים אשר נוכו משכרו "חלק עובד" בסך של 1,607 ₪ והוא אכן זכאי להחזר נכויים בסך הנ"ל .

הנתבעות ביחד ולחוד אחראיות לשלם לתובע את הזכויות המגיעות לו כפי שנקבע בפסק דין זה. טענת קזוז של הנתבעות - להודעה מוקדמת טוענות הנתבעות, כי מכל סכום המגיע לתובע, יש לקזז דמי הודעה מוקדמת בסך של 5,676 ₪ , נוכח עזיבתו של התובע את עבודתו אצל הנתבעת1, ללא מתן הודעה מוקדמת ותוך פגיעה קשה בהתנהלות העסקית השוטפת והפרת תניית עיסוק כאמור בהסכם שחתמה הנתבעת 1 עם הנתבעת 3- "חב' כרמל בידוד" מזמינת העבודה מהנתבעת 1.

...

על כן, הגענו למסקנה, כי יש להטיל על הגב' שפיגלמן אחריות אישית לתשלום זכויותיהם של עובדי הנתבעת 1(זכויות סוציאליות מכוח חוקי המגן וצווי הרחבה) ביחד עם הנתבעת 1.

לסיכום: אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבעות 1 ו- 4 ביחד ולחוד לשלם לתובע הסכומים שלהלן: פיצויי פיטורים סך של – 4,091 ₪ .

בנוסף, ישלמו הנתבעות 1 ו- 4 ביחד ולחוד לתובע הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

כן תבע התובע דמי פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצוי בגין ביצוע הפרשות בחסר לקרן פנסיה, פיצוי בגין אובדן זכויות במס הכנסה, פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פצויי פיטורים.

יוצא מכאן, כי המחלוקת לעניין זכותו של התובע להפרשי שכר בגין העסקתו בחודש פברואר 2008 מתייחס לזכאותה של הנתבעת לקיזוז דמי הודעה מוקדמת והחזר עלות השימוש של הטלפון משכר העבודה לו זכאי התובע בגין העסקתו בחודש האמור.

מכוח סעיף 1 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א-2001-דמי הודעה מוקדמת מבוססים על השכר הקובע לצורך תשלום פצויי פיטורים.

טענת הקזוז מורכבת מדרישה לדמי הודעה מוקדמת, ומתביעה לפצוי בשל כלים וציוד השייכים לנתבעת, ולטענתה נלקחו על ידי התובע שלא כדין, במהלך תקופת עבודתו בשרותה ועם סיום עבודתו.

...

בנסיבות הללו, משנמצא כי אותם תוספות אשר מבקש התובע מכח ההסכם הקיבוצי, קיבלו ביטוי בפועל בשכר ששולם לתובע, התביעה בראש פרק זה נדחית.

סוף דבר: 74.

מהמקובץ עולה, כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א.הפרשי שכר בגין העסקת התובע בחודש פברואר 2008 בסך של 2,082 ₪.