פיצוי על נזקי שריפה בעסק לפי פוליסת ביטוח

להוכחת דבריו, סמוך לדחיית דרישת התובעת לתגמולי ביטוח, פנה הסוכן לחב' הראל לקבלת הצעה לבטח עסק בעל מאפיינים הדומים לתובעת ולאחר שציין כי לפני 4-5 שנים נשרפה סככה מעל הכניסה לחנות והמבוטח תבע את חב' הביטוח וקיבל פיצוי של כאלפי שקלים, חב' הראל הסכימה לערוך ביטוח והציעה פרמיה זולה מזו ששילמה התובעת עבור הפוליסה שרכשה.

משמוחזקת הנתבעת כמי שידעה על עברה הבטוחי של התובעת, הרי שפוליסת הביטוח שהוצאה תקפה במלואה ביחס לתובעת ואף אין מקום לעשות שימוש בהוראות סעיף 7(ג) לחוק חוזה הביטוח, שכן ההיתקשרות עם המבוטח היתה על בסיס מידע שלכאורה היה בידי חברת הביטוח וממילא מחובת הנתבעת לפצות את התובעת בפצוי מלא על פי הפוליסה.

לו היה מדובר במקרה בו לא היתה הנתבעת מבטחת את המבוטח לו היה נימסר לה מידע מלא, הרי שנזקה, בעת ששילמה למבוטח הוא מלוא תגמולי הביטוח ובמקרה זה, על הסוכן לשפות את חברת הביטוח במלוא הפרמיות, אך אין מדובר במקרה האמור, שכן כאן היתה הנתבעת מקימה פוליסה, רק במחיר גבוה יותר ולכן, על הסוכן לפצות את הנתבעת בשיעור נזקיה, שהם כגובה הפרש הפרמיה שהיתה מקבלת.

...

בעניין היקף הנזק, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת.

סוף דבר: סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 404,437 ₪.

ההודעה לצד שלישי מתקבלת באופן חלקי.

עיינתי בתנאי הפוליסות כפי שצורפו לתצהיר הנתבעת 2 ואלה מלמדים כי התובעים אינם זכאים לפצוי כצד שלישי, זאת כאשר קובע סעיף 3.12.5 לפרק השלישי בתנאי הפוליסה, שכותרתו "מכלול לעסק – ביטוח לבית העסק" מהדורת 12/1011 כי "הכסוי עפ"י פרק זה לא יחול עבור נזק שניגרם לרכוש הנמצא בבעלותו, בשליטתו או בהשגחתו של המבוטח". במקרה שלפניי אין מחלוקת בין הצדדים כי הנכס היה בשליטתו ושבהשגחתו המלאה של המבוטח – הנתבע 1 והוא קיבל את פירות הביטוח מאת הנתבעת 2 ולא העלה כל טענה לעניין גובה הפצוי.

אך דבריו לחוד ומעשיו לחוד - מחד גיסא הנתבע 1 הבטיח לגב' עאדלה דיאב כי תוכל לגבות את הפצוי עבור ניזקי התובעים מחברת הביטוח – הנתבעת 2 , ומאידך גיסא , לא העביר הודעה מתאימה לחברת הביטוח, לא פעל פי הוראות חוק חוזה ביטוח, לא העביר דרישה לתשלום לטובת התובעים אלא פעל ישירות אל מול הנתבעת 2 לקבל לידיו ישירות את מלוא הסכומים המגיעים על פי פוליסת הביטוח הן עבור התכולה והן עבור המבנה.

הנתבע 1 אישר כי היחסים בינו ובין הגברת עאדלה דיאב היו טובים, וכי ביקר אצלם בבית, אך טען כי היחסים עלו על שרטון חודש לפני השריפה (שם, שורות 25-28) ולאחר השריפה מסר את פוליסות הביטול לידיה (ראו: עמוד 38, שורות 8-23), ולגירסתו, מי שאחראית על פיצוי התובעים היא חברת הביטוח – הנתבעת 2 מאחר וכאמור "יש ביטוח של חצי מיליון ₪ שיכסה את הכל" (ראו: עמוד 41, שורות 4-5).

...

סוף דבר: התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית.

התביעה נגד הנתבע 1 מתקבלת חלקית.

כן ישלם הנתבע 1 החזר האגרה ששולמה והוצאות העד המומחה מטעם התובעים (לצורך הכנת חוות הדעת ועבור עדותו בבית המשפט) זאת בכפוף להצגת חשבונית מס/קבלה, ושכר טרחת עו"ד כולל על סך 15,000 ₪.

פסקי הדין אליהם הפניתה המבקשת והמתייחסים להראל עוסקים לתשלום לצדדים שלישיים ולא למבוטחים על פי הפוליסה לפיכך אין לנטען קשר לנושא התובענה.

ואלו המקרים – במקרה בו מבטח בחר לפצות המבוטח בתשלום ערך הנזק, כאמור בסע' 4 לתוספת לתקנות הפיקוח על עיסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) התשמ"ו – 1986 במקרה שבו צד ג' תובע את נזקיו הישירים בגין תיקון הרכב.

גם באשר לחווה"ד של משרד השמאים רביב לנדסברג שהופנו לכלל ואשר, לכאורה, לא הכלילו את סכום המע"מ, אני מקבל את טענת כלל כי עסקינן בחוו"ד שהוגשו לבית המשפט בתביעה שהגישו אותם מבוטחים ב"תיק איקאה" בה תבעו התובעים פיצוי לפי ערך כינון למרות שלא כוננו את נזקיהם במועד הנידרש בפוליסת הביטוח מסיבות כאלה ואחרות (סע' 20 לכתב התביעה), ובהתייחס לטענה זו, לפיה כלל נידרשת לשלם ערך כינון בצרוף מע"מ, נטען בכתב ההגנה כי התובעים לא עמדו בתנאים לתשלום ערך כינון וכי אין מקום לשלם להם מע"מ לגבי ערך הכינון.

המבקשת ביקשה ללמוד שהראל דוקא אינה משלמת את סכום המע"מ בפצוי על דרך השיפוי במקרה של אי תיקון הנזק מהמקרה הנוגע למבוטחתה של הראל, הגב' שרון פז שטרן, אשר הייתה מהתובעות בעיניין השריפה באיקאה.

...

בכל הקשור לצדדי ג' שלא תיקנו את ריכבם ותבעו את מבוטחי הפניקס הרי שאמנם לגביהם תקופת ההתיישנות היא 7 שנים, היינו עלינו להתייחס לתקופה שמיום 16.1.11 ועד 11.3.15 ואולם לעניין זה אני מקבל את טענת הפניקס כי עומדת לה הגנת תום הלב, ובמילים אחרות, אומנם הכרענו כי הלכת זלוצין שניתנה אחר הכרעת אגף ההון מיום 20.6.99 מתייחסת אף להחזר מע"מ בפוליסות לביטוח רכב ואולם לא ניתן להתעלם מהעובדה שלפני חברות הביטוח הונחה לכאורה הכרעת אגף ההון מיום 20.6.99 וכי באופן עקרוני ניתן היה לטעון לחילוקים שונים בין החיוב הכללי שנקבע בהלכת זלוצין לחיוב התשלום בביטוח רכב תוך השענות על אותה הכרעה משנת 1999 לגביה לא הוציא אגף ההון כל עדכון.

ואם כן אחר שמצאנו כי המבקשת אינה ראויה לשמש כארגון מייצג בתובענה שבנדון, הוספנו ומצאנו כי אף האינטרס הציבורי לא יפגע מקביעה זו נוכח רמת הראיות הדלה שסיפקה המבקשת לצורך הוכחת תביעתה.

מכל מקום, בנדון, נוכח התוצאה אליה הגעתי, אינני נצרך לקבוע מסמרות בשאלה זו. סוף דבר מכלל האמור מעלה, מצאתי לדחות הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית כנגד המשיבות.

ביום 19.08.10 בסביבות השעה 14:00 בצהריים פרצה שריפה סמוך לבית העסק של המבוטחת וגרמה לנזקים קשים למבנה העסק ותכולתו ("השריפה").

בהודעות נטען כי ככל והמועצה תחויב לפצות את התובעת על ניזקי השריפה, כי אז על מושב אורה לשפותה בגין כך. עוד נטען שפוליסת הכשרה אינה מכסה את חבות מושב אורה (ככל ותהא כזו) ומושב אורה רכש ביטוח נפרד בחברת הביטוח כלל.

הקף הכסוי הבטוחי נקבע לפי הפוליסה שהיתה בתוקף במועד הארוע, השריפה ארעה בתאריך 19.08.10, והתוספת שהוצגה היא בתוקף מיום 22.07.10 – 31.05.11.

...

פוליסת הכשרה אינה מכסה את חבות הוועד המקומי אורה, והטענה לכפל ביטוח נדחית.

ההודעה לצד שלישי ששלחו המועצה והכשרה נגד קק"ל נדחית במלואה.

ההודעה לצד שלישי ששלחו מושב אורה וכלל נגד קק"ל, המועצה והכשרה נדחית במלואה.

לפני תובענה לתשלום תגמולי ביטוח ופיצויים בגין נזקים שנטען שנגרמו בשל שריפה שאירעה בבית עסק.

בהמשך לתשלום תגמולי הביטוח עפ"י פוליסת כלל, שלח ב"כ התובעת ביום 14.3.16 מכתב דרישה נוסף לשמאי כלל לתשלום תגמולי ביטוח בסך נוסף של 603,234 ₪ (נספח 4 לכתב התביעה המתוקן) כשמתוך זה, החלק הנוסף בגין אובדן רווחים הוא בסך של 203,234 ש"ח. בכתב תביעה מתוקן 2 צוין עוד כי כיום מוערכים ניזקי אובדן הרווחים וההוצאות המוגדלות (כ- 6 שנים לאחר השריפה) בסך של 4,155,683 ₪.

ספקטור טען בתצהירו כי בחוות דעת השמאי פולט מיום 23.8.15 התגלתה טעות בחישוב ניזקי אובדן הרווחים, מהטעם שההערכה נעשתה על בסיס מחזור חצי שנתי של התובעת בעוד שפוליסת הביטוח מתייחסת למחזור לתקופה של 12 חודשים טרום מקרה הביטוח, ולפיכך הנזק על פי תנאי הפוליסה היה צריך להיות 1,220,407 ₪ ולא כפי שמצוין בחוות הדעת של השמאי ארדן בסך של 931,309 ₪ ולכן התובעת זכאית לפצוי נוסף בסך של 203,234 ₪ (סעיף 42).

...

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות 1-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: נזק למלאי - 2,021,416 ש"ח נזק למשטחי עץ והוצאות מיון מלאי - 37,500 ש"ח עלויות פינוי והשמדת מלאי - 246,529 ש"ח עלויות שיפורים במושכר שירדו לטימיון - 248,000 ש"ח אובדן רווחים - 125,130 ₪ סך הכל - 2,678,575 ש"ח לסיום, הנתבעות 1-2 ישלמו לתובעת פיצוי בגין נזקי השריפה בסך של 2,678,575 ש"ח. הסכומים בסעיפים א'- ד' בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.14 ועד ליום התשלום בפועל.

עוד ישלמו הנתבעות 1-2 לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%, אגרת משפט והוצאות שכר טרחת מר רומנו.

התביעה נגד נתבעת 3 נדחית והתובעת תשלם לה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 120,000 ₪.